קורה לכם?

[*יערית]

קורה לכם?

שאתם מתפרקים ולא יודעים לשים את האצבע על למה ומדוע ואיך? וחוששים לתת להרגשה הזו להשתלט עליכם והיא לא עוזבת אתכם לרגע..והדמעות מציפות, ואת אחרי המחזור החודשי, כך שזו לא בעיה הורמונלית, ובטח לא גיל המעבר..... האם משהו בפנים בגרעין התפיסתי שלי נישבר

 

[yaeli4]

יערית, אולי תרחיבי יותר.

את כותבת נורא בכללי. הרי בוודאי שיש טריגר מסוים. למה את מתכוונת בגרעין התפיסתי שלך שנשבר? תפיסה של מה? של הגירושים? של המשפחה החדשה שלך? של היחס לעניין כולו? של מה? וחוץ מזה, עניתי לך משהו לגבי הבן בן השש. למטה בשרשור הארוך. אני אומרת למקרה שלא שמת לב כי זה ארוך מאוד, השרשור הזה... ואפשר שם ללכת קצת לאיבוד.

 

[*יערית]

תוצאות הבילבול../images/Emo140.gif

כן אכן אני מבולבלת ומאוד רגישה היום לכל דבר לכן יצא לכתוב בכללית.. מאז גרושיי הילדים שלי קיבלו את העיניין כדבר ברור מאליו,טיבעי לחלוטין,פה ושם התמודדתי עם שאלות של למה ומדוע?פה ושם ממש מעט רצו את אבא.. הם קיבלו את הבן זוג בצורה מאוד טיבעית ,חיבקו אותו לחייהם כאילו מאז ומעולם היה שם... משהו בהתנהגות של הבן שלי גרם לי לחשוב שאולי ישנה הדחקה מצידו..ואולי הוא כועס עלי?על פירוק המשפחה? ואולי הוא כועס על כל העולם כולו? הוא אינו שש לרוץ לידיים של אביו..אך מידי פעם יש בו געגועים{במיוחד אחרי כמה ימים איתו}ואצלי כפי שידוע להרבה כאן הבית פתוח עבור האקס,אני משרה אוירה של כולם למען כולם...אין התחשבנויות{אפילו כספים שהוא חייב לי עדיין לא שולמו לי} הילדים חשופים לעיתים רחוקות לשיחות שלי ושל האקס לגבי מיפגשים שלו איתם בלבד..כמו חופשות חגים וכו', אנילא מסתירה דבר מפניו ומספרת לו בפני הילד על הקשיים שיש עכשיו בצהרונית עם ההתנהגות שלו, אולי הילד לא רוצה שאני אשתף את אביו מכיוון שאביו מאוד קשוח בעינינים האלו?{לדוגמא כשדיבר היום עם הילד לפשר ההתנהגות הבן צפה בטלויזיה וזה הרתיח אותו אז הוא הפליק לו} יש לו גישה קשה אני יודעת..אולי לא הייתי צריכה לשתף אותו? אולי בזמן אחר במקום אחר? אבל גם אני בן אדם...ופתאום אני מאבדת את שיקול הדעת וחושבת שזה הזמן לומר את כל מה שיש לי..ולא חושבת על ההשלכות? ואולי אני צריכה לעשות ריסון לעצמי? וכמו שאמרתי... נידמה לי....שהכל מתחיל בי וניגמר בי

תודה יעל.....אני שמתי

לדברייך ואף שלחתי מסר אישי, סתם כותבת כאן כי טוב לי לכתוב זה מאזן אותי.

 

[יונה לבנה 1]

יערית יקרה

את מדברת היום מגרוני... ישנם ימים שהכל מתפרץ וזה בדרך כלל כי אנחנו אוגרים כל פעם קצת וזה מתאסף ,ואז איזה קש קטן שובר ומפיל אפילו גמל גדול. הכי טוב זה לבודד דברים ולהתרכז בדבר שהכי הכי מציק כרגע,ולא לראות את התמונה הכוללת ,זה מחליש את ההתמודדות ואת הפרופורציה. לגבי הקטנציק שלך,בטוח יש כעס על פרוק המשפחה...את מאמינה שיכול להיות אחרת? זה עדיין לא אומר שזאת הסיבה לאגרסיות שלו אבל הכעס קיים אצל כל הילדים, לגבי השיתוף את האקס,זה נהדר לדעתי גם כשהתגובה היא קשה ואכן היא קשה אבל זאת תגובה ולא התעלמות,ילד זקוק להתייחסות ואולי האקס מאזן קצת את הגישה החופשית והרכה שלך. כמובן אני לא חושבת שזאת היתה תשובתי עם היית מספרת שהאקס ממש מתעלל בילד או מרים ידים בכל הזדמנות... אבל פליק קטן כי הבן המשיך לצפות בטלויזיה ולא התייחס אליו עוד אפשר לבלוע. לגבי ריסון עצמי,בכללי זה לא יזיק לכולנו כאשר אני הראשונה לעמוד בתור...רק ראבק איך עושים זאת???? יערית ,את כמוני לוקחת אחריות על הכל ועל כולם ותמיד מוצאת שאת לא בסדר..אני זוכרת גם את הסיפור הוא שוב ,גם שם לקחת את האחריות...תלמדי ותלמדי גם אותי לחלק אחריות גם לאחרים... איזה כיף לכתוב לך ובעצם לכתוב לעצמי כמו ביומן אישי

 

[*יערית]

אין עשן בלי אש מכירה?../images/Emo13.gif

לכן הכעס שבילד מגיע ממקור כלשהו ואין לי את האפשרות לשים אצבע על מה בדיוק? הוא גם לא אומר לי "בגלל הגרושים"או "בגלל שאבא לא איתנו" יכול להיות שאני מדחיקה?יכול להיות שהאופטימיות שבי חסרת המעצורים גורמת לי לא להיות ריאלית? אולי הייתי צריכה אז לבדוק האם הילד נפגע מכך? פתאום צצות לי תמונות מהעבר אחרי הגרושים אולי טעיתי?אולי הוא בכל זאת צריך "עזרה" מבחוץ בכדי לדעת איך לרסן או איך לפשט את מה שנמצא לו בבטן? ראבבקקקקקקקקקקק אני האמא שלו..אני רוצה לעזור לו בכל דבר...לפסיכולוגים יש את הכלים ולי אין?זה התיסכול....למה הוא צריך עזרה מגיל כ"כ צעיר ....למה הוא צריך לסבול כ"כ בפנים ולהוציא זאת בדרכים כאלו? הלו?אני צריכה שמישהו יעיר אותי מהבועה שלי!!!!!!!!!! הנורות האדומות עוד היו לפני זמן רב....רק בכל פעם הם הבהבו לזמן קצר.... רק אני לקוחת אחריות......רק אני! לא רוצה שאביו יקח אחריות..הוא למעשה לא חי איתנו, אני יודעת איפה אני טועה..אני יודעת איפה הבעיה שלי בחינוך...אבל אמא{עכשיו אני קוראת לאמא שלי שבטח לא יכולה לעזור לי} אין לי את הכלים הנכונים. מצב של חוסר אונים...מצב כזה...גם הוא וגם אני צריכים עזרה מקצועית. בואי יונה...אני ואת נרקוד לצלילי האשמה והאחריות?

אולי ניתן לגל האבק הזה לעבור מעלינו ואז נרגיש אחרת.....{סתם הלצה }

 

[יונה לבנה 1]

גל אבק גל אבק חזור למדבר

יערית ,תשמעי את שואלת למה בגיל כזה צריך טיפול. תגידי מהר תודה כי כמה יותר מוקדם יותר טוב ,שלא לדבר על כך שבגיל הזה הם משתפים הכי הכי טוב פעולה כמו שיעלי אמרה כבר קודם. יעלי קבלי

גם את יערית

איזה מזל שהיום לכולם יש פסיכולוגים,פעם זה היה ממש בושה... היום זה אין.....איזה באסה אין לי פסיכו מטעמי תקציב

ועוד דבר,להעיר אותך מהבועה? את יותר ערה מאחלה שד,שמישהו כבר ירדים אותך קצת.....וגם אותי בבקשה לדעתי יערית יכול להיות מאד שקשה לא לאהוב את מעוף כי זה לא אתי(מוסרי) וזה גורם לו מאבק פנימי ואגרסיות..?

 

[*יערית]

יונה../images/Emo24.gif

זהו גם לי אין תקציב לפסיכולוגית..אבל יש דרכים אחרות חוץ מפסיכולוגים שניתן לקבל בכדי לתקשר עם הילד ולעזור לו. לגבי מעוף....אחחחחחח האור בקצה המנהרה ובתחילת המינהרה

אני אפר לרגליו{טוב לא עד כדי כך

} אבל תשמעי ..הוא עבר כבר את הגילאים האלו..ויש לו משהו מיוחד השקט הנפשי שהוא משרה על הילדים מביא את התוצאות....אין ספק הילדים מעריצים אותו, אוהבים אותו..{הילד אמר זאת היום בפגישה בבית הספר למנהלת והיועצת הן חשבו שמדובר באבא

} אז אני שואלת אותך יונה...איך אפשר שלא לאהוב אותו? 100% מעצמו נותן לילדים{לא מדברת עלי כרגע}...איך

 

[יונה לבנה 1]

נראה לי שאני מתאהבת בו../images/Emo99.gif

 

[*יערית]

../images/Emo93.gif../images/Emo13.gif

הוא תפוס......טוב אבל זה לא קו טלפון

גם אני הולכת לנוח...שבת מקסימה לכולם

ותודו שלא הייתי שקטה היום.

 

[yaeli4]

יערית את אכן מבולבלת קצת וזה טבעי

אבל קחי אוויר. זה מסוג הבעיות שסוחבים כל החיים וכל פעם, נקודתית, צריך לנסות לפתור אותם. ראשית, אני נגד מכות ואלימות בחינוך. נורא כעסתי כשקראתי שהאקס שלך הכה את הבן כשראה טלוויזיה ולא הקשיב לו כשנזף בו על התנהגותו. יש דרכים אחרות. והפתיל שלו קצר. בקשיחות לא משיגים דבר. אני מבינה שנקטת בדרך הזו של לשתף את האקס בכול, ולהשאיר בית פתוח עבורו והוא בא כשהוא רוצה, והכול ברשותך וזה כדי להקל על הילדים אבל באופן אישי אני חושבת שההתנהגות של הילד מאותתת שאולי גם הוא מבולבל. מבחינתו, אבא ואמא לא גרים ביחד. יש משפחה מורכבת חדשה. אז איך זה שאבא בא, אבא מדבר עם אמא עליי לידי, אבא בעניינים, אין לי בפני מי לשפוך כי הם מגלים הכול אחד לשני. רגע, ומה עם מעוף? (שואל הילד את עצמו) גם הוא בקלחת? גם הוא אומר לאמא ואבא מה לעשות? מה יהיה? איפה הפינה שלי? במי אני יכול לבטוח? ומה פתאום הוא מכה אותי? הוא יכה אותי? אז אני אראה לו מה זה. גם אני אכה ילדים אחרים וגם אני אמשיך לצפצף עליו. כמובן שזה מונולגים אפשריים שרצים לילד בראש. יערית, אני לא יכולה לייעץ לך כי אני לא גרה אצלך בבית אבל אני חושבת שהגיע הזמן לעבד את המצב מחדש ולהחליט החלטות חדשות. את העוגן שלו. את איתו. אבא לא נכנס לכאן. אבא בבית שלו ואני והילדים בבית שלי. אבא רואה אותי בחוץ או בטלפון ומדבר ומתעדכן וגם, לא בכול. סליחה, את צריכה לסנן. בעיקר אם את יודעת שהילד חוטף מכות. (ברררר, יש לי צמרמורת מהקטע של המכות.) טוב, זהו, בינתיים. תעשי הרבה חושבים ובנחת. שום דבר לא מאוחר אף פעם. נשיקות,

 

[*יערית]

תענוג../images/Emo24.gif

לקרוא את התגובות שלכן

|חביוק| תענוג להכניס כל מילה לקודקוד ולאבד את הנתונים, תענוג לדעת שיש מי שקורא אותי גם מעבר למה שנכתב... פתאום רואה דברים בזוית אחרת ....יכול להיות שהבן שלי נידחק לפינה? לגבי מעוף..לא כ"כ בטוחה ...הוא סומך עליו ובוטח בו, ומעוף משתף אותי לגבי דברים שקורים לו יחד עם הילד אבל להבדיל ממני ומאביו..יש לו כישרון איך להגיע לליבו של הילד{אמרתי לאביו שאנחנו צריכים ללמוד הרבה מהגישה של מעוף לילד} שנינו יש לנו פתיל קצר ...הוא לא מכה אותו חלילה , הוא אכן הפליק לו ..ואני זעמתי על כך...הוא אפילו אמר לי ליד הבן כשגוננתי עליו.."תלכי מפה על תתערבי כרגע" אז הנחתי להם...הוא חיבק את הילד ואמר לו כשהוא משוחח איתו הוא מצפה ממנו להיות קשוב אליו ולא להראות לו זילזול... אני בטוחה שהוא הרגיש רע עם עצמו ...והילד באמת לא רצה ללכת אליו אחרי הפליק...השתולל בבית עד ששוחחנו כולנו על הבלאגן שנוצר. אני חושבת שאני אתפוס שיחה עם האקס לא ליד הילדים הפעם ואולי נחליט על שינוי בגישה שלנו כל אחד בניפרד... משהוא חייב להשתנות... תודה לך יעל וגם ליונה.. עשיתם לי סדר במחשבות וכמובן בהרגשה שלאט לאט מקבלת רגיעה.

{הולכת להתקשר לאקס לשאול מה העינינים}

 

[יונה לבנה 1]

התענוג כולו שלי../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif|חיבוק

 

[rolan]

שמעתי דיבורים, אז באתי...

התעוררתי כרגע משינה... קודש קבלת שבת אצלנו...

יערית יקרה רגע שבי קחי קפה ונחשוב... יעלי ויונה אמרו הכל לפני ואני תומכת בכל מה שנאמר ראשית... לארגן את חייך מחדש לא פעם את מתלוננת על ה

שמנצל את טוב ליבך, מגיע לביתך, עושה בו כבשלו ולא מתחשב... קודם כל, הוא - חייב לצאת מהתמונה, התגרשתם וזה סופי (כך אני מבינה), לכן אין לו רשות להכנס אליך הביתה, הוא יכול לבוא רק במקרים מאוד מסוימים שאת תחליטי עליהם מראש, כמו למשל כשילד חולה וכבר כמה ימים לא ראה אותו, מקרים כאלו... דבר נוסף שלדעתי את צריכה לעשות - לפנות אל יועצת בית הספר ולבקש עזרה, תמיכה סיוע... כל מה שניתן לקבל דרכם, איני מצויה באפשרויות. כמו שסיפרה לך יעלי, ילדים בגיל הזה, מסכימים לסיוע כזה וזה יכול לחולל נפלאות. את יכולה במקביל לנסות עוד דבר, להקדיש לבנך קצת זמן לבד איתך, למשל פעם בשבוע ללכת איתו לבד למקומות בילוי שאהובים עליו במיוחד, תשומת הלב הזאת עבורו לבד ללא אחותו יכולה להיות מועילה לקשר שלכם. בכל מקרה יקירתי, את חייבת להירגע, להפסיק להאשים את עצמך או את הגירושין, ילדים קטנים וגדולים מתקשים הרבה פעמים, מוציאים את הכעסים שלהם בכל מיני דרכים ולאו דוקא בגלל ההורים. הרבה פעמים הכעסים נובעים מכך שבעצם אינם יכולים לבטא עצמם ומחפשים כיצד לעשות זאת. אני מכירה הרבה מאוד ילדים שאינם בנים למשפחות גרושות שהם אלימים - שוב כתוצאה מכך שאינם יודעים לבטא אצמם. זהו נגמר הקפה?... קחי עוד ושתהיה לך שבת שלום ד"ש למעוף - הוא חסר כאן מאוד!!!

 

[rolan]

טעות טועים טעיתי... אצמם = עצמם

 

[יונה לבנה 1]

רולן

רעיון של זמן איכות לבד פשוט נפלא תמיד יכול להועיל אבל יערית בלי רגשות אשם...זוכרת ילדים מזהים רגש של אשם ולוחצים שם הכי חזק. מחזקת את דבריה של הכחולה