קורה
שמונה ועשרים בערב. סוף סוף מגיע הביתה מהעבודה. כבר במדרגות היד מסדרת בעזרת אצבעות בוררות את המפתח הנכון מהצרור. הכל מדוד. המפתח מוכנס, מסובב. דוחף פנימה את הדלת, אוטוטו נכבה האור בחדר המדרגות. שולח יד מיומנת אל השלטר. תמיד כשהוא מדליק את האור הראשון בבית - נכבה האור במדרגות. מן תחרות סמויה שכזו בינו לבין האור שבחדר המדרגות. ואם אין תקלות קטנות הוא עומד בתחרות בכבוד. `אחחח...` הוא כמעט מחייך לעצמו. `כנראה נשרפה הנורה`. והאור בחדר המדרגות כבה. אחרי שתי דקות בערך הוא יבין שזו לא הנורה. זו לא היא. זה הוא. זה הוא ששכח לשלם את חשבון החשמל ועכשיו יחכה כמה שעות עד שחברת החשמל תתפנה מעשיית פרסומות ותאפשר לו להאיר את חייו החשמליים. ישב עם נרות דולקים וחושך בעיניים. התנור לא עובד, אין מקלחת ואפילו אי אפשר לראות את האור הקטן והאדום הזה, הנורה הקטנה של הדוד, דולקת לה כמו איזה פנס מגדלור. מאותתת לך שחושבים עליך ושבאופק אכן נמצאת מקלחת חמה. יושב. לוקח ספר אבל אי אפשר לקרוא. יושב. לוקח חוברת אבל חוברות בחושך נגמרות מהר. יושב. ששששש... `בחושך הכל נראה שקט יותר` הוא חושב לעצמו`. יושב. מזמן לא היה לו כל-כך שקט. כמה פעמים אמר לעצמו שהוא חייב, אבל פשוט חייב, לנוח קצת. איזה ערב שקט בלי טלביזיה וטלפונים ומחשב ורדיו. ערב כזה עם ספר טוב. אולי אפילו עם נרות. יושב עכשיו. נח. הטלביזיה לא קופצת לו בעצבנות מול העיניים והטלפון האלחוטי נאלם. יושב. צופה להנאתו איך הטלפון הסלולארי הולך ומאבד את נשמת אפו הטעונה חשמל. והמחשב מת לו מוות קליני. ורק אור של נרות. `טבעי כזה` זה נראה לו. אפילו אין את האור הקטן והאדום הזה שכל הזמן מאותת לך`` `ה-לו, שלא תשכח אותי. גם אני פה, וזה אומר שבשלב מסוים תפסיק מה שלא תעשה, תקום, תכבה אותי ותכנס להתקלח`. יושב. נשען אחורה, עוצם עיניים וקורא סיפור. קורה סיפור טוב.
שמונה ועשרים בערב. סוף סוף מגיע הביתה מהעבודה. כבר במדרגות היד מסדרת בעזרת אצבעות בוררות את המפתח הנכון מהצרור. הכל מדוד. המפתח מוכנס, מסובב. דוחף פנימה את הדלת, אוטוטו נכבה האור בחדר המדרגות. שולח יד מיומנת אל השלטר. תמיד כשהוא מדליק את האור הראשון בבית - נכבה האור במדרגות. מן תחרות סמויה שכזו בינו לבין האור שבחדר המדרגות. ואם אין תקלות קטנות הוא עומד בתחרות בכבוד. `אחחח...` הוא כמעט מחייך לעצמו. `כנראה נשרפה הנורה`. והאור בחדר המדרגות כבה. אחרי שתי דקות בערך הוא יבין שזו לא הנורה. זו לא היא. זה הוא. זה הוא ששכח לשלם את חשבון החשמל ועכשיו יחכה כמה שעות עד שחברת החשמל תתפנה מעשיית פרסומות ותאפשר לו להאיר את חייו החשמליים. ישב עם נרות דולקים וחושך בעיניים. התנור לא עובד, אין מקלחת ואפילו אי אפשר לראות את האור הקטן והאדום הזה, הנורה הקטנה של הדוד, דולקת לה כמו איזה פנס מגדלור. מאותתת לך שחושבים עליך ושבאופק אכן נמצאת מקלחת חמה. יושב. לוקח ספר אבל אי אפשר לקרוא. יושב. לוקח חוברת אבל חוברות בחושך נגמרות מהר. יושב. ששששש... `בחושך הכל נראה שקט יותר` הוא חושב לעצמו`. יושב. מזמן לא היה לו כל-כך שקט. כמה פעמים אמר לעצמו שהוא חייב, אבל פשוט חייב, לנוח קצת. איזה ערב שקט בלי טלביזיה וטלפונים ומחשב ורדיו. ערב כזה עם ספר טוב. אולי אפילו עם נרות. יושב עכשיו. נח. הטלביזיה לא קופצת לו בעצבנות מול העיניים והטלפון האלחוטי נאלם. יושב. צופה להנאתו איך הטלפון הסלולארי הולך ומאבד את נשמת אפו הטעונה חשמל. והמחשב מת לו מוות קליני. ורק אור של נרות. `טבעי כזה` זה נראה לו. אפילו אין את האור הקטן והאדום הזה שכל הזמן מאותת לך`` `ה-לו, שלא תשכח אותי. גם אני פה, וזה אומר שבשלב מסוים תפסיק מה שלא תעשה, תקום, תכבה אותי ותכנס להתקלח`. יושב. נשען אחורה, עוצם עיניים וקורא סיפור. קורה סיפור טוב.