מצטרפים בסניף מקדונלדס הקרוב לביתך...
אני אוהב את המשפט "איזהו העשיר השמח בחלקו". אני מאמין שרוב החרא שאנשים שואפים שיהיה להם הוא חסר ערך לחלוטין. בסדר, מלבד אנשים באמת עניים שרעבים לפת לחם (אני מאמין שיש מעט מאוד כאלה בעולם המערבי, ואם אכן יש, שאל את המנייאקים כמה הם מוציאים על סיגריות). כך לדוגמא אותי. אני עובד במשרה לא קשה, מה שנקרא nine to five, ישן 8 שעות ונשאר לי 8 שעות למשחק. שהרי כבר חז"ל קבעו All work and no play makes Jack a dull boy זה בעצם אם אתה לא מחשיב את זמן החלימה הממוצע בלילה (כשעתיים) שאני גם מחשיב בתור שעשוע. הדברים הכי משתלמים שקניתי אי פעם היו בחינם. זה היה אוויר צח, אור שמש, והרבה מאוד, טוב, לא נראה לי שזה מורשה בתקנון לפרט. אנחנו בתור תרבות צריכים לשנות את הרגלי הצריכה שלנו. אנחנו צריכים להפסיק לראות הליכה לקניון בתור בילוי משפחתי, להפסיק לחשוב שתנין קטן ומזדיין על הכיס של החולצה גורם לערך שלה לקפוץ פי 600 בערך, זה הכל... אני לא מתנגד למותגים או חברות או קפיטליזם, אין לי אג'נדה... אני רק אומר שעד שהיפנים המטורפים האלה לא ימציאו משהו נוסף כמו נינטנדו ווי, אין צורך לקנות כל פלוץ שהם מצליחים להקטין או להוסיף לו עוד פונקציה. האם משהו ממה שכתבתי הגיוני באיזשהו אופן סוריאליסטי?