אשה בסוף הדרך
New member
קורבנות ללא אשמה
מחיפוש בנבכי ליבה ועברה של הנעדרת נתגלתה חומה גדולה של בדידות, כאב וניסיונות לא מעטים ואפילו רבים לשרוד, ולא להשאר במעגל הסבל והבדידות. אשה יפה, אינטלגנטית ומשכילה, שעובדות החיים הובילו אותה לאן שהגיעה, ניסתה לשרוד, ניסתה לדרוך על יבלות, ניסתה ללכת עם אטמים באזניים אך, כלום. הכאב שהיה בתוך ליבה היה כמעין גידול שהלך והתפשט גידול ממאיר, גידול נפשי ממאיר ביותר. שבוע ימים לא נמצאה עדיין האשה, איתה לקחה את ילדיה, מבדיקת שיחות הטלפון הובן שנעשו שיחות טלפון רבות ולא מעטות לכל כך הרבה אנשים, היא כל כך רצתה לספר על הכאב שלה אבל לא סיפרה, תמיד השיחות הובילו לכך שהיא זו שהיתה אוזן קשבת לאנשים, היא היתה נוצרת הכל עמוק עמוק בליבה, לא היה לה את הכח לדבר, ובכך יצרה רושם של ``הכותל המערבי`` זו שתמיד מקשיבה. אבל היה לה גם את הרגע בו היתה נכנסת לרצף דיבורים ללא הפסקה, זה היה כאשר קלו כל הקיצים והיא הרגישה שהיא עומדת להתאדות, פתאום הכל יצא, היתה מתפרצת ומספרת על הכאב של החיים האלה. היתה משתפת את הילדים הקטנים בכאב. שוב עיון באתרי אינטרנט שונים מוביל אותנו לכך שכל השיחות אותם ניהלה נסובו על חום אהבה וסקס, אבל עד לעשיה, דיברה ודיברה אבל כלום לא עשתה. לא היה לה את האומץ לא היה לה את הנועזות ללכת עם הרגש עד הסוף. לא יכלה לתת לרגש להוביל אותה כאשר החיים שלי כל כך כואבים וקשים, היה חשוב לה קודם לדאוג לפינה, לבית משלה, כך סיפר ידיד נפש שלה. נישואין לא מוצלחים, גירושים, חוץ מהילדים כלום לא היה חשוב לה. נשארה חסרת כל, בלי בית, שנים ישנה עם ילדיה על מזרן דק על הרצפה בדירה חדר קטנה אותה השכירה, בסיוע משרד השיכון, אפילו גבר לא יכל לבוא אליה בגלל הצפיפות, אז איך תוכל לחלוק את ניבכי ליבה? אוכל, אוהו, המקרר היה ריק לעיתים קרובות, הילדים היו בוכים, רוצים סנדויץ ואין . לא היתה רוצה האשה לאמר לילדים שאין כסף לקנות אוכל, ועל כן היתה סופגת מהם צעקות ובכי שהיא אמא רעה שלא דואגת להם למינימום ארוחה. לפעמים היה לה כסף ולפעמים לא, הכי היה לה קשה כאשר היו שואלים אותה איך היא לא מסתדרת עם מה שיש לה. ``רק אדם אחד יצא ממשפחה בת 4 נפשות זה עדיין לא אומר שאני אמורה להסתדר`` ההוצאות נשארו אותם הוצאות ואפילו גדלו``. וגם אם אני בבלאגן, וגם אם אני בחובות וגם אם אני מתוסבכת ומבולבלת היתה אומרת? אז מה, אי אפשר לנסות לעזור לי? לא מעט ניסתה להעזר בעו``ס ברופאת משפחה ובפסיכיאטר, כולם הקשיבו אבל לא טרחו לעמוד על בעיתה. שבוע לפני שנעדרה פנתה לפסיכיאטר בפעם המי יודע כמה. ``אני מרגישה כמו בפיצול אישיות, אני מסוגלת לפגוע באנשים שלידי, אני לא מתפקדת ורע לי תאשפזו אותי ביקשה`` אבל הפסיכיאטר ראה אשה יפה, אינטלגנטית ושחרר אותה במשפט. ``את אשה נורמלית בהחלט, לכי לעוד כמה שיחות נפש והכל יעבור לך. זה היה הקש ששבר את גב הגמל. גם להתאשפז מרצון לא נותנים לה. הלכה למכולת ועם הכסף האחרון שאפילו בקושי הספיק, קנתה גבינה ולחם, אכלה ארוחת בוקר עם הילדים, ארזו תיקים ונסעו למקום לא ידוע. מי יודע מתי נמצא אותם. המשפחה דואגת, המשטרה חוקרת, רק אלוקים, עשה שהמצב הנפשי שלה לא יעביר אותה על דעתה. שמור עליה ועל ילדיה, כולם כואבים ובוכים, כולם כואבים ועצובים, רוצים היו לעזור. אבל אנשים התעוררו, האדם הזקוק לעזרה נמצא מטר מכם, לא לחכות שיקרה משהו, כדי להצטער. היא יפיפיה אמיתית, היא מתוקה היא לב זהב לכן לא הרגשנו בכל מה שעבר עליה. אבל אם , ואם אכנס לעומק בעצם, היא לא דיברה, לעיתים קרובות היתה נותנת עצות חכמות לכולם איך להתנהג והבנתי שזה מניסיון. הכי חשוב זה היה לפתוח את המקרר ולראות אם יש אוכל בבית, מה שהתגלה שהאשה בעלת הגוף החטוב לא שמרה על פיגורה סתם כך, פשוט הרבה לא היה לה מה לאכול. חברה כואבת.
מחיפוש בנבכי ליבה ועברה של הנעדרת נתגלתה חומה גדולה של בדידות, כאב וניסיונות לא מעטים ואפילו רבים לשרוד, ולא להשאר במעגל הסבל והבדידות. אשה יפה, אינטלגנטית ומשכילה, שעובדות החיים הובילו אותה לאן שהגיעה, ניסתה לשרוד, ניסתה לדרוך על יבלות, ניסתה ללכת עם אטמים באזניים אך, כלום. הכאב שהיה בתוך ליבה היה כמעין גידול שהלך והתפשט גידול ממאיר, גידול נפשי ממאיר ביותר. שבוע ימים לא נמצאה עדיין האשה, איתה לקחה את ילדיה, מבדיקת שיחות הטלפון הובן שנעשו שיחות טלפון רבות ולא מעטות לכל כך הרבה אנשים, היא כל כך רצתה לספר על הכאב שלה אבל לא סיפרה, תמיד השיחות הובילו לכך שהיא זו שהיתה אוזן קשבת לאנשים, היא היתה נוצרת הכל עמוק עמוק בליבה, לא היה לה את הכח לדבר, ובכך יצרה רושם של ``הכותל המערבי`` זו שתמיד מקשיבה. אבל היה לה גם את הרגע בו היתה נכנסת לרצף דיבורים ללא הפסקה, זה היה כאשר קלו כל הקיצים והיא הרגישה שהיא עומדת להתאדות, פתאום הכל יצא, היתה מתפרצת ומספרת על הכאב של החיים האלה. היתה משתפת את הילדים הקטנים בכאב. שוב עיון באתרי אינטרנט שונים מוביל אותנו לכך שכל השיחות אותם ניהלה נסובו על חום אהבה וסקס, אבל עד לעשיה, דיברה ודיברה אבל כלום לא עשתה. לא היה לה את האומץ לא היה לה את הנועזות ללכת עם הרגש עד הסוף. לא יכלה לתת לרגש להוביל אותה כאשר החיים שלי כל כך כואבים וקשים, היה חשוב לה קודם לדאוג לפינה, לבית משלה, כך סיפר ידיד נפש שלה. נישואין לא מוצלחים, גירושים, חוץ מהילדים כלום לא היה חשוב לה. נשארה חסרת כל, בלי בית, שנים ישנה עם ילדיה על מזרן דק על הרצפה בדירה חדר קטנה אותה השכירה, בסיוע משרד השיכון, אפילו גבר לא יכל לבוא אליה בגלל הצפיפות, אז איך תוכל לחלוק את ניבכי ליבה? אוכל, אוהו, המקרר היה ריק לעיתים קרובות, הילדים היו בוכים, רוצים סנדויץ ואין . לא היתה רוצה האשה לאמר לילדים שאין כסף לקנות אוכל, ועל כן היתה סופגת מהם צעקות ובכי שהיא אמא רעה שלא דואגת להם למינימום ארוחה. לפעמים היה לה כסף ולפעמים לא, הכי היה לה קשה כאשר היו שואלים אותה איך היא לא מסתדרת עם מה שיש לה. ``רק אדם אחד יצא ממשפחה בת 4 נפשות זה עדיין לא אומר שאני אמורה להסתדר`` ההוצאות נשארו אותם הוצאות ואפילו גדלו``. וגם אם אני בבלאגן, וגם אם אני בחובות וגם אם אני מתוסבכת ומבולבלת היתה אומרת? אז מה, אי אפשר לנסות לעזור לי? לא מעט ניסתה להעזר בעו``ס ברופאת משפחה ובפסיכיאטר, כולם הקשיבו אבל לא טרחו לעמוד על בעיתה. שבוע לפני שנעדרה פנתה לפסיכיאטר בפעם המי יודע כמה. ``אני מרגישה כמו בפיצול אישיות, אני מסוגלת לפגוע באנשים שלידי, אני לא מתפקדת ורע לי תאשפזו אותי ביקשה`` אבל הפסיכיאטר ראה אשה יפה, אינטלגנטית ושחרר אותה במשפט. ``את אשה נורמלית בהחלט, לכי לעוד כמה שיחות נפש והכל יעבור לך. זה היה הקש ששבר את גב הגמל. גם להתאשפז מרצון לא נותנים לה. הלכה למכולת ועם הכסף האחרון שאפילו בקושי הספיק, קנתה גבינה ולחם, אכלה ארוחת בוקר עם הילדים, ארזו תיקים ונסעו למקום לא ידוע. מי יודע מתי נמצא אותם. המשפחה דואגת, המשטרה חוקרת, רק אלוקים, עשה שהמצב הנפשי שלה לא יעביר אותה על דעתה. שמור עליה ועל ילדיה, כולם כואבים ובוכים, כולם כואבים ועצובים, רוצים היו לעזור. אבל אנשים התעוררו, האדם הזקוק לעזרה נמצא מטר מכם, לא לחכות שיקרה משהו, כדי להצטער. היא יפיפיה אמיתית, היא מתוקה היא לב זהב לכן לא הרגשנו בכל מה שעבר עליה. אבל אם , ואם אכנס לעומק בעצם, היא לא דיברה, לעיתים קרובות היתה נותנת עצות חכמות לכולם איך להתנהג והבנתי שזה מניסיון. הכי חשוב זה היה לפתוח את המקרר ולראות אם יש אוכל בבית, מה שהתגלה שהאשה בעלת הגוף החטוב לא שמרה על פיגורה סתם כך, פשוט הרבה לא היה לה מה לאכול. חברה כואבת.