קומיקס לילדים טובים?
פעם (ואני מתכוון פ-ע-ם, ממש מזמן, כשעוד לא יבש החלב על שפתי הקומיקס האמריקאי), קומיקס נחשב כמדיום שפונה לשוליים של החברה. קומקיס היה מה שילדים "מופרעים" שלא יכולים לשבת ולקרוא ספר כמו "ילדים טובים" היו קוראים. פעם גם אחד המקווים המטווים של הקומיקס היה הזעזוע וחציית הגבולות. במיוחד לפני ה- Comics Code, אבל גם אחריו (וגם היום) הקומקיס תמיד מתח את גבולותיו, בדק כמה הוא יכול להרחיק לכת לפני שיוקצה מחמת מיאוס. פעם זה התבטא באיברים ערופים וסיפורים הירואים על סוחרי סמים (Tales of Horror ואחיהם, לדוגמא), היום זה מתבטא בהתעסקות כמעט אובסיבית בתכנים שתחומי מדיה אחרים מעדיפים לטאטא מתחת לפני השטח (לפחות בסוגי הקומיקס שאני קורא). אבל מה? בשנים האחרונות הקומיקס בהחלט שינה כוון. פתאום הוא הפך להיות מדיום לגיטימי, של "כולם". אפילו אותם "ילדים טובים" קוראים קומיקס. ולמה הנשוא הזה עלה לי בראש? תחזיקו חזק, זה הסבר די עקום... הלכתי לראות את Jay and Silent Bob Strike Back עם כמה חברים (סרט מצויין, אגב). הסצינה בחנות הקומיקס הביאה לי כמה פלשבקים מMall Rats. תחשבו על שלושת הדמויות בסצינה (ג´יי, בוב, והמוכר (הגיבור מMall Rats, שמו ברח לי)) - מדובר בשלושה מסוממים, לוזרים כרוניים, בהחלט מה שאמא שלי (ואני מניח שגם שלכם) הייתה מחשיבה "לטיפוסים שליליים". לעומת זאת, השבוע גם קיבלתי פרץ נוסטלגיה וחזרתי לקרוא את Generation X. ומה מקדם את פני בקומיקס? פרסומות נוסח "Tobbaco is Wako if you´re a teen" ו- "Self Respect. My anti-drug" (פרסומת מצויינת, אגב. ח"ח לקופירריטר). בדיוק הפרסומות שמכוונות להרחיק את קהל קוראי הקומיקס מעיסוקים שנחשבים עיסוקים מגונים (ולעניות דעתי הם אכן כאלה, אבל זה כבר נושא לפורום אחר). אז מה הנקודה שלי בעצם? אין לי מושג. "הקומקיס - יותר מיינסטרים ממה שחשבתם", אולי? ואלי אי סתם סובל ממנת יתר של קפאין... מה דעתכם? אדיוס, אוגמיוס
פעם (ואני מתכוון פ-ע-ם, ממש מזמן, כשעוד לא יבש החלב על שפתי הקומיקס האמריקאי), קומיקס נחשב כמדיום שפונה לשוליים של החברה. קומקיס היה מה שילדים "מופרעים" שלא יכולים לשבת ולקרוא ספר כמו "ילדים טובים" היו קוראים. פעם גם אחד המקווים המטווים של הקומיקס היה הזעזוע וחציית הגבולות. במיוחד לפני ה- Comics Code, אבל גם אחריו (וגם היום) הקומקיס תמיד מתח את גבולותיו, בדק כמה הוא יכול להרחיק לכת לפני שיוקצה מחמת מיאוס. פעם זה התבטא באיברים ערופים וסיפורים הירואים על סוחרי סמים (Tales of Horror ואחיהם, לדוגמא), היום זה מתבטא בהתעסקות כמעט אובסיבית בתכנים שתחומי מדיה אחרים מעדיפים לטאטא מתחת לפני השטח (לפחות בסוגי הקומיקס שאני קורא). אבל מה? בשנים האחרונות הקומיקס בהחלט שינה כוון. פתאום הוא הפך להיות מדיום לגיטימי, של "כולם". אפילו אותם "ילדים טובים" קוראים קומיקס. ולמה הנשוא הזה עלה לי בראש? תחזיקו חזק, זה הסבר די עקום... הלכתי לראות את Jay and Silent Bob Strike Back עם כמה חברים (סרט מצויין, אגב). הסצינה בחנות הקומיקס הביאה לי כמה פלשבקים מMall Rats. תחשבו על שלושת הדמויות בסצינה (ג´יי, בוב, והמוכר (הגיבור מMall Rats, שמו ברח לי)) - מדובר בשלושה מסוממים, לוזרים כרוניים, בהחלט מה שאמא שלי (ואני מניח שגם שלכם) הייתה מחשיבה "לטיפוסים שליליים". לעומת זאת, השבוע גם קיבלתי פרץ נוסטלגיה וחזרתי לקרוא את Generation X. ומה מקדם את פני בקומיקס? פרסומות נוסח "Tobbaco is Wako if you´re a teen" ו- "Self Respect. My anti-drug" (פרסומת מצויינת, אגב. ח"ח לקופירריטר). בדיוק הפרסומות שמכוונות להרחיק את קהל קוראי הקומיקס מעיסוקים שנחשבים עיסוקים מגונים (ולעניות דעתי הם אכן כאלה, אבל זה כבר נושא לפורום אחר). אז מה הנקודה שלי בעצם? אין לי מושג. "הקומקיס - יותר מיינסטרים ממה שחשבתם", אולי? ואלי אי סתם סובל ממנת יתר של קפאין... מה דעתכם? אדיוס, אוגמיוס