רב תודות לכולם למפרע
אני יודע שמכינים לי "בהפתעה" איזו הילולה במסעדה שבה אני אוכל כל ערב.
בן 73 ? איך הזמן רץ כשנהנים.....
...
כמובן שהסיסמא:"אם קמת בבוקר ושום דבר לא כואב לך, סימן שאתה מת..." שרירה וקיימת, למרות זאת עושים מה שאפשר להעשיר את החיים עד הרגע הצלול האחרון (
)
בשנה הבאה זו שנת ה-30 שלי למחקר על כרתים, בפברואר מגיע לשבוע להדריך קבוצה של סוכנים מקומיים (הכרתיים לא ממש מכירים את כרתים, ובכפרים יש רבים שאפילו מה שבסביבת הכפר הם לא מכירים כי כולם מפונקים ויש מכוניות)
ביוני זו תהיה הטיסה ה-120 שלי לכרתים.
התחלתי קצת לתהות אם לא מספיק, כי קשה לי ללכת, בשדות התעופה אני מקבל שירות (יש לי "דיסביליטי גרט") שכולל הסעה בתוך הטרמינל עד למטוס פנימה ובחזרה מהמטוס לביקורת דרכונים.
ממש צילייגר.
בכל זאת יש לחץ מהמשפחה להפסיק לטוס כי עלול לקרות לי משהו בגלל בעיית הלב ואין שם ממש קרדיולוג המומחה ,ותצחקו, אבל הרופאים במחלקת הלב סיפרו לי שמגיעים אליהם לטיפול לב אנשים מכרתים, כי רמת הקרדיולוגיה שם לא במיטבה.
מאידך אני לא יכול להיות קבור בבית ולא משנה שיש לי תעסוקה כל הזמן. ואפילו אשתי שכעסה שאני טס כל הזמן (פעמיים בשנה) ומשאיר אותה לבד (כשכל המשפחה סביבה באותה שכונה) ומי שלבד זה אני בכרתים למרות שיש לי המון חברים, הבינה שאני צריך מה שנקרא "אויר".
בטח שזה הכי נח שיש מישהו ל-לך תביא/תקנה/תעשה כל היום ולא משנה שאני לא במצב להתרוצץ, אבל אני לא אהיה אף פעם מהזקנים שקמים,ארוחה,יושבים בככר ובוהים בעוברים ושבים, בצהרים ארוחה ושלאף שטונדה,אח"הצ טלויזיה, ארוחה ו-שלופן.....
היה לנו ויכוח קטן, ואחרי כמה שעות התקשרה והתנצלה ואמרה שאני יכול לנסוע כמה שאני רוצה, היא לא כועסת...
והשמש שוב זורחת היום האחרון אני מתכנן לצלם עם הרחפן את אי המצורעים ואחר כך מיצדית בכניסה לעמק לסיטי (עמק טחנות הרוח) צהריים כפרית אמיתית אצל מריאנה
וזהו, בערב עם חברים ומחר הביתה.