קורה לכם שאתם לא הוגנים
כלפי הילדים שלכם? היום למשל בבוקר אושר משך את הזמן כשאני נורא מיהרתי, החליט לשחק עם מטוס בעוד אני מנסה להלביש אותו ומתחנן אליו להתרכז, החליט לחפש את השרשרת שלו במקום לשים סנדלים, מתעלם ממני כשאני עומד בפתח וקורא ו ...ובכלל הוציא אותי מדעתי קצת באיזהו שלב, אחרי שאמרתי כמה פעמים "אושר, אני מבקש ממך להקשיב/להפסיק להתעלם וכו'..." אמרתי (צעקתי) בכעס :"זהו, התכוונתי לקחת אותך היום ללונה פארק אבל עכשיו איו לך סיכוי" ומיד הרגשתי חרבנה עם עצמי כי זהו שקר מוחלט, לא היתה לי שום כוונה לקחת אותו ללונה פארק היום והשתמשתי בקלף שבכלל לא היה קיים. הרגשתי חרא, אבל מה? אני אומר לילד ששיקרתי? התמדתי בשקרי הקטן וגם בעקשנות ולא הלכנו ללונה פארק. קורה לכם כאלו דברים? מה עושים כדי להימנע מזה? למה אני מרגיש רע כ"כ עם זה?
כלפי הילדים שלכם? היום למשל בבוקר אושר משך את הזמן כשאני נורא מיהרתי, החליט לשחק עם מטוס בעוד אני מנסה להלביש אותו ומתחנן אליו להתרכז, החליט לחפש את השרשרת שלו במקום לשים סנדלים, מתעלם ממני כשאני עומד בפתח וקורא ו ...ובכלל הוציא אותי מדעתי קצת באיזהו שלב, אחרי שאמרתי כמה פעמים "אושר, אני מבקש ממך להקשיב/להפסיק להתעלם וכו'..." אמרתי (צעקתי) בכעס :"זהו, התכוונתי לקחת אותך היום ללונה פארק אבל עכשיו איו לך סיכוי" ומיד הרגשתי חרבנה עם עצמי כי זהו שקר מוחלט, לא היתה לי שום כוונה לקחת אותו ללונה פארק היום והשתמשתי בקלף שבכלל לא היה קיים. הרגשתי חרא, אבל מה? אני אומר לילד ששיקרתי? התמדתי בשקרי הקטן וגם בעקשנות ולא הלכנו ללונה פארק. קורה לכם כאלו דברים? מה עושים כדי להימנע מזה? למה אני מרגיש רע כ"כ עם זה?