"קופסה משפחתית : סליחה תודה ובקשה" מאת עינת
"יחסים האתגר" - "הורים מאמנים ומתאמנים"" "קופסה משפחתית : סליחה תודה ובקשה" מאת עינת גבע קלחת היום יום בעיצומה. החיים בעידן המודרני מעמיסים על כתפינו אחריות לפרנסה אנו מקיימים קריירה תובענית מחוץ לבית לצד מטלות אינסופיות בתוך הבית. מחקרים מצביעים על כך שבשגרת היום אנו מתפנים במקרה הטוב לשיחה משמעותית בת עשר דקות עם כל אחד מילדינו. הילדים בשעות אחה"צ בחוגים , עם חברים, מכינים שיעורים בפעילות מול המחשב או צופים בטלוויזיה –ואנחנו במשימות שלנו בין בישולים, כביסות, קניות,הסעות סדר או ניקיון, כולם עסוקים. אנו חולפים ביעף זה על פני זו, ולעיתים מנהלים דיאלוגים קצרים והכרחיים . הבן מבקש עזרה בשיעורים, ואנו גוערים "בשעה כזו זה כבר לא מתאים". הבת מבקשת שנסיע אותה לחברה ואנחנו רוטנים "כרגע אני עייפה" . הילד מקניט את אחיו ואנחנו מאבדים סבלנות ושואגים בטון נחרץ ש"נמאס לנו, ומספיק להיום ". הבן היציע לנו עזרה ואנחנו עונים במידה של ציניות: "עכשיו נזכרת ? באמת תודה רבה." וכשאנחנו מבקשים שירד לעזור לנו לסחוב את המצרכים הוא בדיוק צופה בתוכנית ולא נענה. נחטא לאמת אם לא נוסיף שיש למרבה המזל, גם רגעים נעימים של עזרה הדדית, שלום ושלווה. אותם אנו שוכחים להבליט. אני ממליצה במסגרת שיחה משפחתית להציע ליצור בבית תיבה משפחתית. בדומה ,לתיבת דואר עם חריץ להשחלה. במהלך השבוע כל בן משפחה יוכל לכתוב למי שיבחר תודה (על מה שהיית עבורי ואפשרת לי) סליחה (על אי הבנות וכאבים שהם תמיד מנת חלקם של אנשים ובהזדמנות זו אזכיר שלשגות זה אנושי ולסלוח אצילי.) ובקשה (בקשות לעזרה, הזדמנות פז, לבקש בקשות שלא תמיד נענות, מפאת חוסר הזמן, חוסר פניות או הלחץ של היום יום ) לתיבה אפשר להוסיף כיד היצירה והדמיון המתאימים למשפחה: למשל, המלצות, הצעות, הערכות. "אני מציע שבשבת ניסע כולנו יחד לים" יואל . "אני מבקשת שדני ישתדל להפסיק להקניט אותי" דנה. "הייתי רוצה שתשתדלו לבקש ממני עזרה בשעות אחר הצהריים המוקדמות " אימא, " אני מעריך את ההשקעה שלך לקראת המבחן" אבא. אחת לשבוע כטוב לב המשפחה בארוחת השבת תיפתח הקופסא ויוקראו הפתקים. הרעיון מסב את תשומת לב חברי המשפחה להתבוננות פנימית וחיצונית , מאפשר לדון בנושאים מפריעים ברצינות ובנחת . לדחות סיפוקים – לא לטעון ולרטון כאן ועכשיו ,התנהלות שלעיתים יוצרת אווירה עכורה של מתח. לזכות בתודה ובהערכה . ולהציב אתגרים מצמיחים לשבוע הבא. מברכת אתכם לתקשורת משפחתית קצת אחרת , מזינה ,מפרה ומקדמת כל אחד לחוד ואת כולכם יחד תחת הסיסמה "כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם" . אשמח לשמוע דעתכם על הרעיון? הצעות לשיפור, ולספר לכולנו בפורום על התהליך. עינת גבע .
"יחסים האתגר" - "הורים מאמנים ומתאמנים"" "קופסה משפחתית : סליחה תודה ובקשה" מאת עינת גבע קלחת היום יום בעיצומה. החיים בעידן המודרני מעמיסים על כתפינו אחריות לפרנסה אנו מקיימים קריירה תובענית מחוץ לבית לצד מטלות אינסופיות בתוך הבית. מחקרים מצביעים על כך שבשגרת היום אנו מתפנים במקרה הטוב לשיחה משמעותית בת עשר דקות עם כל אחד מילדינו. הילדים בשעות אחה"צ בחוגים , עם חברים, מכינים שיעורים בפעילות מול המחשב או צופים בטלוויזיה –ואנחנו במשימות שלנו בין בישולים, כביסות, קניות,הסעות סדר או ניקיון, כולם עסוקים. אנו חולפים ביעף זה על פני זו, ולעיתים מנהלים דיאלוגים קצרים והכרחיים . הבן מבקש עזרה בשיעורים, ואנו גוערים "בשעה כזו זה כבר לא מתאים". הבת מבקשת שנסיע אותה לחברה ואנחנו רוטנים "כרגע אני עייפה" . הילד מקניט את אחיו ואנחנו מאבדים סבלנות ושואגים בטון נחרץ ש"נמאס לנו, ומספיק להיום ". הבן היציע לנו עזרה ואנחנו עונים במידה של ציניות: "עכשיו נזכרת ? באמת תודה רבה." וכשאנחנו מבקשים שירד לעזור לנו לסחוב את המצרכים הוא בדיוק צופה בתוכנית ולא נענה. נחטא לאמת אם לא נוסיף שיש למרבה המזל, גם רגעים נעימים של עזרה הדדית, שלום ושלווה. אותם אנו שוכחים להבליט. אני ממליצה במסגרת שיחה משפחתית להציע ליצור בבית תיבה משפחתית. בדומה ,לתיבת דואר עם חריץ להשחלה. במהלך השבוע כל בן משפחה יוכל לכתוב למי שיבחר תודה (על מה שהיית עבורי ואפשרת לי) סליחה (על אי הבנות וכאבים שהם תמיד מנת חלקם של אנשים ובהזדמנות זו אזכיר שלשגות זה אנושי ולסלוח אצילי.) ובקשה (בקשות לעזרה, הזדמנות פז, לבקש בקשות שלא תמיד נענות, מפאת חוסר הזמן, חוסר פניות או הלחץ של היום יום ) לתיבה אפשר להוסיף כיד היצירה והדמיון המתאימים למשפחה: למשל, המלצות, הצעות, הערכות. "אני מציע שבשבת ניסע כולנו יחד לים" יואל . "אני מבקשת שדני ישתדל להפסיק להקניט אותי" דנה. "הייתי רוצה שתשתדלו לבקש ממני עזרה בשעות אחר הצהריים המוקדמות " אימא, " אני מעריך את ההשקעה שלך לקראת המבחן" אבא. אחת לשבוע כטוב לב המשפחה בארוחת השבת תיפתח הקופסא ויוקראו הפתקים. הרעיון מסב את תשומת לב חברי המשפחה להתבוננות פנימית וחיצונית , מאפשר לדון בנושאים מפריעים ברצינות ובנחת . לדחות סיפוקים – לא לטעון ולרטון כאן ועכשיו ,התנהלות שלעיתים יוצרת אווירה עכורה של מתח. לזכות בתודה ובהערכה . ולהציב אתגרים מצמיחים לשבוע הבא. מברכת אתכם לתקשורת משפחתית קצת אחרת , מזינה ,מפרה ומקדמת כל אחד לחוד ואת כולכם יחד תחת הסיסמה "כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם" . אשמח לשמוע דעתכם על הרעיון? הצעות לשיפור, ולספר לכולנו בפורום על התהליך. עינת גבע .