אבל צלף...
אני חושבת שיש הבדל רציני בין תוחלת החיים של מכשיר אצל ילד או נער לבין תוחלת החיים של מכשיר שמיעה אצל מבוגר. אני יחסית הייתי ילדה מאד רגועה ולא פעלתנית, ובכל זאת המכשירים שלי זכו במפגש קרוב (מאד) עם חול, מים, אבק, צבע, קרמים ונפילות משונות מגבהים שונים. אני מניחה שמבוגרים כבר מסוגלים לשמור על המכשירים שלהם יותר טוב. דבר נוסף, לדעתי, הוא שככל שאדם מתבגר הוא מסוגל לתת לקלינאית התקשורת פידבק יותר טוב לבדיקות השמיעה, וכך להגיע לתוצאות יותר מדויקות שיתאימו מכשיר יותר מתאים. לא חסרות בדיקות של ילדים שנתנו תוצאות לא הכי מהימנות כיוון שבאותו יום הילד היה במצב רוח רע או שהאוזניות הכאיבו לו ולכן הוא לא שיתף פעולה. הקלינאיות גם רושמות את העובדה שהילד לא משתף פעולה, על מנת שידעו לתת לאותה אודיוגרמה את היחס הנכון.