קולנוע ותיאטרון ביידיש בישראל
אודה ולא אבוש - מיימי לא הייתי בהצגות ביידיש שמציגים חבורת ה"ייִדישפּיל" בתיאטרון היידיש, וגם איני מתכוון להיות נוכח בעלבון הזה שנקרא "ייִדישפּיל". אתמול סיפרה לי בהתלהבות ידידה שלי שלומדת יידיש שיש לה כרטיס ל"סיפור פשוט" ביידיש. היא הוסיפה ואמרה שבארבע הצגות ביידיש של ה"ייִדישפּיל" שהיא ראתה היא יצאה באמצע... היא פשוט לא יכלה לסבול את המשחק הגרוע ואת הזלזול בקהל דוברי היידיש. היא קיוותה שהפעם זה יהיה שונה. "זה עגנון... הסיפור ידוע... זה בטח יהיה שונה", כך היא אמרה לי. אך היום קיבלתי ממנה טלפון והיא מספרת שגם הפעם היא נטשה את אולם התיאטרון באכזבה קשה. לפי דבריה, היידיש שבפי השחקנים מלאכותית ולא שוטפת, המשחק אינו אמין כלל ויותר מכך - השחקנים יושבים על שולחן ומוזגים להם מרק... האם אתם חושבים שהיה מרק בסיר? תמשיכו לחשוב כך. לא היה שום מרק שם אלא סיר ריק שהשחקן הראשי מזק "כאילו" בכף מתוכו לתוך צלחות המסובים. התיאטרון הזה כל כך עלוב ומעליב. "הצגות בית-ספר יותר טובות מזו" אמרה לי ידידתי חובבת תיאטרון מושבעת, "למה הם התקמצנו על המרק, למה". התחושה שלי היא שאנשי התיאטרון הזה אומרים לעצמם: האַלטע-קאַקערס האלה שבאים לראות את ההצגות רוצה בעיקר לשמוע טרלללה טרללה וזה מה שניתן להם. משחק? מה פתאום... בשביל מה? להשקיע? הרי הקשישים האלה יוציאו את כל הפנסיה שלהם בשביל אַ ברעקעלע ייִדישקייט, אז למה להתאמץ. אותי זה כל כך מרגיז ואני לא יכול להירגע. ----------------------------------------------- ועכשיו לעניין הרבה יותר אופטימי ומשמח: טיפין טיפין נעשים בארץ סרטי קולנוע קצרים ביידיש (או חלקית ביידיש). חלק מהסרטים הללו שוות צפיה. זה דוגמא ליצירה צעירה וחדשה ביידיש (בניגוד לשמאַטעס של ה"ייִדישפּיל"). אביא לכם פרטים על שני סרטים שצולמו על ידי סטודנטים בבית ספר "מעלה": 1. אליקים (צריך לקרוא: עליאָקים) - סיפור אהבה שמתרחש בסימטאות מאה שערים בין בחור נכה לבין בת ראש-הישיבה. הסרט הזה אורכו 30 דקות והוא מקסים ביותר. אני הייתי שותף בעשיית הסרט בכל הקשור ליידיש: תידרכתי את השחקנים ושיכתבתי חלקים מסוימים בקטסט ביידיש; ליוויתי את הצילומים הרלווטניים ביידיש. 2. אַ מעשׂה - סיפור אהבה הנרקם בין איש זקן לבין הפיליפינית שעוזרת לו בחיי היומיום. לא ראיתי את הסרט אבל מפי השמועה נודע לי שהוא מצוין ומרומם נפש. שני הסרטים זכו ל"ציון לשבח" בפסטיבל ירושלים ובפסטיבל חיפה. הסרט הראשון אמור להיות מוצג בירושלים בפברואר 2003. לגבי הסרט השני אין לי מידע רלוונטי. אני מניח שבמהלך השנה הקרובה ניתן יהיה לראות אותם מסך הטלויזיה.
אודה ולא אבוש - מיימי לא הייתי בהצגות ביידיש שמציגים חבורת ה"ייִדישפּיל" בתיאטרון היידיש, וגם איני מתכוון להיות נוכח בעלבון הזה שנקרא "ייִדישפּיל". אתמול סיפרה לי בהתלהבות ידידה שלי שלומדת יידיש שיש לה כרטיס ל"סיפור פשוט" ביידיש. היא הוסיפה ואמרה שבארבע הצגות ביידיש של ה"ייִדישפּיל" שהיא ראתה היא יצאה באמצע... היא פשוט לא יכלה לסבול את המשחק הגרוע ואת הזלזול בקהל דוברי היידיש. היא קיוותה שהפעם זה יהיה שונה. "זה עגנון... הסיפור ידוע... זה בטח יהיה שונה", כך היא אמרה לי. אך היום קיבלתי ממנה טלפון והיא מספרת שגם הפעם היא נטשה את אולם התיאטרון באכזבה קשה. לפי דבריה, היידיש שבפי השחקנים מלאכותית ולא שוטפת, המשחק אינו אמין כלל ויותר מכך - השחקנים יושבים על שולחן ומוזגים להם מרק... האם אתם חושבים שהיה מרק בסיר? תמשיכו לחשוב כך. לא היה שום מרק שם אלא סיר ריק שהשחקן הראשי מזק "כאילו" בכף מתוכו לתוך צלחות המסובים. התיאטרון הזה כל כך עלוב ומעליב. "הצגות בית-ספר יותר טובות מזו" אמרה לי ידידתי חובבת תיאטרון מושבעת, "למה הם התקמצנו על המרק, למה". התחושה שלי היא שאנשי התיאטרון הזה אומרים לעצמם: האַלטע-קאַקערס האלה שבאים לראות את ההצגות רוצה בעיקר לשמוע טרלללה טרללה וזה מה שניתן להם. משחק? מה פתאום... בשביל מה? להשקיע? הרי הקשישים האלה יוציאו את כל הפנסיה שלהם בשביל אַ ברעקעלע ייִדישקייט, אז למה להתאמץ. אותי זה כל כך מרגיז ואני לא יכול להירגע. ----------------------------------------------- ועכשיו לעניין הרבה יותר אופטימי ומשמח: טיפין טיפין נעשים בארץ סרטי קולנוע קצרים ביידיש (או חלקית ביידיש). חלק מהסרטים הללו שוות צפיה. זה דוגמא ליצירה צעירה וחדשה ביידיש (בניגוד לשמאַטעס של ה"ייִדישפּיל"). אביא לכם פרטים על שני סרטים שצולמו על ידי סטודנטים בבית ספר "מעלה": 1. אליקים (צריך לקרוא: עליאָקים) - סיפור אהבה שמתרחש בסימטאות מאה שערים בין בחור נכה לבין בת ראש-הישיבה. הסרט הזה אורכו 30 דקות והוא מקסים ביותר. אני הייתי שותף בעשיית הסרט בכל הקשור ליידיש: תידרכתי את השחקנים ושיכתבתי חלקים מסוימים בקטסט ביידיש; ליוויתי את הצילומים הרלווטניים ביידיש. 2. אַ מעשׂה - סיפור אהבה הנרקם בין איש זקן לבין הפיליפינית שעוזרת לו בחיי היומיום. לא ראיתי את הסרט אבל מפי השמועה נודע לי שהוא מצוין ומרומם נפש. שני הסרטים זכו ל"ציון לשבח" בפסטיבל ירושלים ובפסטיבל חיפה. הסרט הראשון אמור להיות מוצג בירושלים בפברואר 2003. לגבי הסרט השני אין לי מידע רלוונטי. אני מניח שבמהלך השנה הקרובה ניתן יהיה לראות אותם מסך הטלויזיה.
