קוטלים אותי כמו מעדר

[אני הקסומה]

קוטלים אותי כמו מעדר

הם קוטלים אותי כמו מעדר, ואין לי כח יותר. הם תולים את רגלי על ירח אדיש ולתוך עצמותי מזריקים הם חשיש. זעקתי, בכיתי, בקשתי ארכה אבל חבל-החנק מנע זעקה. וכך אני מוטלת, כמו עכביש קשורה ומקושרת, באמצע הכביש ורכב ירוק שיגיח ממרחק - את דמותי ההיסטרית הוא בטח ימחק. זהו, נגמר, הסתיים ונמוג. זה הסיפור, פחות או יותר. אין לי כבר כח ואין לי תקווה. הם קוטלים אותי כמו מעדר.

 

[מורן א]

מי?

אולי זה אינו חשוב, אך התקשתי להבין. מי אילו ה"הם"? ומדוע? שאלות שאולי אינן פתורות, אבל אולי, יסיעו בהבנה. הכאב הוא גדול מנשוא, מקווה שלא עוד. מורן

 

[אני והדרמטיות שלי]

אני מבינה אותך את בטח..

כבר יודעת...

 

[אני הקסומה]

כולם!!!

ואין לי כח יותר לחיים הללו.