קורה לכם?

[שרון123]

קורה לכם?

השבוע האחרון היה לי פשוט נוראי, רמות כאב ועצב שפשוט לא ידעתי מה לעשות איתם

שלשום בערב, כשכמעט התפרקתי לגמרי, דודו הזכיר לי שבערך בתקופה הזאת לפני שנתיים, המצב של ירדן התדרדר פתאום, וזו היתה תחילת הסוף. היא נפטרה בסוף אוגוסט. בדקתי בפורום הורים לילדים עם מחלות, וגיליתי שהתאריך בו היא איבדה את ההכרה ועברה החייאה, היה בדיוק ה 31.5. אני לא הייתי מודעת ממש לכך, אבל כאילו איפשהו כן ידעתי, והגוף התאבל מעצמו. אחרי שהבנתי את מקור המשבר הזה, קיבלתי אותו, והגיעה הקלה מסוימת.

 

[יפית מן]

שרוני קבלי ים של אמפטיה,וחיבוק../images/Emo24.gif../images/Emo7.gif../images/Emo140.gif

 

[eaz1514]

שרוני יקירה, זה קורה כל הזמן

אנחנו מסוגלות לתפקד "כרגיל" אבל אי אפשר לברוח מהזכרונות של כל רגע שחיינו בשנים האחרונות, אצלי חודש מאי היה רווי ארועים כאלה, כמעט כל יום נושא איתו זכרון אחר. למרות הזמן הרב שעבר כל יום ראשון בבקר אני לא יכולה שלא לחשוב שבדיוק באותו רגע הייתי צריכה להיות בדרך לרמב"ם לעוד בקורת שגרתית או כבר אחרי לקיחת דמים בהמתנה לתוצאות או במקרה הטוב שאנחנו כבר בדרך חזרה, בדיקות טובות, רונן במצב רוח מעולה לעיתים נרדם שומים את זהבי עצבני בל תמיד מתעורר לפני שמגיעים לגעש לעצירת חגיגת קניות מטורפת ולהמבורגר ענק במקדונלד למרות שלרונן היה אסור, תמיד ויתרתי לו. ככה חיינו וזה נורמלי, אל תבהלי, לפני שנה התמוטטתי מזה שעמיר עבר דירה ובמשך 3 חודשים לא תפקדתי נםלתי לתוך בור שחור והייתי חייבת עזרה בנוסף לתמיכה מכמה חברות הפורום. שולחת לך חיבוק של כח אילנה, אמא של רונן

 

[avif6]

בוקר טוב שרון

בדיוק אתמול עברתי לייד בית חולים שניידר בבוקר וחשבתי לי איזה יום נפלא היה היום אם הייתי לוקח את יעלי לביקורת והיינו חוזרים אח"כ שהכל בסדר. גם לי חודש מאי היה נורא- גם יום ההולדת של יעלי , גם שבועות שזהו התאריך העברי שלה וגם הלכתי לבנק לסגור לה תכנית חיסכון שפתחתי לה למען רכישת דירה וזו הייתה הרגשה נוראית. לקח לי הכנה של כ חודשיים ומעלה על מנת לגשת לבנק ולבצע את זה . וכדי לטבל את חודש מאי בעוד קצת כאב לסוף עם קישור לחודש הבא, נכנסתי אתמול לסניף הבנק שלי ופגשתי שם את אחת האחיות משניידר שטיפלה ביעלי וכל הרגשות צפו להם מחדש.

 

[ariane]

כמה מוזר...

בדיוק היום יצא לי בעבודה לשמוע משהו הקשור לשניידר... פתאום הכל צף לי. החזקתי את עצמי לא לבכות. נזכרתי בכל הזמן שהיינו שם. תקופה שחשבתי שהיא קשה... עכשיו בלי שניידר הרבה יותר קשה לי. גם אני לפני שבוע עשיתי צעד שלקח לי הרבה זמן לעשות. הלכתי לשגרירות הבלגית להביא להם את התעודת הפטירה של רפאל. הפקידה שם בכלל לא הבינה שמדובר בילד שנפטר, פעם ראשונה שמישהו בא אליה עם תעודת פטירה של ילד... עוד שאלה אותי אם הוא(כשעוד לא הבינה) היה מקבל פנסיה... עכשיו רשמית גם עבור מדינה השנייה שלו רפאל כבר איננו.

אבי שלחתי לך את ה

במייל, קיבלת??

 

[פנה קוטה]

לאחר האובדן יש ימים מסויימים

במשך השנה שמקבלים משמעות חדה יותר ואנחנו זוכרים אותם כציוני דרך בחיים ובמוות של הילדים שלנו. כמו שאמרת, הגוף זוכר, הנשמה רועדת והכאב קשה מנשוא. אני בימים האלה זורמת עם הכאב, נותנת לו להגיע לעוצמות שלו ואז שוב יש רגיעה. זה כמו בנסיעה ברכבת הרים. עליות וירידות תלולות וחדות אבל כייף להגיע לישורת ולהיות רגועים בין לבין.

 

[ariane]

הגוף תמיד זוכר

אני יודעת את זה מהפורום השני שאני משתתפת בו. (הורית לאחר אבדן) הרבה נשים כשלא שמות לב שהגיע תאריך של אבדן הריון פתאום מרגישות רע באותו יום, כאב להן הבטן... ואז מגלות שבכלל חוות שוב ושוב את האובדן הזה. זה משהו מאוד מוזר, לא קורה לכולם אבל קורה שהגוף מחליט לזכור דברים שלא תמיד הראש זוכר.

 

[eaz1514]

אריאן את כל כך צודקת

הגוף זוכר הכל ! גם בימים שהכל נראה שגרתי ולכאורה הכל טוב, מחשבות חיוביות, מגיע הלילה ומתהפכים במיטה ללא שינה, ללא מחשבות הראש ריק אבל השינה בורחת כאילו הגוף זועק רגע, לא הכל טוב, לא עבר עליך יום שגרתי, חסר משהו .... הילד שך איננו. יום קל חברים אילנה, אמא של רונן