קוצר ../images/Emo121.gif
קורה לכם לפעמים שאתם נעשים קצרי רוח כלפי המתאמנים שלכם? אני שואלת בעיקר כשאתם מתארגנים לקראת האימון, או חושבים עליו בימים שבין פגישה לפגישה המתאמנים נמצאים בשלבים שלהם ופוגשים את הקשיים שלהם, אבל מהצד לפעמים אפשר לראות נקודות של תקיעות שהן ממש בחירה להיות בהן מנקודת מבט חיצונית, לתלמידים ומתאמנים יש משהו משותף והוא שהם יכולים להתקע מול נקודות שאינן בהכרח מסובכות (גם ריצ'ארד באך התייחס לזה בספר "תעתועים") אז חוץ מהתשובה הממלכתית שצריך להיות עם המתאמן במקום שלו ולעבוד מנקודת המבט שלו, לא קורה לכם לפעמים שאתם חשים קוצר רוח? "נו, שיסכים כבר לראות ש XY או Z הם סתם נקודת השקפה שתוקעת אותו מלהתקדם?"
קורה לכם לפעמים שאתם נעשים קצרי רוח כלפי המתאמנים שלכם? אני שואלת בעיקר כשאתם מתארגנים לקראת האימון, או חושבים עליו בימים שבין פגישה לפגישה המתאמנים נמצאים בשלבים שלהם ופוגשים את הקשיים שלהם, אבל מהצד לפעמים אפשר לראות נקודות של תקיעות שהן ממש בחירה להיות בהן מנקודת מבט חיצונית, לתלמידים ומתאמנים יש משהו משותף והוא שהם יכולים להתקע מול נקודות שאינן בהכרח מסובכות (גם ריצ'ארד באך התייחס לזה בספר "תעתועים") אז חוץ מהתשובה הממלכתית שצריך להיות עם המתאמן במקום שלו ולעבוד מנקודת המבט שלו, לא קורה לכם לפעמים שאתם חשים קוצר רוח? "נו, שיסכים כבר לראות ש XY או Z הם סתם נקודת השקפה שתוקעת אותו מלהתקדם?"
