קופסאות מרק קמפבל.
תום יורק אמר ושר פעם, "אני רוצות ללכת לישון, ושכל זה יחלוף מבעדי". מנסה להירדם. זמני השינה שלי מתקצרים, גם התענוג הקטן הזה, הנחמה פורתא שלי, נשלל ממני. לאוכל אין טעם יותר, הכל תפל, תעשייתי, פלסטי. מדהים איך הלחץ הנפשי משפיע פיזית באופן כה ישיר וברור. אף משחת שיניים לא מוציאה את הטעם הרע. שלא לציין את הגודש בחזה. הוצאתי את הטלוויזיה היום מהדירה, מתוך איזושהי החלטה לקרוא יותר ולהתנוון מוחית פחות. בדיעבד אני מתחילה להאמין שזו הייתה טעות. הסחת הדעת הנפלאה הזו הצילה אותי מלחשוב עד מוות. מה עושים עכשיו? כשרנטון מ"טריינספוטינג" החליט על גמילה סופית מהלבן, הוא נעל את עצמו בחדר ריק ומסמר קרשים על הדלת, עם מזרון וערימה של קופסאות שימורים של מרק קמפבל, בכמות שתספיק לצילום שלם של אנדי וורהול לפחות. בסופו של דבר הוא קם, אחוז אימה ומיוזע, ובגופו החלוש עוקר מהמקום את הקרשים, פורץ את הכלוב החלוד שלו ונמלט. אני בשלב האימה המיוזעת כרגע.
תום יורק אמר ושר פעם, "אני רוצות ללכת לישון, ושכל זה יחלוף מבעדי". מנסה להירדם. זמני השינה שלי מתקצרים, גם התענוג הקטן הזה, הנחמה פורתא שלי, נשלל ממני. לאוכל אין טעם יותר, הכל תפל, תעשייתי, פלסטי. מדהים איך הלחץ הנפשי משפיע פיזית באופן כה ישיר וברור. אף משחת שיניים לא מוציאה את הטעם הרע. שלא לציין את הגודש בחזה. הוצאתי את הטלוויזיה היום מהדירה, מתוך איזושהי החלטה לקרוא יותר ולהתנוון מוחית פחות. בדיעבד אני מתחילה להאמין שזו הייתה טעות. הסחת הדעת הנפלאה הזו הצילה אותי מלחשוב עד מוות. מה עושים עכשיו? כשרנטון מ"טריינספוטינג" החליט על גמילה סופית מהלבן, הוא נעל את עצמו בחדר ריק ומסמר קרשים על הדלת, עם מזרון וערימה של קופסאות שימורים של מרק קמפבל, בכמות שתספיק לצילום שלם של אנדי וורהול לפחות. בסופו של דבר הוא קם, אחוז אימה ומיוזע, ובגופו החלוש עוקר מהמקום את הקרשים, פורץ את הכלוב החלוד שלו ונמלט. אני בשלב האימה המיוזעת כרגע.
