קונפליקט קונפליקטי

[מ ת ק ר ב ת]

קונפליקט קונפליקטי

המתבגרת (בת 15) הופכת ימים ולילות בחופשים. רוצה לצאת בלילה ולחזור "כשאני אהיה עייפה". במוצ"ש שמתי גבול של שתיים בלילה. היא כעסה אבל חזרה בזמן. אתמול היא ביקשה להשאר בלי הגבלה והבטיחה לחזור כשתהיה עייפה. בשש בבוקר היא עדיין לא חזרה ואז התקשרתי והכרחתי אותה לחזור. היא אומרת שהפרתי את ההסכם. אני אומרת שההסכם לא היה מדוייק כי אני התכוונתי במשך הלילה ולא שזה ימשך עד שעות היום. אז עכשיו היא בבית כועסת. מדליקה רדיו בקולי קולות כי "הכרחתי אותה להיות בבית". מסתתר כאן "צריך לישון אחרת זה מזיק" מצידי. ו"עכשיו חופש, לא רוצה שעת חזרה" מצידה. מה אתם הייתם עושים במקרה כזה?

 

[יעל ארבל]

היי יפעת,

נשמע לי מהדברים שכתבת, שאת מתוסכלת כי בעצם מה שחשוב לך זה הקירבה עם בתך והיא כרגע כועסת וזה לא מתקיים? ואולי גם את מרגישה סוג של בלבול או תסכול כי חשוב לך להיות בהירה בבקשות שלך ואיכשהו כנראה הבת שלך הבינה משהו אחר ממה שהתכוונת אליו? אני שואלת כי חשובה לי ההבנה מה חשוב לך כרגע בתוך הסיטואציה שנוצרה, כדי ליצור התייחסות אמיתית שלי למה שהיית רוצה כרגע. אז אני אוסיף גם שאלה כבקשה דיאלוגית - כשאת שואלת - מה הייתם עושים במקרה כזה, האם את מתכוונת ל - פתרון כרגע - מה לעשות כרגע עם תחושת הריחוק שנוצרה ביניכן? או שאת מתכוונת - לאתמול בלילה כשדיברתן על שעת החזרה אם היית רוצה לעשות את זה אחרת? או אפשרות נוספת - מה אפשר לעשות כרגע על הרקע של שעת חזרה (נניח של היום או מחר)? הצורך שלי כאן הוא בהירות, כי הייתי רוצה לנסות להתייחס קונקרטית למה שמציק לך ולא למשהו שאני מנחשת שמציק לך. ויכול להיות שזה עשוי לעזור גם לאחרות להגיב קונקרטית. במקרה ששלוש השאלות שלי רלוונטיות בשבילך, אז תנסי לבחור אחת מהם - את מה שכרגע הכי חי בך והכי חשוב לך ברגע זה.

 

[מ ת ק ר ב ת]

הי יעל

תודה על התשובה. הבעייה הכי אקוטית לי כרגע זה העניין הזה של שעת החזרה. זה נושא שיש לנו המון ויכוחים ובלאגנים סביבו. בזמן הלימודים יש שעה מוסכמת. בחופשים אין וכל פעם מתעורר ויכוח מחדש. אז זה הנושא שאני זקוקה בו לעזרה למעשה. שכאמור מבחינתה - היא רוצה בלי הגבלת שעה בכלל ושהיא תחזור "כשהיא תרגיש עייפה" ואני רוצה כן לשים שעת גג. מניסיון העבר - יש לה נטיה למתוח את ה"עייפות" הזאת ולנסות "לשבור שיאים" בענין. וכרגיל - שתינו מתבצרות בעמדותינו ונהיה איכסה.

 

[מ ת ק ר ב ת]

עדכונים מהשטח

מה לעשות עוד לילה כבר בעיצומו... הפעם הודעתי לה כבר אחרי הצהריים חד משמעית ובתקיפות רבה שבשעה שתיים אפס אפס אני מצפה לראות אותה בבית אחרת אני מביאה אותה בעצמי. אין לי כוח לעוד ליל שימורים. וגם אין לי כוח לעוד ויכוחים אינסופיים שלא מובילים לשום מקום. לפני רבע שעה היא כבר חזרה. והיא אפילו לא ברוגז ומצב ה"קרבה" לא נפגע. מסתבר שרק כשאני בטוחה בעצמי ובמה שאני מצפה ממנה - המסר עובר אליה. ומצידה יש כל הזמן בדיקת גבולות. מתיש ביותר... מה תקשורת מקרבת אומרת על המהלך הזה?

 

[יעל ארבל]

נשמע שאת עייפה מהויכוח על הנושא

הזה. אני מניחה שזה מאוד מתיש מדי יום לדבר על אותו נושא. האם ניסית לדבר עם בתך שיחה מלאה על הנושא הזה מחוץ לסיטואציה? כלומר, לנהל איתה דיאלוג סביב הנושא הזה אבל לא בזמן שהיא רוצה לצאת לבילוי? הייתי אומרת, שעוד לפני השיחה עם הבת שלך, כדאי לעשות קודם כל שיחה עם עצמך ולברר לעצמך מה חשוב לך סביב הנושא הזה עם הבת שלך? (למצוא את הצורך שלך מאחורי הבקשה שהבת שלך תהיה בשעה מסויימת בבית). זה הולך ככה - והכל כאן בסימני שאלה כניחושים בסדר? ואני מתייחסת כרגע למודל - תצפית, רגש, צורך, בקשה. כשאת מבקשת מהבת שלך להיות בשעה מסויימת בבית - את נמצאת בחלק של הבקשות האופרטיביות. כשאת מבקשת בקשה מבתך אך לא מקדימה רגש וצורך - הבקשה עלולה להיחוות בצד שלה כדרישה. הצורך שלה בחופש, עצמאות ובחירה - לא מתמלא. וכתוצאה מכך היא מרגישה כעס, תסכול וחוסר אונים אל מול הדרישה שלך. ואז היא עשויה לבחור את השימוש בשני מנגנונים לחילופין - כניעה או התקפה. כל המהלך הזה יושב כולו על התפיסה של בסדר/לא-בסדר. ועכשיו בואי נראה איך אפשר אחרת - ולשם כך אני אשמח לשמוע ממך באמת מה חשוב לך בנושא הזה? שהרי יש הורים שמאוד חשוב להם שהילדים שלהם יגיעו עד 22:00 יש כאלו שלא מגבילים את זמן החזרה וכו' וכו'. השאלה היא איך זה אצלך. האם מדובר בחשש שלך שהיא מסתובבת במקומות שאת לא יודעת מהם? האם את חוששת מהאנשים שהיא פוגשת בבילויים שלה? האם זה השקט הפנימי שלך שמקשה עלייך לישון כשהיא לא נמצאת? אם קשה לך למצוא את הצורך - תכתבי חופשי כל מה שעולה לך, ומתוך השורות שתכתבי ננסה ביחד למצוא את הצורך. לאחר מציאת הצורך / הצרכים שלך במצב הזה, אפשר להתכונן לשיחה עם בתך. האם מתאים לך להמשיך? יום נעים,

 

[מ ת ק ר ב ת]

עייפה. נקודה.

כל פעם יש איתה התקרבות קטנה ואחרי זה היא מתרחקת במהירות הבזק. מתיש ביותר...

 

[מ ת ק ר ב ת]

ובכל זאת אופטימיות...

אם מסתכלים לאורך זמן ומה המצב היום לעומת המצב לפני חודש, נגיד, - אז סך הכל הכיוון ברור וההתקדמות היא קדימה וגם כשיש נפילות וחזרות אחורה בכל זאת כל פעם מתקרבים צעד קטנטן קדימה. וכל התקרבות כזאת שאנחנו משיגות היא כבר השג שלנו.