קומונות תל"מ מה דעתכן?
בהריון הקודם הצטרפתי לקומונה (לא של הפורום תל"מ יולי 2016) כמעט בשנייה שגיליתי על ההריון כי הכל נראה כזה ורוד ואופטימי. ובאמת היה שם נחמד מאוד וקשקשנו כמה חודשים ואפילו לחלק ממש נקשרתי. כאשר קרתה ההפלה הכל נהיה פתאום מאוד מוזר, התביישתי שאני יוצאת מהכלל, תהיתי האם לבנות נוח איתי, הרגשתי שהפכתי לזאת שכולם מרחמים עליה וכו'...
בשלב מסוים החלטתי לעזוב, חלק נשארו בקשר וחלק אפילו לא אמרו שלום...
עכשיו אני ממש בתחילת ההריון ומתלבטת אם כדאי להצטרף, מצד אחד זה כייף שיש תמיכה ומי שנמצאת באותה הסירה, מצד שני ברור לי שאני מתחברת יותר לבנות שעברו מה שאני עברתי (אם זה כאלה שעוד מחכות להפוך לאמהות או שלקח להן הרבה זמן להקלט או שעברו הפלה..)
אם יש פה בנות שהן חלק מקומונה כזאת מה דעתכן?
אתן מרגישות שם בנוח? מרגישות שמבינים אתכן ואת החויה שלכן או את הפחדים והחששות שלכן לאור העבר?
חפרתי...
בהריון הקודם הצטרפתי לקומונה (לא של הפורום תל"מ יולי 2016) כמעט בשנייה שגיליתי על ההריון כי הכל נראה כזה ורוד ואופטימי. ובאמת היה שם נחמד מאוד וקשקשנו כמה חודשים ואפילו לחלק ממש נקשרתי. כאשר קרתה ההפלה הכל נהיה פתאום מאוד מוזר, התביישתי שאני יוצאת מהכלל, תהיתי האם לבנות נוח איתי, הרגשתי שהפכתי לזאת שכולם מרחמים עליה וכו'...
בשלב מסוים החלטתי לעזוב, חלק נשארו בקשר וחלק אפילו לא אמרו שלום...
עכשיו אני ממש בתחילת ההריון ומתלבטת אם כדאי להצטרף, מצד אחד זה כייף שיש תמיכה ומי שנמצאת באותה הסירה, מצד שני ברור לי שאני מתחברת יותר לבנות שעברו מה שאני עברתי (אם זה כאלה שעוד מחכות להפוך לאמהות או שלקח להן הרבה זמן להקלט או שעברו הפלה..)
אם יש פה בנות שהן חלק מקומונה כזאת מה דעתכן?
אתן מרגישות שם בנוח? מרגישות שמבינים אתכן ואת החויה שלכן או את הפחדים והחששות שלכן לאור העבר?
חפרתי...
