קוטבוס - סיכום
קוטבוס - המדרגה הראשונה בדרך לאליפות אירופה שתחל בעוד שלושה חודשים במונפלייה, צרפת, מאחורינו
ישראל שלחה נבחרת מכובדת.
אצל הנשים הישראליות, החדשות העיקריות היו החזרה לכושר של אופיר נצר לאחר הפציעה, הגמר של צוף פלדון על הקורה והכמעט גמר של גאיה גלעדי בקפיצות.
אופיר עובדת קשה וחוזרת לכושר תחרותי. לא ראינו את הקפיצות שלה, אבל ראינו תוצאות סבירות בציון הביצוע, אך ציוני ה D עדיין לא מה שהיו. עוד צפויה לה עבודה בשביל להגיע לרמה שלה לפני הפציעה, ועבודה קשה מאד בשביל להוסיף על זה את מה שנדרש. אני מניח שתחרות היעד שלה תהיה אליפות העולם בסתיו, מה שיתן לה מספיק זמן לחזור ולבנות כושר וכח בשביל להמנות שוב עם בכירות הקופצות ביבשת ואולי בעולם.
לצוף פלדון זאת היתה תחרות חלומית. בראש ובראשונה היא לא נפלה ולא ביצעה שגיאות גסות. הורגלנו שזה הישג בפני עצמו. אבל היא עשתה הרבה מעבר לכך - ביצעה מספר תרגילים בבטחון ובאלגנטיות. היא לא נראתה כאילו המכשיר שולט בה, אלא להפך - וזה אחד הדברים החשובים למתעמלים. לצוף יש קוים נקיים, היא גמישה ואלגנטית ונעה בקלילות. אמנם חסר לה הרבה במחלקת הקושי, אך יש לה בסיס איתן להתחבב על הקהל ועל השופטות. אני חושב שגם עבורה תחרות מטרה צריכה להיות אליפות העולם - והיא צריכה להמשיך ולהתקרב לרף 14 הנקודות, לפחות בקורה ובמקבילים.
וגאיה יכולה לזקוף לזכותה הישג יפה מאד בקפיצות. היא שדרגה את עצמה מאד משנה שעברה, וזה ניכר עם מקום 11 וממוצע של 13+ בשתי הקפיצות. היא הגיעה ליורצ'נקו סולידי ויפה, ונותר רק להוסיף ברגים. לגבי הקרקע, לא יודע מה בדיוק היה - היה לה ציון התחלתי נמוך - את השנה האחרונה היא סיימה בפוש רציני שכלל דאבל גוף ישר. אני מקווה שזה עדיין קיים בילקוט הטריקים שלה ושנראה את זה ועוד עד הסתיו. יש לה נתונים מצוינים לקפיצות ולקרקע, ונקווה לראות את הפוטנציאל ממומש בקרב.
אצל הגברים הישראלים בטוח קיווינו לקצת יותר. התסריט הבסיסי היה אמור לכלול גמרים לאלכס בקרקע ובמתח, וגמר לאנדריי בקפיצות.
לאלכס התרגיל בקרקע כנראה ממשיך לעשות בעיות, גם בבאקו וגם פה. לעומת זאת, ההתמחות החדשה במתח מתחילה לתפוס יציבות. אמנם בגמר זה לא הלך כמתוכנן, אך זה נראה מבטיח לקראת השנה האולימפית.
אנדריי בוודאי מאוכזב והיה צריך להמנות בקלות עם הפיינסליסטים בגמר כאן. נקווה שזה סתם היה נאחס, ושבדבר האמיתי במונפלייה הוא ישחזר ויעפיל על ההישג מהשנה שעברה.
לגבי הצעירים - הם עשו עבודה יפה. רובם ככולם צוברים נסיון ומתחזקים. החברה האלה - איל מורן וארטיום - אמורים להשאיר חותם לקראת טוקיו 2020. עד אז צריך לראות עקומת שיפור מתונה אך יפה, ואת זה אפשר לראות בקלות.
לגבי שאר התחרות
צ'וסוביטינה לא פחות ממדהימה. לא יצא לנו לראות אותה די הרבה זמן. היא היתה רשומה לכל מיני תחרויות, ולא הגיעה, כן הגיעה, לא הופיעה, כן הופיעה. כאן ראינו אותה במיטבה - נראיתה חזקה וחדה, וגם בגיל 40 היא טרם אמרה את המילה האחרונה. היא בכושר מצוין לקראת אליפות אירופה, וצריכה לחזור משם עם שלל (רגע - אוזבקיסטין זה בכלל באירופה?)
יונה אדלרטג ממשיכה לעשות כבוד לשוודיה, עם ציון של 15+ במקבילים שזה אחד המכשירים הקשים ביותר (יחד עם קרקע) לרשום ציון כה גבוה.
בקרקע, לא רק לאלכס היו בעיות. כל הגווארדיה הישנה התמודדה פה עם קשיים. אלפתריוס קוזמידיס, אלוף העולם לשעבר מיוון נראה עייף וכבד ורשם בגמר רק 14+, הרבה מתחת למה שהיה נותן בעבר. היפוליטו, המתחרה הותיק של אלכס גם לא ממש הגיע לגמר הזה, ועל אף פס שני מרהיב, שאר התרגיל היה רווי תקלות.
וקנזו שיראי - אין מספיק מילים להלל את התופעה הזאת. זה כאילו מישהו ירוץ פתאום מרתון בשעה ו45 דקות, או 100 מטר בפחות מ 9 שניות. התרגיל שלו כל כך מתקדם מבחינת הקושי שלו, שאף אחד לא יכול אפילו לחלום על לאיים עליו. טריפל דאבל בתור פס שני, וקוואד (quad) שזה סלטה עם לא פחות מארבעה ברגים, עד הסוף ועם סטיק - צריך לשפשף את העינים וקשה לעקוב.
והרושם האחרון - ורנאייב ממשיך להרשים ולשריין את עצמו כאופציה להחלפת אוצ'ימורה. האמריקאים לא מספקים את הסחורה, והרוסים גם לא הביאו מישהו שיאתגר את אוצ'ימורה, וורנאייב נראה כמו הדבר היחיד שיכול אולי לאיים. מי יודע - אולי הבריטים שלא הגיעו הנה יראו שיש להם מישהו שיאתגר את אוצ'ימורה - אבל בשביל זה נצטרך לחכות לאליפות אירופה...
קוטבוס - המדרגה הראשונה בדרך לאליפות אירופה שתחל בעוד שלושה חודשים במונפלייה, צרפת, מאחורינו
ישראל שלחה נבחרת מכובדת.
אצל הנשים הישראליות, החדשות העיקריות היו החזרה לכושר של אופיר נצר לאחר הפציעה, הגמר של צוף פלדון על הקורה והכמעט גמר של גאיה גלעדי בקפיצות.
אופיר עובדת קשה וחוזרת לכושר תחרותי. לא ראינו את הקפיצות שלה, אבל ראינו תוצאות סבירות בציון הביצוע, אך ציוני ה D עדיין לא מה שהיו. עוד צפויה לה עבודה בשביל להגיע לרמה שלה לפני הפציעה, ועבודה קשה מאד בשביל להוסיף על זה את מה שנדרש. אני מניח שתחרות היעד שלה תהיה אליפות העולם בסתיו, מה שיתן לה מספיק זמן לחזור ולבנות כושר וכח בשביל להמנות שוב עם בכירות הקופצות ביבשת ואולי בעולם.
לצוף פלדון זאת היתה תחרות חלומית. בראש ובראשונה היא לא נפלה ולא ביצעה שגיאות גסות. הורגלנו שזה הישג בפני עצמו. אבל היא עשתה הרבה מעבר לכך - ביצעה מספר תרגילים בבטחון ובאלגנטיות. היא לא נראתה כאילו המכשיר שולט בה, אלא להפך - וזה אחד הדברים החשובים למתעמלים. לצוף יש קוים נקיים, היא גמישה ואלגנטית ונעה בקלילות. אמנם חסר לה הרבה במחלקת הקושי, אך יש לה בסיס איתן להתחבב על הקהל ועל השופטות. אני חושב שגם עבורה תחרות מטרה צריכה להיות אליפות העולם - והיא צריכה להמשיך ולהתקרב לרף 14 הנקודות, לפחות בקורה ובמקבילים.
וגאיה יכולה לזקוף לזכותה הישג יפה מאד בקפיצות. היא שדרגה את עצמה מאד משנה שעברה, וזה ניכר עם מקום 11 וממוצע של 13+ בשתי הקפיצות. היא הגיעה ליורצ'נקו סולידי ויפה, ונותר רק להוסיף ברגים. לגבי הקרקע, לא יודע מה בדיוק היה - היה לה ציון התחלתי נמוך - את השנה האחרונה היא סיימה בפוש רציני שכלל דאבל גוף ישר. אני מקווה שזה עדיין קיים בילקוט הטריקים שלה ושנראה את זה ועוד עד הסתיו. יש לה נתונים מצוינים לקפיצות ולקרקע, ונקווה לראות את הפוטנציאל ממומש בקרב.
אצל הגברים הישראלים בטוח קיווינו לקצת יותר. התסריט הבסיסי היה אמור לכלול גמרים לאלכס בקרקע ובמתח, וגמר לאנדריי בקפיצות.
לאלכס התרגיל בקרקע כנראה ממשיך לעשות בעיות, גם בבאקו וגם פה. לעומת זאת, ההתמחות החדשה במתח מתחילה לתפוס יציבות. אמנם בגמר זה לא הלך כמתוכנן, אך זה נראה מבטיח לקראת השנה האולימפית.
אנדריי בוודאי מאוכזב והיה צריך להמנות בקלות עם הפיינסליסטים בגמר כאן. נקווה שזה סתם היה נאחס, ושבדבר האמיתי במונפלייה הוא ישחזר ויעפיל על ההישג מהשנה שעברה.
לגבי הצעירים - הם עשו עבודה יפה. רובם ככולם צוברים נסיון ומתחזקים. החברה האלה - איל מורן וארטיום - אמורים להשאיר חותם לקראת טוקיו 2020. עד אז צריך לראות עקומת שיפור מתונה אך יפה, ואת זה אפשר לראות בקלות.
לגבי שאר התחרות
צ'וסוביטינה לא פחות ממדהימה. לא יצא לנו לראות אותה די הרבה זמן. היא היתה רשומה לכל מיני תחרויות, ולא הגיעה, כן הגיעה, לא הופיעה, כן הופיעה. כאן ראינו אותה במיטבה - נראיתה חזקה וחדה, וגם בגיל 40 היא טרם אמרה את המילה האחרונה. היא בכושר מצוין לקראת אליפות אירופה, וצריכה לחזור משם עם שלל (רגע - אוזבקיסטין זה בכלל באירופה?)
יונה אדלרטג ממשיכה לעשות כבוד לשוודיה, עם ציון של 15+ במקבילים שזה אחד המכשירים הקשים ביותר (יחד עם קרקע) לרשום ציון כה גבוה.
בקרקע, לא רק לאלכס היו בעיות. כל הגווארדיה הישנה התמודדה פה עם קשיים. אלפתריוס קוזמידיס, אלוף העולם לשעבר מיוון נראה עייף וכבד ורשם בגמר רק 14+, הרבה מתחת למה שהיה נותן בעבר. היפוליטו, המתחרה הותיק של אלכס גם לא ממש הגיע לגמר הזה, ועל אף פס שני מרהיב, שאר התרגיל היה רווי תקלות.
וקנזו שיראי - אין מספיק מילים להלל את התופעה הזאת. זה כאילו מישהו ירוץ פתאום מרתון בשעה ו45 דקות, או 100 מטר בפחות מ 9 שניות. התרגיל שלו כל כך מתקדם מבחינת הקושי שלו, שאף אחד לא יכול אפילו לחלום על לאיים עליו. טריפל דאבל בתור פס שני, וקוואד (quad) שזה סלטה עם לא פחות מארבעה ברגים, עד הסוף ועם סטיק - צריך לשפשף את העינים וקשה לעקוב.
והרושם האחרון - ורנאייב ממשיך להרשים ולשריין את עצמו כאופציה להחלפת אוצ'ימורה. האמריקאים לא מספקים את הסחורה, והרוסים גם לא הביאו מישהו שיאתגר את אוצ'ימורה, וורנאייב נראה כמו הדבר היחיד שיכול אולי לאיים. מי יודע - אולי הבריטים שלא הגיעו הנה יראו שיש להם מישהו שיאתגר את אוצ'ימורה - אבל בשביל זה נצטרך לחכות לאליפות אירופה...
