Great King Rat
New member
קווין - לילה באופרה: ביקורת
קווין – לילה באופרה "לילה באופרה", שיצא בשנת 1974, נחשב כאחד מהאלבומים הטובים ביותר של קווין – אם לא הטוב שלהם. היה לו הכל: החיבור בין השירים, שילוב נכון בין שירים מרכזיים ושירים תומכים, והעובדה שהכל בתוכו שירים שנחשבים היום לקלאסיקות תרמה גם. למה מחכים? בואו נתחיל! מה בעטיפה? דיסק אחד – "לילה באופרה" חוברת מה בחוברת? אין מה להגיד, חוברת מושקעת. 12 עמודים של קווין, כולל קטלוג האלבומים (הלא מעודכן) שיצאו על גבי דיסקים. החוברת כוללת גם תמונות, מילים מדוייקות לכל השירים עם קרדיטים לכותבים, וההערות הרגילות (בלי סינתיסייזרים!). איך הדיסק? הדיסק נפתח בקטע אינסטרומנטלי מסורתי שמכיל קצת מכמה מהשירים, וישר אחריו: 1. Death on two legs: שיר מצויין, מוקדש בשנאה רבה לאמרגן הראשון של קווין, שהיה שנוא במיוחד על חברי הלהקה. ליריקה ייחודית באדיבות פרדי, סולו מקסים באדיבות בראיין. 2. Lazing on a Sunday afternoon: קטע קצרצר ולעניין שצועק "פרדי כתב אותי". פסנתר קליל המלווה את השבוע של רווק מבוקש לפני שהוא מתחתן. 3. I'm in love with my car: אחד הביצועים היותר חלשים באלבום - לדעתי. יש גם אנשים שאוהבים אותו. המילים מעניינות, אבל הצווחנות של רוג'ר ששר פשוט מוציאה את הכיף מהשיר – אירוני, בהתחשב בעובדה שרוג'ר כתב אותו. לא קשור לקצת הכללי של האלבום, היה הרבה יותר מתאים לקווין או קווין 2. 4. You're my best friend: עוד שיר שאני אישית פחות אוהב, אני אני מאוד יוצא דופן, כי ממש לא חסרים לו אוהדים. שיר של ג'ון – דבר נדיר בפני עצמו – שמספר קצת על חברים וזה. יש בשיר המדובר כמה הרמוניות טובות וסולו לא רע. 5. 39: שיר מקסים, בראיין נותן ביצוע מרגש למילים שכתב. הרמוניות מעולות, שיר של כיף. סיפורם של מעפילים לארץ חדשה וסיפור אהבה. מרגש. 6. Sweet Lady: עוד שיר שנוטה יותר לכיוון הרוק, שיר של כעס על אותן בחורות שעושות בעיות. לשמוע ולהזדהות. הסאונד המקורי של בראיין יחד עם האיכויות של ההקלטה אז. לשמוע ולהתגעגע. 7. Seaside Rendezvous: שיר של כיף, הגרסה הארוכה והשונה-קצת של שיר 2. פארוק בולסרה, מחזר נלהב. טו מאץ' לאב וויל קיל יו! 8. The prophet's song: הזוכה בפרס הביזאר. הרמוניות, טריקי אולפנים, מילים אפוקליפטיות וכל אותם מרכיבים שמנפחים שיר לשמונה דקות ועשרים שניות. יום יבוא ואני אבין למה הוא קשור. 9. Love of my life: כנראה הבלדה הכי טובה של קווין. טיפול עדין מאוד של פסנתר, נבל וקצת-קצת חשמלית שקטה של בראיין. ליריקה דביקה במיוחד. אין כמו קווין. 10. Good company: בראיין חוזר שוב עם סיפור חייו של בחור חביב שעבר כמה וכמה תחנות בדרך. בראיין – למי שלא יודע- אחראי לכל הגיטרות בשיר. כל הכיף באולפן. כדאי לשים לב לגיטרה היפנית שבראיין משתמש בה, עושה חשק לזוז. אחלה שיר. 11. Bohemian Rhapsody: אחד השירים הפחות מוכרים – והפחות טובים - של קווין. מדובר במפגש של רוק ואופרה – שנועד מתחילתו לכישלון – שמפיק יצירה ביזארית של כמעט שש דקות שמעולם לא התפרסמה באמת – וטוב שכך. ניסיון מביך ליצור שיר שנמצא דרך קבע בחמישייה הראשונה של כל מצעד השירים הטובים אי פעם, ושהיה מקום ראשון במצעדי המכירות בארבע שנים קלנדריות שונות. 12. God save the queen: בראיין משתעשע עם הגיטרה, והפעם נותן פטריוטיות למופת. מי ידע ששלושים שנה אחר כך הוא ינגן את הגירסא שלו להמנון האנגלי מהגג של ארמון באקינגהאם! לסיכום: אלבום פנומנלי, וחוץ מרצועה חלשה או שתיים, מהווה מנה מרוכזת של קווין – ישר לוריד. וכמה שיותר, יותר טוב. מתן
קווין – לילה באופרה "לילה באופרה", שיצא בשנת 1974, נחשב כאחד מהאלבומים הטובים ביותר של קווין – אם לא הטוב שלהם. היה לו הכל: החיבור בין השירים, שילוב נכון בין שירים מרכזיים ושירים תומכים, והעובדה שהכל בתוכו שירים שנחשבים היום לקלאסיקות תרמה גם. למה מחכים? בואו נתחיל! מה בעטיפה? דיסק אחד – "לילה באופרה" חוברת מה בחוברת? אין מה להגיד, חוברת מושקעת. 12 עמודים של קווין, כולל קטלוג האלבומים (הלא מעודכן) שיצאו על גבי דיסקים. החוברת כוללת גם תמונות, מילים מדוייקות לכל השירים עם קרדיטים לכותבים, וההערות הרגילות (בלי סינתיסייזרים!). איך הדיסק? הדיסק נפתח בקטע אינסטרומנטלי מסורתי שמכיל קצת מכמה מהשירים, וישר אחריו: 1. Death on two legs: שיר מצויין, מוקדש בשנאה רבה לאמרגן הראשון של קווין, שהיה שנוא במיוחד על חברי הלהקה. ליריקה ייחודית באדיבות פרדי, סולו מקסים באדיבות בראיין. 2. Lazing on a Sunday afternoon: קטע קצרצר ולעניין שצועק "פרדי כתב אותי". פסנתר קליל המלווה את השבוע של רווק מבוקש לפני שהוא מתחתן. 3. I'm in love with my car: אחד הביצועים היותר חלשים באלבום - לדעתי. יש גם אנשים שאוהבים אותו. המילים מעניינות, אבל הצווחנות של רוג'ר ששר פשוט מוציאה את הכיף מהשיר – אירוני, בהתחשב בעובדה שרוג'ר כתב אותו. לא קשור לקצת הכללי של האלבום, היה הרבה יותר מתאים לקווין או קווין 2. 4. You're my best friend: עוד שיר שאני אישית פחות אוהב, אני אני מאוד יוצא דופן, כי ממש לא חסרים לו אוהדים. שיר של ג'ון – דבר נדיר בפני עצמו – שמספר קצת על חברים וזה. יש בשיר המדובר כמה הרמוניות טובות וסולו לא רע. 5. 39: שיר מקסים, בראיין נותן ביצוע מרגש למילים שכתב. הרמוניות מעולות, שיר של כיף. סיפורם של מעפילים לארץ חדשה וסיפור אהבה. מרגש. 6. Sweet Lady: עוד שיר שנוטה יותר לכיוון הרוק, שיר של כעס על אותן בחורות שעושות בעיות. לשמוע ולהזדהות. הסאונד המקורי של בראיין יחד עם האיכויות של ההקלטה אז. לשמוע ולהתגעגע. 7. Seaside Rendezvous: שיר של כיף, הגרסה הארוכה והשונה-קצת של שיר 2. פארוק בולסרה, מחזר נלהב. טו מאץ' לאב וויל קיל יו! 8. The prophet's song: הזוכה בפרס הביזאר. הרמוניות, טריקי אולפנים, מילים אפוקליפטיות וכל אותם מרכיבים שמנפחים שיר לשמונה דקות ועשרים שניות. יום יבוא ואני אבין למה הוא קשור. 9. Love of my life: כנראה הבלדה הכי טובה של קווין. טיפול עדין מאוד של פסנתר, נבל וקצת-קצת חשמלית שקטה של בראיין. ליריקה דביקה במיוחד. אין כמו קווין. 10. Good company: בראיין חוזר שוב עם סיפור חייו של בחור חביב שעבר כמה וכמה תחנות בדרך. בראיין – למי שלא יודע- אחראי לכל הגיטרות בשיר. כל הכיף באולפן. כדאי לשים לב לגיטרה היפנית שבראיין משתמש בה, עושה חשק לזוז. אחלה שיר. 11. Bohemian Rhapsody: אחד השירים הפחות מוכרים – והפחות טובים - של קווין. מדובר במפגש של רוק ואופרה – שנועד מתחילתו לכישלון – שמפיק יצירה ביזארית של כמעט שש דקות שמעולם לא התפרסמה באמת – וטוב שכך. ניסיון מביך ליצור שיר שנמצא דרך קבע בחמישייה הראשונה של כל מצעד השירים הטובים אי פעם, ושהיה מקום ראשון במצעדי המכירות בארבע שנים קלנדריות שונות. 12. God save the queen: בראיין משתעשע עם הגיטרה, והפעם נותן פטריוטיות למופת. מי ידע ששלושים שנה אחר כך הוא ינגן את הגירסא שלו להמנון האנגלי מהגג של ארמון באקינגהאם! לסיכום: אלבום פנומנלי, וחוץ מרצועה חלשה או שתיים, מהווה מנה מרוכזת של קווין – ישר לוריד. וכמה שיותר, יותר טוב. מתן