קונספירציה החג
פסח הוא כבר לא חג אלא קונספירציה שיווקית אחת גדולה מעניין באיזה שלב בתהליך הקדחני של סידורים, נקיונות וקניות קניות קניות לקראת חג הפסח, יעצור כל אחד מאיתנו, יבחין בנורה המהבהבת בראשו וישאל בקול רם את עצמו: מה בדיוק אנחנו חוגגים כאן לעזאזל? פסח, ה-חג העיברי של השנה, הוא מועד רב משמעויות, דתיות ולאומיות, לכל יהודי דתי או מסורתי. עבור כל ישראלי אחר (ורובנו כאלה) פסח הוא רק הוצאה כספית אדירה. ובימי מיתון אלה,זהו חג הקורבן. נחמד לצחקק לפני ולנטיינ´ס דיי (יום האהבה) מול חלונות הראווה באירופה ובארה"ב (ובשנים האחרונות גם בישראל) כדי ללעוג לתעשיית הקניות שמקדמת את החג שהמציאו אנשי השיווק. אפשר לצחוק עד מחר ואפשר גם לחשוב לרגע ולהגיע למסקנה שפסח שלנו הוא פחות או יותר אותו הדבר. עם יד על הלב מה אומר לנו פסח כיום: יציאה מעבדות לחירות, ביעור חמץ והתעסקות במסרי ההגדה או רשתות שיווק תלושי חג ומבצעים על משקעות קלים? מפלצת מיומנת של פרסום ומכירות עושה על כולנו מניפולציה חגיגית ורק שהמצה כבר תקועה לנו בגרון מתברר שהפסח רוקן מכל משמעויתיו המקוריות וכמו בית הכנסת שהפך לקניון הוא כבר לא חג, אלא קונספירצה שיווקית אחת גדולה. הנה, לקראת פסח "נהוג" לבצע ניקיון יסודי (ברור שבשאר ימות השנה אנו חיים בזוהמה) אז צריך לקנות כמויות אדירות של חומרי ניקיון. בפסח "נהוג" לאכול ארוחה דשנה (ובימים אחרים אנחנו הרי מתנזרים מסעודות וממטעמים) אז מוכרחים למלא ממגורות במזונות. בפסח "נהוג" להעניק מתנות אפיקומןלילדים (מסכנים, אחרת הם לא מקבלים) אז חייבים לצאת מהכלים ברכישת הצעצועים הכי משוכללים. וכך חג הפסח בישראל 2002 מסתכם בשני חורים: חור בראש וחור בכיס. ובראי ההיסטורהמה זה משנה אם האדונים הם מצרים או סוחרים כי היינו עבדים ונשארו עבדים.
פסח הוא כבר לא חג אלא קונספירציה שיווקית אחת גדולה מעניין באיזה שלב בתהליך הקדחני של סידורים, נקיונות וקניות קניות קניות לקראת חג הפסח, יעצור כל אחד מאיתנו, יבחין בנורה המהבהבת בראשו וישאל בקול רם את עצמו: מה בדיוק אנחנו חוגגים כאן לעזאזל? פסח, ה-חג העיברי של השנה, הוא מועד רב משמעויות, דתיות ולאומיות, לכל יהודי דתי או מסורתי. עבור כל ישראלי אחר (ורובנו כאלה) פסח הוא רק הוצאה כספית אדירה. ובימי מיתון אלה,זהו חג הקורבן. נחמד לצחקק לפני ולנטיינ´ס דיי (יום האהבה) מול חלונות הראווה באירופה ובארה"ב (ובשנים האחרונות גם בישראל) כדי ללעוג לתעשיית הקניות שמקדמת את החג שהמציאו אנשי השיווק. אפשר לצחוק עד מחר ואפשר גם לחשוב לרגע ולהגיע למסקנה שפסח שלנו הוא פחות או יותר אותו הדבר. עם יד על הלב מה אומר לנו פסח כיום: יציאה מעבדות לחירות, ביעור חמץ והתעסקות במסרי ההגדה או רשתות שיווק תלושי חג ומבצעים על משקעות קלים? מפלצת מיומנת של פרסום ומכירות עושה על כולנו מניפולציה חגיגית ורק שהמצה כבר תקועה לנו בגרון מתברר שהפסח רוקן מכל משמעויתיו המקוריות וכמו בית הכנסת שהפך לקניון הוא כבר לא חג, אלא קונספירצה שיווקית אחת גדולה. הנה, לקראת פסח "נהוג" לבצע ניקיון יסודי (ברור שבשאר ימות השנה אנו חיים בזוהמה) אז צריך לקנות כמויות אדירות של חומרי ניקיון. בפסח "נהוג" לאכול ארוחה דשנה (ובימים אחרים אנחנו הרי מתנזרים מסעודות וממטעמים) אז מוכרחים למלא ממגורות במזונות. בפסח "נהוג" להעניק מתנות אפיקומןלילדים (מסכנים, אחרת הם לא מקבלים) אז חייבים לצאת מהכלים ברכישת הצעצועים הכי משוכללים. וכך חג הפסח בישראל 2002 מסתכם בשני חורים: חור בראש וחור בכיס. ובראי ההיסטורהמה זה משנה אם האדונים הם מצרים או סוחרים כי היינו עבדים ונשארו עבדים.
