כמה מלים על סקריאבין ועל התוכנית יצירתו של סקריאבין היא פסנתרנית באופן מובהק, רק ספורות מיצירותיו אינן לפסנתר סולו (קונצ'רטו - לפסנתר כמובן - ואי אילו סימפוניות). ככל הנראה היה גם פסנתרן יוצא דופן, כפי שמעידים בני זמנו ובהם רחמנינוב, חברו לספסל הלימודים, וישנן גם הקלטות ספורות שלו מנגן ששרדו. מבין יצירותיו לפסנתר, 10 הסונטות הן הבולטות ביותר וככל הנראה גם החשובות ביותר, ולטעמי מייצגות את התפתחותו המוזיקלית באופן מובהק. בתחילת דרכו כתב באופן מסורתי למדי, אם כבר ביצירתו המוקדמת ניתן למצוא מוטיבים יחודיים לו. מבנה הסונטות לרוב שונה מהמקובל (למעט השלישית שהיא מסורתית בצורתה), והחל מהחמישית עבר לסונטות בנות פרק יחיד. הסונטה השניה, שתושמע בקונצרט, היא בת שני פרקים, איטי ומהיר. הפרק הראשון במקצבים אופייניים (קדמות מרובות, מקצבים מנוגדים בשתי הידיים), ולמרות שהיא מיצירותיו המוקדמות יש בפרק הזה כבר רמזים גם לחידושים ההרמוניים שביצירתו המאוחרת יותר. שני הפרקים, גם השני הוירטואוזי, דרמטיים ביותר. הסונטה השלישית, שגם תושמע בקונצרט, היא דווקא המסורתית ביותר מביניהן, אם כי גם בה מופיעים אותם מקצבים אופייניים. בהמשך הסונטות - הרביעית כבר בשני פרקים בלבד והיא כבר לא ממש רומנטית אם כי עדיין טונאלית בהחלט, בחמישית כבר יש אלמנטים חדשניים יותר והיא לטעמי הטובה ביצירותיו, יש הרואים בה השפעה אימפרסיוניסטית. שתי הסונטות הבאות הן ממש אטונאליות ואני אישית מעולם לא התחברתי אליהן, אני רואה בהן אקספרימנטים (לא ממש מוצלחים). בשלוש האחרונות הוא מתכנס לסגנון מגובש וייחודי, חוזר לטונאליות במידה מסוימת, אבל באופן שונה. הפנטזיה אופ' 28 שייכת לתקופה המוקדמת, היא רומנטית באופן מובהק מבחינת הרמונית ומלודית, אבל המבנה שלה הוא מקורי ומיוחד. קודם כל, שני המוטיבים, וגם הפיתוח שלהם, מאוד דרמטיים (אולי אפשר לומר שיש כאן השפעה ואגנריאנית). בעקבות הצגת הנושאים יש פיתוח קצר שמביא לרפריזה לכאורה... אבל לא. מעבר נוסף ושוב פיתוח שמביא לסיום האמיתי, הטראגי, בניגוד לסיום המדומה, ההרואי (ממש כך - זו יצירה דרמטית ביותר וגם הניגודים בה קיצוניים). את הפרלודים איני מכיר אלא באופן שטחי ביותר ../images/Emo9.gif
