קונצרטים בשטריקר: הערב ואתמול בבוקר
עכשיו חזרתי מקונצרט די בינוני, של רביעיית מנדלסון בשטריקר. ניגנו את אופוס 76 מס' 6 (המקסים) של היידן, לאחר מכן רבעייה מקושקשת לטעמי מאת דטייה (שמה, לפי אתר הבמה, Ainsi La nuit), ולבסוף אופוס 44 מס' 3 של מנדלסון. הכי נהניתי מהיידן (מוסיקה אדירה), המנדלסון היה מרגש ומאוד מסקרן (לא הכרתי את היצירה) והדטייה, כאמור היה בלאגן אחד גדול של "אפקטים" בנגינת כלי קשת. ממש ספרתי את הדקות עד לסיומה. מבחינת ביצוע, הנגנים בינוניים למדי לדעתי, ואף לא הצליחו להתגבש לכדי חוויית רביעיה אמיתית (שבמקרים הטובים במוסיקה קאמרית ובכלל, השלם עולה על סך חלקיו). בעיות אינטונציה די מעיקות מצד כל הקשתנים (מלבד הכנר השני, שבלט) והתעלמות מורגשת מכל המגמות שעברו על עולם המוסיקה בנגינת מוסיקה קלאסית ואף רומנטית בשלושים השנה האחרונות (עם כל הכובד הזה בנגינה וכמויות הויברטו הלא רלוונטיות) - הפכו קונצרט עם רפרטואר מבריק (כאמור, יצירות מעולות מאת היידן ומנדלסון) לחוויה מספקת באופן חלקי בלבד, אשר נשארת בגדר ה'בלתי ממומש'. ***לעומת זאת*** אמש נכחתי בביצוע של "הטוחנת היפה" של שוברט, באותו האולם, והמתמוגגתי מאושר. הטנור אנדריאס וולר ריגש אותי עד דמעות, והליווי של הרתמוט הל היה חד, מדויק ומתאים לוולר כמו כפפה. לעיתים הוא מעט כיסה עליו בווליום (ואני עדיין מתלבט אם זהו וולר שלא פתח את הפה מספיק בקטעי הפורטה האינטנסיביים, או נגינתו של הל), אך אלו זוטות: שניהם מוסיקאים מעולים ומרגשים, וההגשה של וולר היא כל כך כובשת לב, שאי אפשר שלא להתחבר לסיפור הפשוט והעצוב הזה. לקונצרט קדמה הרצאה של פרופ' אנדרה היידו, שלטעמי הייתה די ידודתית ויעילה, ושפכה אור מעמיק מעט על היצירה בטרם ביצועה. בפורום השכן לא כולם אהבו את זה. אבל הי, בזכותם ידעתי על הקונצרט הזה בכלל, אז תודה גם להם. אני לא יודע אם הם מופיעים בעוד מקום או שזה היה קונצרט אחרון, אבל אם כן, מאוד מאוד מומלץ.
עכשיו חזרתי מקונצרט די בינוני, של רביעיית מנדלסון בשטריקר. ניגנו את אופוס 76 מס' 6 (המקסים) של היידן, לאחר מכן רבעייה מקושקשת לטעמי מאת דטייה (שמה, לפי אתר הבמה, Ainsi La nuit), ולבסוף אופוס 44 מס' 3 של מנדלסון. הכי נהניתי מהיידן (מוסיקה אדירה), המנדלסון היה מרגש ומאוד מסקרן (לא הכרתי את היצירה) והדטייה, כאמור היה בלאגן אחד גדול של "אפקטים" בנגינת כלי קשת. ממש ספרתי את הדקות עד לסיומה. מבחינת ביצוע, הנגנים בינוניים למדי לדעתי, ואף לא הצליחו להתגבש לכדי חוויית רביעיה אמיתית (שבמקרים הטובים במוסיקה קאמרית ובכלל, השלם עולה על סך חלקיו). בעיות אינטונציה די מעיקות מצד כל הקשתנים (מלבד הכנר השני, שבלט) והתעלמות מורגשת מכל המגמות שעברו על עולם המוסיקה בנגינת מוסיקה קלאסית ואף רומנטית בשלושים השנה האחרונות (עם כל הכובד הזה בנגינה וכמויות הויברטו הלא רלוונטיות) - הפכו קונצרט עם רפרטואר מבריק (כאמור, יצירות מעולות מאת היידן ומנדלסון) לחוויה מספקת באופן חלקי בלבד, אשר נשארת בגדר ה'בלתי ממומש'. ***לעומת זאת*** אמש נכחתי בביצוע של "הטוחנת היפה" של שוברט, באותו האולם, והמתמוגגתי מאושר. הטנור אנדריאס וולר ריגש אותי עד דמעות, והליווי של הרתמוט הל היה חד, מדויק ומתאים לוולר כמו כפפה. לעיתים הוא מעט כיסה עליו בווליום (ואני עדיין מתלבט אם זהו וולר שלא פתח את הפה מספיק בקטעי הפורטה האינטנסיביים, או נגינתו של הל), אך אלו זוטות: שניהם מוסיקאים מעולים ומרגשים, וההגשה של וולר היא כל כך כובשת לב, שאי אפשר שלא להתחבר לסיפור הפשוט והעצוב הזה. לקונצרט קדמה הרצאה של פרופ' אנדרה היידו, שלטעמי הייתה די ידודתית ויעילה, ושפכה אור מעמיק מעט על היצירה בטרם ביצועה. בפורום השכן לא כולם אהבו את זה. אבל הי, בזכותם ידעתי על הקונצרט הזה בכלל, אז תודה גם להם. אני לא יודע אם הם מופיעים בעוד מקום או שזה היה קונצרט אחרון, אבל אם כן, מאוד מאוד מומלץ.