קוראת פה הרבה ופעם ראשונה כותבת...

[דרך ארץ0]

קוראת פה הרבה ופעם ראשונה כותבת...

אולי אציג את עצמי קודם לפני שאתייעץ ואקבל את מגוון עצותיכן הנהדרות שאותן אני קוראת במשך המון זמן... נשים חכמות מאוד

אני עדנה מירושלים, בת 49 וגרושה עם שני בנים בוגרים. שנה בזוגיות עם גרוש בן 55 לו בן ובת בוגרים גם כן... גרים בנפרד מבחירה ונהדר לנו

רק מה... בשנה האחרונה חיי אישי התערערו לצערי כשבנו החייל שלחם בקיץ נפצע כמו רבים וטובים. ממלחמה למלחמה- עבר להילחם בבית החולים על מאור עיניו ולצערי לא בהצלחה. כך איבד את ראייתו בגבורה ילד בן 20...
כמובן שבשעת משבר שכזו המשפחה כולה צריכה להיות מאוחדת למען המטרה... לסייע ולהיטיב עמו.... אבל, ואני מתביישת אפילו לכתוב זאת... פתאום הקרבה הזו של אישי לגרושתו... התמיכה וההתמודדות היומיומית יצרה ביניהם סוג של אינטימיות... כל כך מכאיב לי ואף מעורר קנאה. ויחד עם זאת אפילו מביך להכיר ברגשות האלה ובטח שלא להעלות את הנושא מולו

תודה יקירותיי, עדנה.

 

[ב לפני השינה]

זו באמת התמודדות לא פשוטה

והרגשות שלך באמת מאד לא לגיטימיים בחלל של בן זוגך. אני חושבת שאסור לך לשתף אותו ברגשותיך אפילו ברמז. את וודאי מבינה, שזה כאין וכאפס לעומת האסון שהוא חווה כעת, עם העיוורון של הבן. כמובן, שיגיע הרגע, שבו שיקום מוצלח יהפוך את החוויה של האב למעט פחות קשה, אבל עוד חזון למועד.

אני חושבת, שלעיתים אכן יש "סכנה" או "תקווה" שקירבה מחודשת בין אנשים שהיו בני זוג, תלבה מחדש את הזוגיות בינהם. זה תלוי כמעט אך ורק בהם וב"התאמה" בינהם. את תתרכזי בלהישאר נפלאה וחברה טובה, ובת זוג טובה, ותקווי, שמה שהפריד בינהם בזמנו היה מהותי ובלתי הפיך.

 

[mother cat]

ברוכה הבאה!

נשמע שאת נשמעת בסיטואציה מאד מאד לא פשוטה.
אני יכולה להבין מאיפה נובעות התחושות הקשות שלך. זה לא קל לראות את בן זוגך מצקרב פתאם לאישה אחרת, ועוד אחת שיש לו איתה הסטוריה. יש פה בעצם פער בין האומציונלי לרציונלי - ברמה הרציונלית את מבינה שזה הכרח בגלל הסיטואציה המאד קשה, מה גם שהם התגרשו והוא בחר לפתוח דף חדש איתך - זה לא באמת סביר שיתפתח משהו בינהם מעבר לעזרה הדדית ותמיכה בבנם. אבל ברמה האמוציונלית זה לא תמיד מרגיש ככה...
&nbsp
מצטרפת לקודמתי בזה שאל לך לשתף את בן זוגך ברגשותיך. כרגע מה שהוא צריך זה את כל התמיכה בעולם שאת יכולה לתת לו, בזמן שהוא מטפל ותומך בבנו.
&nbsp
מזמינה אותך להשאר איתנו ולשפוך פה... בשאיפה שזה יעזור.

 

[זהב טה ו ר]

הגעת בדיוק בזמן

כדי להדגיש את מה שכתבתי בתחילת השבוע.
הרגשות שלך לגיטימים. ללא שום קשר לנסיבות, זה בסדר להרגיש קנאה כשבן זוגך חובה אינטימיות כלשהי עם אשה אחרת. קל וחוצר מישהי שהוא חלק איתה ככל הנראה שנים רבות מחייו.
זה גם חכם מצידך שפתחת את זה פה ולא מולו - הוא לא יוכל לעשות עם המידע הזה דבר, שכן למרות שאולי יהיה לו רצון לרצות אותך, הדבר החשוב כרגע הוא הטיפול בבן שלו, מה שככל הנראה דורש שיתוף פעולה רב עם גרושתו.
את כאמא בוודאי מבינה שיש להם משהו משותף - הדבר הכי חשוב לכל הורה הוא הטיפול בילדים שלו, והגיוני שהוא ירגיש הכי בנוח לחלוק משימה זו עם מישהי שמרגישה כמוהו כלפי הבן, לעומת מישהי שמכירה את בנו רק שנה - ללא קשר לרגשותיו כלפייך.
&nbsp
אני מקווה שתצליחי להפריד בין רגשותיו של בנ-זוגך כלפייך לבין הצורך שלו להיות בקשר טוב עם גרושתו בעבור בנם, גם אם זה גורם לך לרגשות לא-טובות. את מוזמנת לשתף את רגשותייך ואת תיסכולך!!
&nbsp
החלמה מהירה לבחור האמיץ!

 

[kisslali]

מזכיר נשכחות

לפני 15 שנים, תכף אחרי שזוגי ואני עברנו לגור יחד (וכן, זה קרה מהר מאד) נפצע בנו בתאונת דרכים ושבר את האגן, אני הייתי בחופשה באירופה, גרושתו הייתה עם ביתם, בטיפולים רפואיים בארה"ב. זוגי התנהג למופת וישן למרגלות מיטת בנו עשרה ימים. יום אחרי שחזרתי, חזרה הגרושה לארץ וכמו בשנים שהם היו נשואים וגם אחרי שהתגרשו, ישר התחילה לבוא בטענות, להתלונן, לדרוש, לקטר ובאופן כללי, 'להתעלל' בזוגי. אולי בגלל זה לא הייתי מוטרדת ולו לרגע.

אולי גם בגלל שהקשר שלנו היה טרי, אולי כי הייתי בטוחה ברגשות שלו כלפי, לא יכולה להגיד באופן חד משמעי, רק שממש ממש לא ראיתי שום אינטימיות ביניהם.
אז אני שואלת אותך כי לא ברור לי: ראית קרבה וזה מפריע לך או את חוששת שתתפתח קרבה בגלל הסיטואציה?
אם זה הראשון, אולי יש סיבה שתרגישי לא נוח. נכון שאין מקום להדחף בין בן זוגך לבנו שצריך אותו שם ב-100% אבל יש גם לא מעט נסיבות שקשורות לפרידה שעשויות להשפיע (למה הם נפרדו, מתי, איך הקשר ביניהם מאז).
אם זה השני, תשאלי את עצמך למה את מרגישה מאויימת בקשר כי זה שלך לגמרי ובן זוגך הוא 'סתם עובר אורח' בחווית חוסר הבטחון העצמי שלך.

לדעתי, זה שאת מדברת על זה, מאווררת מחשבות ורגשות, זה טוב מאד!!

בהצלחה ואשמח להיות לך לאוזן קשבת, ללי

 

[דרך ארץ0]

תודה לכולכן

. ללי, אכן ראיתי קרבה

קרבה פיזית של אישי לגרושתו, חיבוקים ומגע... מן הסתם שכוונותיו הן לתמוך בה, היא אישה מאוד עדינה ושברירית וזקוקה לחיזוקיו וחלילה אין לי טענות כלפיו אם כך זה היה נשמע... אבל עדיין בכל פעם שאני רואה אותם יחד מתגנבים חששות ללבי ורגשות לא רצויים ולא מבחירה

ובנוסף העובדה שאין לה בן זוג ולכן היא נשענת רק עליו...
מכיוון שהבן גר עם אמו מאז הפציעה הוא נמצא הרבה בביתה... לפעמים אני מתלווה, לפעמים לא כל כך נעים לי

 

[kisslali]

אולי יש מקום לדבר על הקשר שלהם

כי גם אם היא עדינה ושברירית, וגם אם היא לבד, אם הם גרושים ועוד יותר בגלל שהוא במערכת יחסים, זה לא התפקיד שלו לנחם אותה. אני מניחה שאת צודקת כשאת אומרת שהוא בסה״כ רוצה לתמוך אבל זה סתם מבלבל אותה ואת הילדים שלהם.

לדעתי את צריכה לנשום עמוק ולהחליט כמה ממה שקורה קשור לרגישות שלך וכמה יש משהו מעבר לזה. לפי מה שתחליטי תבחרי אם להגיד שרצוי להפריד בין הצורך המובן מאליו להיות שם בשביל הילד לבין התמיכה האקסית שתעשה רק נזק לכולם, כולל לבנו שנפצע...

בהצלחה, ללי

 

[ב לפני השינה]

אני ממש לא מסכימה איתך

אני חושבת שחשוב לבן הפצוע, שאמא שלו תקבל תמיכה, ואם התמיכה מהגרוש היא היחידה שיכולה להתקבל, אז זה מה שיש. זה לא יזיק לילד הפצוע, לא יזיק לשאר המשפחה.

אם הם באמת פרודים מזוג שלא יחזור - הילדים בוודאי כבר חווים את זה - דהיינו את הפער בינהם, את הזרות.
ואם הם יחזרו - זה לא יהיה רע בשביל הלוחם או בשביל שאר המשפחה.

 

[kisslali]

תוכלי לחדד את דבריך?

קראתי כאן וקראתי גם את תגובתך הראשונה תקני אותי אם לא הבנתי נכון שלדעתך, זוגיות עם גרו/גרושה, לעולם תהיה על תנאי? בתנאי שמי מהילדים לא יעבור טראומה מספיק קשה (זה משנה מה הטראומה?), בתנאי שבן הזוג הקודם לא יצטרך תמיכה או עזרה לגיטימית (צריך להגדיר מה זה לגיטימי?) ...

אני מסכימה שהאב צריך לשים את בנו לפני כל דבר אחר, לתמוך באמא השברירית של הבן, זה לא לתמוך בבן.

כל ילד להורים גרושים, באשר הוא, חי בתקווה, גם אם לא מציאותית במיוחד, שהוריו יחזרו להיות ביחד, לטעת תקווה בלבו של ילד, אם אין סיכוי שזה יקרה, נראה לי כמו משהו שיפגע בו, על אחת כמה וכמה אם הילד גם ככה לא במיטבו.

ללי

 

[ornme]

גם לי נראה שקיימת אפשרות לכך שאסון כל כך מטלטל

לילד, יקרב בין הורים גרושים.
לא תמיד, כמובן. כל פרידה שונה וכל אדם שונה, אבל רק הורה לילד הנפגע הוא שותף מלא לתחושותיו של ההורה השני. ואם מתווספים זיכרונות של קירבה שהיתה, וזיכרונות טובים ממשפחה וגידול ילדים, זה יכול לגרום להתקרבות של ההורים, ויכול לגרום להתרחקות מבני זוגם הנוכחיים.
ויש בעיה עם הנושא שלגרושה אין זוגיות.
לא הייתי נגררת להכללות, הרי ישנם מקרים הפוכים...
באשר ל "לעולם תהיה על תנאי", אני חוששת שבמידה מסויימת זה נכון (לצערי) לכל זוגיות, לא רק עם גרוש/ה ולא בתנאים של טראומות קשות לילדים אלא בקשר לארועים ובהתאם לרגישויות של אנשים, משתנה ממקרה למקרה. לא מאמינה בזוגיות לתמיד ובכל מצב.

המצב שמתואר כאן הוא כל כך קשה וכל כך קיצוני, שנראה לי שהתאחדות של ההורים לצורך גיוס כוחות לעזרה לבן יכולה להואיל, ואם זה יוביל להחיאת הזוגיות שלהם - לא בטוחה בקשר לנזקים אפשריים לבן.

מצב כל כך קשה. תנחומי.

 

[kisslali]

גם אני לא מאמינה בזוגיות לתמיד ובכל מצב

אני פשוט חושבת שהיא לא תלויית כמה מ'טלטל האסון'.

ללי

 

[ornme]

קורה שהתנסויות קיצוניות מובילות לשינויי חשיבה/גישה/השקפה.

 

[ב לפני השינה]

אני אחדד

אם הפרידה היתה "מוצדקת", וקיימת תהום בין בני הזוג לשעבר, אז גם הילדים המשותפים (מהגיל שבו הם קשובים להורים - נעורים או מבוגרים צעירים) חווים את זה. הם מרגישים את ההבדל בחיים של ההורה, ומרגישים את ההבדל בין מערכת היחסים החדשה לבין הקודמת.

אם לא קיימת תהום והם זוג די מתאים - אז לא נורא אם יחזרו, אולי אפילו טוב.

רק כדי לסבר את האוזן - אני אשתו השנייה של בעלי. בינו לבין גרושתו קיימים פערים משמעותיים של תחומי עניין, אמונה, ואפילו סוג אינטיליגנציה. מצידי הוא יכול ללכת לגור איתה למשך כמה שבועות. הפגישות המחודשות בינהם, וכל תמיכה שהיא זקוקה לה והוא נותן לה (מה שקורה לעיתים) רק מדגישים בשבילו את הסיבה בגינה הם נפרדו, עם כל הכאב הרב והניכר שהפרידה הזו גרמה לבני משפחה רבים ויקרים.

 

[mother cat]

אין מצב לתמוך ולהתקרב בלי שזה יסכן זוגיות חדשה?

אני באמת לא מבינה למה קרבה מחודשת בין זוג גרוש בעקבות טראומה כזו ישר מרמז על סיכוי לחידוש הזוגיות.
הם התגרשו. הם בחרו לא להיות יחד. הייתי רוצה לחשוב ששני אנשים מבוגרים, רגישים ואינטלגנטים, שבנם עובר פציעה שכזו, יכולים להיות בקשר תומך, מכיל וקרוב אחד לשני בזמן הטיפול בבן מבלי שזה ישר יהווה איום על מערכות יחסים חדשות שקיימות.

 

[זהב טה ו ר]

"קרבה פיזית של אישי לגרושתו, חיבוקים ומגע..."

זה קצת מעבר לתמיכה הדדית.
אני מאד רכושנית

, ודבר כזה היה מאד מפריע לי.

 

[mother cat]

אני יכולה להבין שזה גורם לאי נוחות

מצד שני, אפילו חיבוק או מגע ברגעי משבר לא בהכרח אומר לי שהגרושים ימהרו לחזור אחד לשני.

 

[kisslali]

אבל הכותבת ענתה במפורש

שזה לא המצב. אולי לא הבנתי נכון.... ברור שזה לא מחוייב המציאות שהתמיכה והקירבה יצביעו על משהו שמעורר אי נוחות. שאלתי והכותבת ענתה שזה קצת צפוף מדי ולכן מפריע לה.

אני אומרת ככה, התגרשו, בנו מערכת יחסים חדשה, קרה משהו נוראי לילד משותף. ברור שצריך לשים את הילד במקום ראשון! לי, בכלל לא ברור, שיש מקום לתמוך באקס כי זה ׳יועיל׳ לילד. ומה אם יש ילדים מהקשר החדש? ואולי אם הזוג המקורי היה כ״כ מתאים מלכתחילה והמשבר מחזיר אותם אחד לזרועות השניה, יש מקום להתחשב ברגשות של בת הזוג הנוכחית ולסיים איתה את הקשר באופן מכובד לפני שרצים בחזרה לאקסית?

וזהב, אני לא חושבת שאת רכושנית או קנאית. אני בחרתי בזוגיות מונוגמית, ירצה כבודו להיות האחד והיחיד לאחרת, שיוותר עלי קודם. ילדים זה דבר אחד ואקסית זה דבר אחר.

ללי

 

[ב לפני השינה]

אני הבהרתי שאני חושבת

שמה שמשמעותי הוא ההתאמה או האהבה הזוגית בין ה"אקסים" ולא מידת הקירבה הפיזית והרגשית בסיטואציה המשברית.