קורה פה דבר מאד מאד משונה...
בנוסף למייל פרטי ששלחתי היום למלי, עם העתק לתאיר, אני מבקשת לכתוב כמה מילים גם בפומבי ומקווה שבזאת באמת אפרד מהפורום הזה (לתשומת לב כל מי ששולח לי מסר פרטי ומבקש אותי לחזור ולהכנס הנה, כדי לקרוא מה כתב). לראשונה, לאחר כל חודשי השבי - הארוכים מדי, הזדמן לכם לשמוע חוות דעת של מומחים. הלואי והייתי מבינה באומנות, כלכלה, או גינון כפי שאני מבינה בנושא מאבקים פוליטיים חוץ ממסדיים ובעיקר - בהתנהלות הורי שבויים לאורך תולדות המדינה. אין לי כל ספק שגם צלף, גם יעולה וגם פדוי שבי נוסף שכותב כאן - כולם היו מעדיפים להתמחות ולהתעסק בנושאים קצת יותר משובבי נפש. דווקא מתוך ובגלל ההבנה שלנו, יצא לנו "להתעמת" איתכם פה מהרגע הראשון. זה התחיל בויכוח על המילה "חטופים", כאשר אתם מסרבים להבין שהמילה הזו לא רק שגוייה, אלא בעיקר משרתת את הממסד שמתעקש (מאז ומתמיד אגב) להאשים את השבוי בנפילתו בשבי. הרי ועדת החקירה העלתה שאלדד ואהוד "נחטפו כי נשמעו זחוחים בקשר". כך נרמז לגבי שלושת השבויים הקודמים שעליהם נאמר שהגיעו למקום בו לא היו צריכים להיות (עם רמזים כבדים מאד לעיסקת סמים). כך חיילי הנח"ל מ-82 שרק לפני כמה חודשים שמעתי שוב ברדיו, שהם "הלכו לטייל, ומצאו עצמם בשבי" ועוד ועוד. המילה "שבי", עושה סדר בבלאגן הזה והופכת את היוצרות. הם לא "נחטפו" באשמתם, אלא היו באזור לחימה, ובמלחמות יש הרוגים פצועים ושבויים. כך היה ועדיין שגוי להגדירם "ילדים". המילה הזו הרי הופכת מעצמה את הבעייה לבעייה פרטית של הוריהם. אם הילדים נחטפו, שהוריהם ידאגו להם בעצמם. לעומת זאת השימוש במינוח הנכון "חייל שבוי" משנה את היוצרות והופכת אותם מעצם ההגדרה לבעייה לאומית. פרסומאים מקבלים אלפי דולרים על "סלוגן" מתאים ועל "שיווק מוצר" נכון. כאן, אנחנו נאלצים לירוק דם, לספוג קללות ובנוסף, גם להיכשל בהסברים שלנו. הדבר נכון לגבי יתר כל חילוקי הדעות שהתגלו כאן (עד האחרון שבהם, שהמליץ להזכיר בהזדמנות גם נעדרים נוספים). המשונות שציינתי בכותרת השירשור הזה, נובעת מהעובדה שאנחנו כן מצליחים להסביר את עצמנו וללמד אחרים, שמודים שהנושא זר להם. זאת, מעצם ההכרה בבקיאות והנסיון שלנו, ואילו רק מולכם אנחנו כולנו (וכל אחד מאיתנו בנפרד) ניצבים מול חומת סרבנות בצורה. אכן, נישגב מבינתי.
בנוסף למייל פרטי ששלחתי היום למלי, עם העתק לתאיר, אני מבקשת לכתוב כמה מילים גם בפומבי ומקווה שבזאת באמת אפרד מהפורום הזה (לתשומת לב כל מי ששולח לי מסר פרטי ומבקש אותי לחזור ולהכנס הנה, כדי לקרוא מה כתב). לראשונה, לאחר כל חודשי השבי - הארוכים מדי, הזדמן לכם לשמוע חוות דעת של מומחים. הלואי והייתי מבינה באומנות, כלכלה, או גינון כפי שאני מבינה בנושא מאבקים פוליטיים חוץ ממסדיים ובעיקר - בהתנהלות הורי שבויים לאורך תולדות המדינה. אין לי כל ספק שגם צלף, גם יעולה וגם פדוי שבי נוסף שכותב כאן - כולם היו מעדיפים להתמחות ולהתעסק בנושאים קצת יותר משובבי נפש. דווקא מתוך ובגלל ההבנה שלנו, יצא לנו "להתעמת" איתכם פה מהרגע הראשון. זה התחיל בויכוח על המילה "חטופים", כאשר אתם מסרבים להבין שהמילה הזו לא רק שגוייה, אלא בעיקר משרתת את הממסד שמתעקש (מאז ומתמיד אגב) להאשים את השבוי בנפילתו בשבי. הרי ועדת החקירה העלתה שאלדד ואהוד "נחטפו כי נשמעו זחוחים בקשר". כך נרמז לגבי שלושת השבויים הקודמים שעליהם נאמר שהגיעו למקום בו לא היו צריכים להיות (עם רמזים כבדים מאד לעיסקת סמים). כך חיילי הנח"ל מ-82 שרק לפני כמה חודשים שמעתי שוב ברדיו, שהם "הלכו לטייל, ומצאו עצמם בשבי" ועוד ועוד. המילה "שבי", עושה סדר בבלאגן הזה והופכת את היוצרות. הם לא "נחטפו" באשמתם, אלא היו באזור לחימה, ובמלחמות יש הרוגים פצועים ושבויים. כך היה ועדיין שגוי להגדירם "ילדים". המילה הזו הרי הופכת מעצמה את הבעייה לבעייה פרטית של הוריהם. אם הילדים נחטפו, שהוריהם ידאגו להם בעצמם. לעומת זאת השימוש במינוח הנכון "חייל שבוי" משנה את היוצרות והופכת אותם מעצם ההגדרה לבעייה לאומית. פרסומאים מקבלים אלפי דולרים על "סלוגן" מתאים ועל "שיווק מוצר" נכון. כאן, אנחנו נאלצים לירוק דם, לספוג קללות ובנוסף, גם להיכשל בהסברים שלנו. הדבר נכון לגבי יתר כל חילוקי הדעות שהתגלו כאן (עד האחרון שבהם, שהמליץ להזכיר בהזדמנות גם נעדרים נוספים). המשונות שציינתי בכותרת השירשור הזה, נובעת מהעובדה שאנחנו כן מצליחים להסביר את עצמנו וללמד אחרים, שמודים שהנושא זר להם. זאת, מעצם ההכרה בבקיאות והנסיון שלנו, ואילו רק מולכם אנחנו כולנו (וכל אחד מאיתנו בנפרד) ניצבים מול חומת סרבנות בצורה. אכן, נישגב מבינתי.