קונצרט החיים

קונצרט החיים ../images/Emo79.gif

בתור אחת שמאוד מתחברת לפן המוזיקלי שלה <שיעורי פיתוח קול שלקחתי עד לפני כשבוע>, אני מרגישה מרבית הזמן שהחיים שלי הם סוג של הצגה/מחזמר, אני כאילו מנתקת את עצמי מהחיים, מנסה להיות כביכול אובייקטיבית ובוחנת את עצמי כאילו אני איזו דמות מהצגה. האם אני המשוגעת היחידה
, או שלפעמים גם אתם מסתכלים על עצמכם והחיים שלכם כאילו אתם מישהו אחר
 
לפעמים אני מרגישה ש

ישנן סיטואציות שנראות ממש כמו איזו דרמה. כאילו יש גם צופים. לא תמיד מרגישה שחקנית ראשית ב"סרט שלי". ובהחלט לא תמיד מרגישה שזו אני. מסתכלת בבחורה ההיא, שעושה את מה שהיא עושה (אגב, כשזה קורה, אלה מעשים קיצוניים יותר - לרע ולטוב), ויש מן ניתוק כזה.
 

אופיפה

New member
דווקא

היכולת שלנו להסתכל על עצמנו ממרחק, מהצד, בייחוד עלינו בתוך מערכות יחסים שאנחנו מנהלים, זו יכולת מאוד מועילה.
 

reedgreenwhait

New member
הממם...יש לי נקודת מבט בלתי אישית

בנוסף לנקודת המבט האישית שלי... מנקודת המבט הזאת אני לא מרכז העולם והבעיות שלי הינן משניות ומגוחכות... בזמן האחרון יש לי רק את נקודת המבט האישית...
 

reedgreenwhait

New member
שמתי לב שהכתיבה שלי לא מובנת.

מנקודת מבט אישית- אני המרכז. מנקודת מבט בלתי אישית- אני לא המרכז. בזמן האחרון נקודת המבט הבלתי אישית אבדה לי...
 
הבנתי

ואת רוצה להחזיר אותה? היה לך טוב כשהסתכלת על העולם מנקודת מבט בלתי אישית?
 
אז איך עושים את זה?

אולי תכתבי פה תכנית פעולה - מה שאת צריכה לשנות כדי שראיית העולם הזו תחזור אלייך שוב. אם תתחילי, אז בטוח שאני ואחרים נצטרף ונוסיף משלנו.
 

reedgreenwhait

New member
:/ זה לא תלוי בי...

בשביל זה אני צריכה להרגיש יותר טוב. לישון מספיק, לא ללמוד מבוקר עד ערב. קשה להתנתק מהבעיות שלי כשיש כל כך הרבה...
 
למעלה