קופי בין- מתכון מצויין לכאבי בטן
טוב אנשים, אני יודעת שיש בינכם כאלה שלא יאמינו שבחרתי לאכול ארוחת ערב היום בקופי בין, אבל זה קרה ועם עובדות כידוע אסור להתווכח. קבעתי להיפגש עם חברה על כוס קפה והמקום הנבחר היה הקופי בין בהרצליה- באזור התעשייה. כיוון שהבטן החלה קצת לקרקר החלטנו גם לנשנש משהו ובחרנו בסלט פטריות שמפיניון ופורטובלו עם חסה ועגבניות מיובשות ובפוקצ´ה "נורמנדי"- קממבר ואנטיפסטי קישואים ופלפלים שנראו חביבים מאוד דרך הוויטרינה. הפוקצ´ה עלתה 24 ש"ח והסלט כמדומני 29 ש"ח (החברה שילמה… אם טעיתי יש לי תירוץ טוב הפעם…). בנוסף לקחנו תה צמחים וברד קפה. סה"כ החשבון עמד על 81 ש"ח. הפוקצ´ה הגיעה די מהר אך הסלט התעכב- וכעבור מספר דקות ניגשו אלינו המלצריות והתנצלו על ההמתנה עקב תקלה במטבח. נו, ניחא. לא באנו לאכול אלא לפטפט, בפרט שלא התראינו מזה זמן רב, ובאמת שכל הדברים שמסביב לא עניינו אותנו. היה חשוב לנו אווירה צעירה- שלפי מה שראינו הייתה שם בשפע- על מנת לשבת ולשתות משהו ולשוחח בכיף. המתנו בסבלנות ובסלחנות למרות שהפוקצ´ה שהוגשה חמה כבר התקררה לגמרי, עד שסוף סוף קיבלנו את הסלט. לא התעמקנו בו והמשכנו בשיחתנו על דא ועל הא, כשלפתע הבחנו בכך שלסלט אין טעם של פטריות או חסה אלא טעם של שמן. בהינו בסלט ואף חיטטנו בו (כן, אני יודעת שזה נשמע רע…) ולהפתעתנו גילינו שהסלט שטוף בשמן. מיד קראנו לאחראית ודרשנו- למרות שאת שלוש פטריות הפורטובלו הגדולות אכלנו- להחליף. האחראית לא התווכחה- בעיקר לאחר שראתה את החזרי האור שחוזרים מהחסה- ולקחה את המנה. אנו התפנינו לאכול מהפוקצ´ה שאמנם הייתה קרה אך אנו כבר היינו רעבות וזה לא הפריע לנו. הפוקצ´ה הייתה תפלה ושומנית משהו אך מילא, היה ברור לנו שזה לא המקום לאכול בו אלא לשתות ולא ייחסנו לכך חשיבות רבה, בפרט שכפי שכבר כתבתי- הדגש היה על הפגישה ולא על האוכל. לפתע, בעודי לוקחת עם המזלג חתיכת פלפל שנפלה- הופתעתי לגלות שעל הפלפל מונחת חתיכה שמנה של חמאה- כן- חמאה. בחשש מה פתחתי את החצי של הכריך שנשאר והפלא ופלא- מה שנגלה לפני היה לא פחות מהררים של חמאה. כל כך הרבה חמאה שהפוקצ´ה לא הייתה מסוגלת לספוג אותה. זה היה ממש מראה מזעזע ועצם המחשבה שכל כמות החמאה הזו עוברת לי כרגע במערכת העיכול בחלק של הכריך שאכלתי לא הוסיפה למצבי. שוב קראתי לאחראית והראתי לה את השאריות של הכריך, ולדבריה זו הייתה הפעם הראשונה שהיא נתקלת בתלונה כזו ונראה היה כי המצב שעשע אותה- היא ממש צחקה ממראה החמאה… בהמשך היא הציעה לפצות אותנו בכריך חדש אך לא הסכמנו. היא התנצלה ואמרה כי זה מה שהיא יכולה לעשות, וגם כשאמרתי לה נחרצות כי איני מתכוונת לשוב לשם יותר, לא ניסתה לשנות את המצב ולהציע החזר כספי או משהו שאז לפחות לא הייתי מרגישה שכספי נזרק לשווא. בשלב זה הגיע הסלט שהכינו לנו שוב, אך רק מלראות אותנו נעשה לנו רע ופשוט קמנו והלכנו כאשר לשתינו ברור שלשם לא נחזור יותר. בהמשך הערב- שתוכנן להיות מפגש חברתי נחמד אך פשוט נהרס עקב החוויה העגומה והבלתי צפויה שעברנו, שתינו הרגשנו בכאבי בטן , ועד עכשיו אין לנו מושג אם כאבי הבטן הם מכמויות החמאה והשמן שאכלנו או מהמחשבה על המראה של הכריך לאחר שפתחתי אותו וגילינו את הררי החמאה שהיו בו.
טוב אנשים, אני יודעת שיש בינכם כאלה שלא יאמינו שבחרתי לאכול ארוחת ערב היום בקופי בין, אבל זה קרה ועם עובדות כידוע אסור להתווכח. קבעתי להיפגש עם חברה על כוס קפה והמקום הנבחר היה הקופי בין בהרצליה- באזור התעשייה. כיוון שהבטן החלה קצת לקרקר החלטנו גם לנשנש משהו ובחרנו בסלט פטריות שמפיניון ופורטובלו עם חסה ועגבניות מיובשות ובפוקצ´ה "נורמנדי"- קממבר ואנטיפסטי קישואים ופלפלים שנראו חביבים מאוד דרך הוויטרינה. הפוקצ´ה עלתה 24 ש"ח והסלט כמדומני 29 ש"ח (החברה שילמה… אם טעיתי יש לי תירוץ טוב הפעם…). בנוסף לקחנו תה צמחים וברד קפה. סה"כ החשבון עמד על 81 ש"ח. הפוקצ´ה הגיעה די מהר אך הסלט התעכב- וכעבור מספר דקות ניגשו אלינו המלצריות והתנצלו על ההמתנה עקב תקלה במטבח. נו, ניחא. לא באנו לאכול אלא לפטפט, בפרט שלא התראינו מזה זמן רב, ובאמת שכל הדברים שמסביב לא עניינו אותנו. היה חשוב לנו אווירה צעירה- שלפי מה שראינו הייתה שם בשפע- על מנת לשבת ולשתות משהו ולשוחח בכיף. המתנו בסבלנות ובסלחנות למרות שהפוקצ´ה שהוגשה חמה כבר התקררה לגמרי, עד שסוף סוף קיבלנו את הסלט. לא התעמקנו בו והמשכנו בשיחתנו על דא ועל הא, כשלפתע הבחנו בכך שלסלט אין טעם של פטריות או חסה אלא טעם של שמן. בהינו בסלט ואף חיטטנו בו (כן, אני יודעת שזה נשמע רע…) ולהפתעתנו גילינו שהסלט שטוף בשמן. מיד קראנו לאחראית ודרשנו- למרות שאת שלוש פטריות הפורטובלו הגדולות אכלנו- להחליף. האחראית לא התווכחה- בעיקר לאחר שראתה את החזרי האור שחוזרים מהחסה- ולקחה את המנה. אנו התפנינו לאכול מהפוקצ´ה שאמנם הייתה קרה אך אנו כבר היינו רעבות וזה לא הפריע לנו. הפוקצ´ה הייתה תפלה ושומנית משהו אך מילא, היה ברור לנו שזה לא המקום לאכול בו אלא לשתות ולא ייחסנו לכך חשיבות רבה, בפרט שכפי שכבר כתבתי- הדגש היה על הפגישה ולא על האוכל. לפתע, בעודי לוקחת עם המזלג חתיכת פלפל שנפלה- הופתעתי לגלות שעל הפלפל מונחת חתיכה שמנה של חמאה- כן- חמאה. בחשש מה פתחתי את החצי של הכריך שנשאר והפלא ופלא- מה שנגלה לפני היה לא פחות מהררים של חמאה. כל כך הרבה חמאה שהפוקצ´ה לא הייתה מסוגלת לספוג אותה. זה היה ממש מראה מזעזע ועצם המחשבה שכל כמות החמאה הזו עוברת לי כרגע במערכת העיכול בחלק של הכריך שאכלתי לא הוסיפה למצבי. שוב קראתי לאחראית והראתי לה את השאריות של הכריך, ולדבריה זו הייתה הפעם הראשונה שהיא נתקלת בתלונה כזו ונראה היה כי המצב שעשע אותה- היא ממש צחקה ממראה החמאה… בהמשך היא הציעה לפצות אותנו בכריך חדש אך לא הסכמנו. היא התנצלה ואמרה כי זה מה שהיא יכולה לעשות, וגם כשאמרתי לה נחרצות כי איני מתכוונת לשוב לשם יותר, לא ניסתה לשנות את המצב ולהציע החזר כספי או משהו שאז לפחות לא הייתי מרגישה שכספי נזרק לשווא. בשלב זה הגיע הסלט שהכינו לנו שוב, אך רק מלראות אותנו נעשה לנו רע ופשוט קמנו והלכנו כאשר לשתינו ברור שלשם לא נחזור יותר. בהמשך הערב- שתוכנן להיות מפגש חברתי נחמד אך פשוט נהרס עקב החוויה העגומה והבלתי צפויה שעברנו, שתינו הרגשנו בכאבי בטן , ועד עכשיו אין לנו מושג אם כאבי הבטן הם מכמויות החמאה והשמן שאכלנו או מהמחשבה על המראה של הכריך לאחר שפתחתי אותו וגילינו את הררי החמאה שהיו בו.
