יוסף בן דוד שוורץ
New member
קול המעמד
קול המעמד صوت الطبقة العاملة מה לעשות? אין כל ספק כי מאבק המורים על שכר ועל תנאים הוא מאבק מוצדק לחלוטין. כסף לא חסר במדינה, בה 19 משפחות מחזיקות בנתח גדול של העושר ויש עשרת אלפים מיליונרים בעוד מצב של חלק שהולך וגדל של האוכלוסייה העובדת, יהודים וערבים הופך לגרוע מיום ליום ויותר אנשים נדחפים אל מתחת קו העוני,. יותר , עובדים מעוסקים בתנאים משפילים ובשכר נמוך שלא מאפשר מחייה. ישראל היא גן עדן לקפיטליסטים אסון להמונים הפשוטים יש כסף להתנחלויות, יש כסף לגנרלים, יש כסף ל"בחירי האומה" המפקירים את הנכים, את תושבי שדרות, את החיילים החטופים. אולם "בחירי האומה" ממשיכים לדאוג להם. פני החינוך כפני המדינה מדינה של העשירים שהדבר היחיד המניע את שליטיה הוא כסף וכוח ושוב כסף וכוח.. אם למישהו הייתה אשליה כי בית הדין לעבודה אינו חלק ממוסדות המדינה המגוננים על העשירים ועל בעלי הכוח הפוליטי, המציאות עצמה טופחת על פניו. על מה הממשלה הפועלת כבובה של באימפריאליזם האמריקאי מסתמכת באדישותה למצב החינוך ולמחאות? היא סומכת על העובדה שהיא תמיד יכולה למצוא נימוקים ביטחוניים, תמיד להפנות מאבקים צודקים לשנאה ומלחמות כנגד העם הפלסטיני הכבוש והמופלה , וכנגד השכנים הערבים. זהו משחק ישן נושן שתמיד עבד. לפני קום המדינה העובדים היהודים והערבים נאבקו יחד כנגד הכובש הבריטי. מלחמת 48 חיסלה מאבק זה. בשנות החמישים היו מאבקים כדולים, באה מלחמת 56 וחיסלה מאבקים אלו. בשנות השישים היו מאבקים כגדולים באה מלחמת 67 וחיסלה אותם. היום הם מחפשים מלחמה בכל מחיר עם איראן למרות שידוע שאיראן הספיקה בפיתוח נשק גרעיני כבר ב-2003 משחק דומה משחקים שליטי מדינות ערביות כמצרים. אולם שם תנועת העובדים מתחזקת, משום שהיא יודעת לזהות מיהו האויב האמיתי. כאשר עובדי הנמל בישראל שבתו מייד פנתה הממשלה לעזרתן של מדינות מצרים, לבנון וירדן על מנת לסייע לה לשבור את השביתה. מי אם כן האויב האמיתי? השליטים של ישראל ושליטי מדינות אלו, או בעלי ההון , הכוח ומשרתיהם הפוליטיים. על מנת להצליח במאבק, הוא חייב להיות מאבק של כל העובדים, הפנסיונרים העניים, הנכים והחולים, יהודים וערבים. יש לנקוט באמצעים של ארגון שביתה כללית של כל המשק. יש לארגן הפגנות ענק כנגד הממשלה כולה, כנגד הכנסת הפועל כחותמת גומי של מדיניות זאת. יש להפוך מאבק זה למאבק פוליטי ממשי. פוליטיקה אינה אלא כלכלה בתמצית. לא לדיכוי הלאומי של העם הפלסטיני. לא למלחמות השוברות מאבקים. לא לשנאה המפלגת את העובדים. מלחמה בארמונות – שלום לבקתות الحرب على القصور – السلام على الاكواخ כרוז למען ניצחון שביתת המורים [email protected]
קול המעמד صوت الطبقة العاملة מה לעשות? אין כל ספק כי מאבק המורים על שכר ועל תנאים הוא מאבק מוצדק לחלוטין. כסף לא חסר במדינה, בה 19 משפחות מחזיקות בנתח גדול של העושר ויש עשרת אלפים מיליונרים בעוד מצב של חלק שהולך וגדל של האוכלוסייה העובדת, יהודים וערבים הופך לגרוע מיום ליום ויותר אנשים נדחפים אל מתחת קו העוני,. יותר , עובדים מעוסקים בתנאים משפילים ובשכר נמוך שלא מאפשר מחייה. ישראל היא גן עדן לקפיטליסטים אסון להמונים הפשוטים יש כסף להתנחלויות, יש כסף לגנרלים, יש כסף ל"בחירי האומה" המפקירים את הנכים, את תושבי שדרות, את החיילים החטופים. אולם "בחירי האומה" ממשיכים לדאוג להם. פני החינוך כפני המדינה מדינה של העשירים שהדבר היחיד המניע את שליטיה הוא כסף וכוח ושוב כסף וכוח.. אם למישהו הייתה אשליה כי בית הדין לעבודה אינו חלק ממוסדות המדינה המגוננים על העשירים ועל בעלי הכוח הפוליטי, המציאות עצמה טופחת על פניו. על מה הממשלה הפועלת כבובה של באימפריאליזם האמריקאי מסתמכת באדישותה למצב החינוך ולמחאות? היא סומכת על העובדה שהיא תמיד יכולה למצוא נימוקים ביטחוניים, תמיד להפנות מאבקים צודקים לשנאה ומלחמות כנגד העם הפלסטיני הכבוש והמופלה , וכנגד השכנים הערבים. זהו משחק ישן נושן שתמיד עבד. לפני קום המדינה העובדים היהודים והערבים נאבקו יחד כנגד הכובש הבריטי. מלחמת 48 חיסלה מאבק זה. בשנות החמישים היו מאבקים כדולים, באה מלחמת 56 וחיסלה מאבקים אלו. בשנות השישים היו מאבקים כגדולים באה מלחמת 67 וחיסלה אותם. היום הם מחפשים מלחמה בכל מחיר עם איראן למרות שידוע שאיראן הספיקה בפיתוח נשק גרעיני כבר ב-2003 משחק דומה משחקים שליטי מדינות ערביות כמצרים. אולם שם תנועת העובדים מתחזקת, משום שהיא יודעת לזהות מיהו האויב האמיתי. כאשר עובדי הנמל בישראל שבתו מייד פנתה הממשלה לעזרתן של מדינות מצרים, לבנון וירדן על מנת לסייע לה לשבור את השביתה. מי אם כן האויב האמיתי? השליטים של ישראל ושליטי מדינות אלו, או בעלי ההון , הכוח ומשרתיהם הפוליטיים. על מנת להצליח במאבק, הוא חייב להיות מאבק של כל העובדים, הפנסיונרים העניים, הנכים והחולים, יהודים וערבים. יש לנקוט באמצעים של ארגון שביתה כללית של כל המשק. יש לארגן הפגנות ענק כנגד הממשלה כולה, כנגד הכנסת הפועל כחותמת גומי של מדיניות זאת. יש להפוך מאבק זה למאבק פוליטי ממשי. פוליטיקה אינה אלא כלכלה בתמצית. לא לדיכוי הלאומי של העם הפלסטיני. לא למלחמות השוברות מאבקים. לא לשנאה המפלגת את העובדים. מלחמה בארמונות – שלום לבקתות الحرب على القصور – السلام على الاكواخ כרוז למען ניצחון שביתת המורים [email protected]
