חביב ויצמן
New member
קורות חייו של אקסל
אקסל עצמו סבל מילדות קשה והתעללויות קשות מצד אביו החורג. בגיל 15 הוא ברח מהבית ועבר לקליפורניה כדי לנסות את מזלו בעיר הזוהר. אקסל נסע לשם ביחד עם חבר ילדות מעירו, איזי סטראדלין(הרית'ם גיטריסט מאוחר יותר בגאנז). לאחר שהיו במספר להקות האיר מטאל כושלות כגון הוליווד רוז הקימו בשנת 1985 את הלהקה האגדית גאנז אנד רוזס. מרגע זה התחילו ימי הזוהר של הלהקה ושל אקסל רוז במיוחד. ההרכב הראשון שהוציא אלבום וגם ההרכב הטוב ביותר לדעת רבים של הלהקה היה בימי התאבון לחורבן "appetite for destruction", שהוא האלבום הטוב ביותר של להקת גאנז אנד רוזס ואחד מהאלבומים הטובים והמשפיעים ביותר בהיסטוריית הרוק. ההרכב האגדי של הלהקה כלל: ליד ווקלס-אקסל רוז גיטרה-סלאש רית'ם גיטר-איזי סטראדלין באס-דאף מקאגן תופים-סטיבן אדלר כפי שההיסטוריה מראה אלבומם "התאבון לחורבן" היה הצלחה מסחררת. לאחר מכן בא ה-ep שנקרא "gn'r lies". גם אלבום זה הצליח והקנה תהילה וכבוד לגאנז. אקסל היה זה שנהנה מכל העניין וההתלהבות סביב הגאנז. בין לילה הפך הסולן,שבעבר היה אף תורם איבריו לניסויים רפואיים בשביל מעט כסף, למגה סטאר. הוא היה ידוע בהופעות האנרגטיות שלו ובשירתו היפה והנעימה לאוזן. המעריצות אהבו אותו ואת מראהו. מביני המוזיקה שיבחו את יכולתו לשיר בכמה קולות שונים. אקסל רוז היה ללא ספק סולן ענק וכמו כן גם כותב שירים טוב. בין השירים שהפכו אותו לסולן הידוע ובטאו את יכולתו הם: sweet child o'mine, paradise city,rocket queen, november rain ועוד רבים. אקסל הביא תצהילה לגאנז, שהיו ידועים כילדים הרעים של הרוק , דבר שכנראה גם פגע בהם בהמשך. אקסל היה ידוע כשתלטן, אגואיסט, וככל שהתהילה התעצמה גם בעל אגו מנופח מאד. ידועים הריבים הפומביים שלו עם קורט קוביין, סולן נירוונה ווינס נייל , סולן מוטלי קרו. לאחר שינויים מספר בהרכבי הלהקה כגון עזיבת איזי סטראדלין את הלהקה עקב התנהגותו הבלתי נסבלת של רוז ופיטורי אדלר והבאת מאט סורום במקומו, הגיעה גם קיצה של גאנז המוכרת והחביבה על כולם. לאחר סיום ההופעות של "use your illusions" במהלכם הלהקה גם ביקרה בארץ , והקלטת האלבום הלא כ"כ מוצלח "the spaghetti incident?" התפרקה הלהקה עקב חילוקי דעות מקצועיים. סלאש ואקסל רוז לא הסכימו לגביי המשך תפקודה של הלהקה. בעוד שאקסל רצה לעבור לרוק תעשייתי, סלאש רצה להמשיך ולנגן את הרוק הקלאסי/כבד שניגנה עד כה הלהקה. כך, שלב אחר שלב עזבו חברי הלהקה המקוריים את הגאנז, ובשנת 1997 היה אקסל השריד היחיד מהלהקה המקורית. בעוד שסלאש וחבריו המשיכו לעשות מוזיקה, להקליט אלבומים מוצלחים ואף להתאחד בשנת 2003 (מדובר בוולואט ריבולבר שחברים בו סלאש,דאף מקאגן ומאט סורום מהגאנז הישנים), אקסל רוז לא עשה כלום. במשך 10 שנים אקסל נשאר מאחורי אורות הזרקורים. מדי פעם היו לו גיחות כמו ההופעה בטקס פרסי אמ.טי.וי 2002 עם גאנז בתוספת חברים חדשים , אז זה לא היה עקבי. במשך שנים הוא "עובד" על האלבום "הדמוקרטיה הסינית", אך עד עכשיו אין סימן לשחרורו או סימן כלשהו מאקסל. אף אחד לאא יודע אם בכלל האלבום ישוחרר אי-פעם. למרות כל זאת ולמרות שגאנז לא עשו כלום כ"כ הרבה שנים, ככל שעוברות השנים ההערכה כלפיי הלהקה האגדית שהייתה הולכות וגוברות,דבר שמראה על גדולתה של הלהקה. לא משנה מה יעשה עוד אקסל רוז, התדמית שלו של הרוקר הפרוע בעל הקול הצווחני, שהיה מסוגל להקפיץ מאות אלפים בהופעות האנרגטיות שלו תישמר לעד. "הגאון מאחורי המיקרופון" כך מכנים אותו ובחלוף השנים ההערכה כלפיו וכלפיי תרומתו למוזיקה גדלה. כל חובב רוק יודע שללהקה גדולה באמת צריך סולנים גדולים. ניתן להביא לדוגמה את לד זפלין:רובר פלאנט, דיפ פרפל:יאן גילן, בלאק סבאט: אוזי אוזבורן, ובקטגוריה מכובדת זו לכלול את אקסל רוז. אמנם כבן-אדם רבים אומרים שהוא בלתי נסבל, אך כמוזיקאי הוא יזכר לעד בזכות תרומתו לתעשיית המוזיקה ולסגנון הרוק. כעת כולנו מצפים ומקווים שהאלבום "הדמוקרטיה הסינית" תזכה לצאת ונזכה לראות ולשמוע את אקסל מודל שנות האלפיים.
אקסל עצמו סבל מילדות קשה והתעללויות קשות מצד אביו החורג. בגיל 15 הוא ברח מהבית ועבר לקליפורניה כדי לנסות את מזלו בעיר הזוהר. אקסל נסע לשם ביחד עם חבר ילדות מעירו, איזי סטראדלין(הרית'ם גיטריסט מאוחר יותר בגאנז). לאחר שהיו במספר להקות האיר מטאל כושלות כגון הוליווד רוז הקימו בשנת 1985 את הלהקה האגדית גאנז אנד רוזס. מרגע זה התחילו ימי הזוהר של הלהקה ושל אקסל רוז במיוחד. ההרכב הראשון שהוציא אלבום וגם ההרכב הטוב ביותר לדעת רבים של הלהקה היה בימי התאבון לחורבן "appetite for destruction", שהוא האלבום הטוב ביותר של להקת גאנז אנד רוזס ואחד מהאלבומים הטובים והמשפיעים ביותר בהיסטוריית הרוק. ההרכב האגדי של הלהקה כלל: ליד ווקלס-אקסל רוז גיטרה-סלאש רית'ם גיטר-איזי סטראדלין באס-דאף מקאגן תופים-סטיבן אדלר כפי שההיסטוריה מראה אלבומם "התאבון לחורבן" היה הצלחה מסחררת. לאחר מכן בא ה-ep שנקרא "gn'r lies". גם אלבום זה הצליח והקנה תהילה וכבוד לגאנז. אקסל היה זה שנהנה מכל העניין וההתלהבות סביב הגאנז. בין לילה הפך הסולן,שבעבר היה אף תורם איבריו לניסויים רפואיים בשביל מעט כסף, למגה סטאר. הוא היה ידוע בהופעות האנרגטיות שלו ובשירתו היפה והנעימה לאוזן. המעריצות אהבו אותו ואת מראהו. מביני המוזיקה שיבחו את יכולתו לשיר בכמה קולות שונים. אקסל רוז היה ללא ספק סולן ענק וכמו כן גם כותב שירים טוב. בין השירים שהפכו אותו לסולן הידוע ובטאו את יכולתו הם: sweet child o'mine, paradise city,rocket queen, november rain ועוד רבים. אקסל הביא תצהילה לגאנז, שהיו ידועים כילדים הרעים של הרוק , דבר שכנראה גם פגע בהם בהמשך. אקסל היה ידוע כשתלטן, אגואיסט, וככל שהתהילה התעצמה גם בעל אגו מנופח מאד. ידועים הריבים הפומביים שלו עם קורט קוביין, סולן נירוונה ווינס נייל , סולן מוטלי קרו. לאחר שינויים מספר בהרכבי הלהקה כגון עזיבת איזי סטראדלין את הלהקה עקב התנהגותו הבלתי נסבלת של רוז ופיטורי אדלר והבאת מאט סורום במקומו, הגיעה גם קיצה של גאנז המוכרת והחביבה על כולם. לאחר סיום ההופעות של "use your illusions" במהלכם הלהקה גם ביקרה בארץ , והקלטת האלבום הלא כ"כ מוצלח "the spaghetti incident?" התפרקה הלהקה עקב חילוקי דעות מקצועיים. סלאש ואקסל רוז לא הסכימו לגביי המשך תפקודה של הלהקה. בעוד שאקסל רצה לעבור לרוק תעשייתי, סלאש רצה להמשיך ולנגן את הרוק הקלאסי/כבד שניגנה עד כה הלהקה. כך, שלב אחר שלב עזבו חברי הלהקה המקוריים את הגאנז, ובשנת 1997 היה אקסל השריד היחיד מהלהקה המקורית. בעוד שסלאש וחבריו המשיכו לעשות מוזיקה, להקליט אלבומים מוצלחים ואף להתאחד בשנת 2003 (מדובר בוולואט ריבולבר שחברים בו סלאש,דאף מקאגן ומאט סורום מהגאנז הישנים), אקסל רוז לא עשה כלום. במשך 10 שנים אקסל נשאר מאחורי אורות הזרקורים. מדי פעם היו לו גיחות כמו ההופעה בטקס פרסי אמ.טי.וי 2002 עם גאנז בתוספת חברים חדשים , אז זה לא היה עקבי. במשך שנים הוא "עובד" על האלבום "הדמוקרטיה הסינית", אך עד עכשיו אין סימן לשחרורו או סימן כלשהו מאקסל. אף אחד לאא יודע אם בכלל האלבום ישוחרר אי-פעם. למרות כל זאת ולמרות שגאנז לא עשו כלום כ"כ הרבה שנים, ככל שעוברות השנים ההערכה כלפיי הלהקה האגדית שהייתה הולכות וגוברות,דבר שמראה על גדולתה של הלהקה. לא משנה מה יעשה עוד אקסל רוז, התדמית שלו של הרוקר הפרוע בעל הקול הצווחני, שהיה מסוגל להקפיץ מאות אלפים בהופעות האנרגטיות שלו תישמר לעד. "הגאון מאחורי המיקרופון" כך מכנים אותו ובחלוף השנים ההערכה כלפיו וכלפיי תרומתו למוזיקה גדלה. כל חובב רוק יודע שללהקה גדולה באמת צריך סולנים גדולים. ניתן להביא לדוגמה את לד זפלין:רובר פלאנט, דיפ פרפל:יאן גילן, בלאק סבאט: אוזי אוזבורן, ובקטגוריה מכובדת זו לכלול את אקסל רוז. אמנם כבן-אדם רבים אומרים שהוא בלתי נסבל, אך כמוזיקאי הוא יזכר לעד בזכות תרומתו לתעשיית המוזיקה ולסגנון הרוק. כעת כולנו מצפים ומקווים שהאלבום "הדמוקרטיה הסינית" תזכה לצאת ונזכה לראות ולשמוע את אקסל מודל שנות האלפיים.
