קורות חיים של יולי תמיר - ממש כל הכבוד לה
לפי וויקפדיה.. "פרופ' יולי תמיר (נולדה בשם יעל תמיר ב-26 בפברואר 1954), שרת החינוך וחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה. שירות צבאי והשכלה: בשנים 1972-1974 שירתה בצה"ל ביחידה 848 של אגף המודיעין. במהלך מלחמת יום הכיפורים ב-1973 שירתה כקצינה במוצב צה"ל בסיני. השתחררה בדרגת סגן. בעלת תואר ראשון בביולוגיה ותואר שני במדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר דוקטור לפילוסופיה פוליטית מאוניברסיטת אוקספורד באנגליה. בין השנים 1989-1999 לימדה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב וכמו כן הייתה עמיתת מחקר של מכון הרטמן בירושלים ובאוניברסיטאות פרינסטון והרוורד. קריירה פוליטית: נמנתה עם מייסדי תנועת "שלום עכשיו" בשנת 1978. בשנים 1980-1985 הייתה פעילה במפלגת רצ ובשנים 1998-1999 הייתה יושבת-ראש האגודה לזכויות האזרח. החל משנת 1995 תמיר פעילה במפלגת העבודה. לאחר בחירות 1999 כיהנה כשרה לקליטת עלייה בממשלת ישראל העשרים ושמונה, כמינוי אישי של ראש הממשלה אהוד ברק, כאחת משתי השרות בממשלתו. כהונתה נמשכה כשנה וחצי עד פירוק הממשלה. נבחרה לכנסת ה-16 בשנת 2003, והייתה חברה בוועדת הכספים, בוועדת חוקה, חוק ומשפט, בוועדת החינוך, התרבות והספורט, בוועדה לפניות הציבור ובוועדת חקירה פרלמנטרית בנושא גילוי השחיתות בממשל במדינת ישראל. בבחירות לקביעת יו"ר מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה, תמיר בחרה לתמוך בח"כ עמיר פרץ לתפקיד היו"ר והייתה חברת הכנסת היחידה שתמכה בו ללא סייג והאמינה בו. עם בחירתו של פרץ ליו"ר העבודה ולאחר פרישת דליה איציק, הפכה תמיר לאישה הבכירה במפלגת העבודה. במערכת הבחירות לכנסת ה-17 הייתה יו"ר מטה ההסברה של מפלגת העבודה, אחראית על מצע המפלגה בנושאי חינוך ומועמדת המפלגה לתפקיד שרת החינוך בכל ממשלה שתקום. שרת החינוך: ב-4 במאי 2006 הושבעה לתפקיד שרת החינוך, התרבות והספורט בממשלת אולמרט, כאשר כ-3 ימים לאחר מכן, ב-7 במאי החליטה הממשלה לפצל את משרד החינוך, התרבות והספורט ולהעביר את סמכויות התרבות והספורט לשר אופיר פינס, כך שתמיר תשאר שרת החינוך כפי שנקבע לפני השבעתה בכנסת. בתחילת כהונתה כשרת החינוך הופסקה חלוקת פנקסי זכויות התלמיד[1]. ההחלטה גובתה על ידי הסתדרות המורים, אשר התנגד למסמך חד-צדדי הפוגע במעמדם של מורים אל מול התלמידים. ב-5 בנובמבר 2006 מונתה על ידי יו"ר מפלגת העבודה וסגן ראש הממשלה, עמיר פרץ, לתפקיד ממלאת-מקום שר המדע, התרבות והספורט במקומו של אופיר פינס-פז שפרש מן הממשלה בעקבות כניסתו של אביגדור ליברמן לממשלה, והחזיקה בו עד למינויו של ראלב מג'אדלה לתפקיד שר. באפריל 2007 התמודדה תמיר עם שביתת סטודנטים ארוכה בעקבות ועדת שוחט. בשנה זו החליטה בן השאר לאפשר לבתי ספר ערביים ללמד את "הנכבה", הנראטיב הפלסטיני למלחמת העצמאות בשנים 1947-1949, ובכך עוררה ביקורת ציבורית. באוגוסט 2007 סירבה תמיר להכיר בהפיכתה של מכללת אריאל ביהודה ושומרון למרכז אוניברסיטאי בהתאם לסירוב של המועצה להשכלה גבוהה לאשר פתיחת אוניברסיטאות עד 2011, בניגוד להחלטת ועדת פרופסורים שמונתה על ידי מל"ג-יו"ש. בנוסף, החליטה תמיר על צעדים נוספים שנויים במחלוקת ובהם שירטוט קווי 67' במפות ישראל הנלמדות בבתי הספר וצימצום ניכר של לימודי יהדות וציונות בבתי הספר, על ידי בנות שירות לאומי. הצעה שנויה במחלוקת נוספת של תמיר היא צימצום תקציבן של המכינות הקדם צבאיות, חילונית ודתיות. בזמן כהונתה נתחם הסכם בין הסתדרות המורים והממשלה על העלאת שכר המורים לאחר שנים של שחיקת משכורתם, והגדלת שעות הלימוד. ההסכם כלל תוספת משמעותית של 26% בשכר המורים, העלאת שכר מורה מתחיל ל-5,300 שקלים, הארכת שבוע העבודה של המורים ונושאים נוספים בעלות של 3.3 מיליארד שקלים. [1] עם זאת, הפיצול שנעשה בין ארגוני המורים וחתימת הסכם נפרד למורים בבתי ספר הייסודיים עררה דאגה, ולמעשה סללה את הדרך לשביתה הארוכה של המורים העל-יסודיים שפרצה לאחר מכן. בתחילת שנת הלימודים תשס"ח, מערכת החינוך העל יסודית הושבתה על ידי המורים בעקבות סכסוך בין ארגון המורים למשרדי האוצר והחינוך. באוקטובר 2007 החל לשבות גם הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות. משכן הרב של השביתות הביא לכך שכ-40 חברי כנסת חתמו על עצומה שקוראת לפטר את תמיר". ואני שואלת ולא מבינה.. איך אחת כמוה עם תואר ראשון שני ודוקטור מרשה לעצמה להתנהג ככה, הרי היא לימדה בחוג לפילוסופיה - מעניין איך הייתה היום פועלת אם היו מיתעסקים לה ככה עם השכר שקיבלה. היום היא פשוט מקבלת כסף על לתפוס תפקיד בכנסת ולא לעשות הרבה חוץ מרע לאנשים. בכלל, מעניין איך בתור סטודנטית שרק התחילה את הלימודים היא היתה מגיבה אם היו רוצים להקפיץ לה את שכר הלימוד. האם היא גם הייתה רצה לבקש הלווטאות כפי שעכשיו היא מצפה מאיתנו?? והכי נורא ואירוני: יו"ר האגודה לזכויות האזרח. תתביישי לך!!
לפי וויקפדיה.. "פרופ' יולי תמיר (נולדה בשם יעל תמיר ב-26 בפברואר 1954), שרת החינוך וחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה. שירות צבאי והשכלה: בשנים 1972-1974 שירתה בצה"ל ביחידה 848 של אגף המודיעין. במהלך מלחמת יום הכיפורים ב-1973 שירתה כקצינה במוצב צה"ל בסיני. השתחררה בדרגת סגן. בעלת תואר ראשון בביולוגיה ותואר שני במדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר דוקטור לפילוסופיה פוליטית מאוניברסיטת אוקספורד באנגליה. בין השנים 1989-1999 לימדה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב וכמו כן הייתה עמיתת מחקר של מכון הרטמן בירושלים ובאוניברסיטאות פרינסטון והרוורד. קריירה פוליטית: נמנתה עם מייסדי תנועת "שלום עכשיו" בשנת 1978. בשנים 1980-1985 הייתה פעילה במפלגת רצ ובשנים 1998-1999 הייתה יושבת-ראש האגודה לזכויות האזרח. החל משנת 1995 תמיר פעילה במפלגת העבודה. לאחר בחירות 1999 כיהנה כשרה לקליטת עלייה בממשלת ישראל העשרים ושמונה, כמינוי אישי של ראש הממשלה אהוד ברק, כאחת משתי השרות בממשלתו. כהונתה נמשכה כשנה וחצי עד פירוק הממשלה. נבחרה לכנסת ה-16 בשנת 2003, והייתה חברה בוועדת הכספים, בוועדת חוקה, חוק ומשפט, בוועדת החינוך, התרבות והספורט, בוועדה לפניות הציבור ובוועדת חקירה פרלמנטרית בנושא גילוי השחיתות בממשל במדינת ישראל. בבחירות לקביעת יו"ר מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה, תמיר בחרה לתמוך בח"כ עמיר פרץ לתפקיד היו"ר והייתה חברת הכנסת היחידה שתמכה בו ללא סייג והאמינה בו. עם בחירתו של פרץ ליו"ר העבודה ולאחר פרישת דליה איציק, הפכה תמיר לאישה הבכירה במפלגת העבודה. במערכת הבחירות לכנסת ה-17 הייתה יו"ר מטה ההסברה של מפלגת העבודה, אחראית על מצע המפלגה בנושאי חינוך ומועמדת המפלגה לתפקיד שרת החינוך בכל ממשלה שתקום. שרת החינוך: ב-4 במאי 2006 הושבעה לתפקיד שרת החינוך, התרבות והספורט בממשלת אולמרט, כאשר כ-3 ימים לאחר מכן, ב-7 במאי החליטה הממשלה לפצל את משרד החינוך, התרבות והספורט ולהעביר את סמכויות התרבות והספורט לשר אופיר פינס, כך שתמיר תשאר שרת החינוך כפי שנקבע לפני השבעתה בכנסת. בתחילת כהונתה כשרת החינוך הופסקה חלוקת פנקסי זכויות התלמיד[1]. ההחלטה גובתה על ידי הסתדרות המורים, אשר התנגד למסמך חד-צדדי הפוגע במעמדם של מורים אל מול התלמידים. ב-5 בנובמבר 2006 מונתה על ידי יו"ר מפלגת העבודה וסגן ראש הממשלה, עמיר פרץ, לתפקיד ממלאת-מקום שר המדע, התרבות והספורט במקומו של אופיר פינס-פז שפרש מן הממשלה בעקבות כניסתו של אביגדור ליברמן לממשלה, והחזיקה בו עד למינויו של ראלב מג'אדלה לתפקיד שר. באפריל 2007 התמודדה תמיר עם שביתת סטודנטים ארוכה בעקבות ועדת שוחט. בשנה זו החליטה בן השאר לאפשר לבתי ספר ערביים ללמד את "הנכבה", הנראטיב הפלסטיני למלחמת העצמאות בשנים 1947-1949, ובכך עוררה ביקורת ציבורית. באוגוסט 2007 סירבה תמיר להכיר בהפיכתה של מכללת אריאל ביהודה ושומרון למרכז אוניברסיטאי בהתאם לסירוב של המועצה להשכלה גבוהה לאשר פתיחת אוניברסיטאות עד 2011, בניגוד להחלטת ועדת פרופסורים שמונתה על ידי מל"ג-יו"ש. בנוסף, החליטה תמיר על צעדים נוספים שנויים במחלוקת ובהם שירטוט קווי 67' במפות ישראל הנלמדות בבתי הספר וצימצום ניכר של לימודי יהדות וציונות בבתי הספר, על ידי בנות שירות לאומי. הצעה שנויה במחלוקת נוספת של תמיר היא צימצום תקציבן של המכינות הקדם צבאיות, חילונית ודתיות. בזמן כהונתה נתחם הסכם בין הסתדרות המורים והממשלה על העלאת שכר המורים לאחר שנים של שחיקת משכורתם, והגדלת שעות הלימוד. ההסכם כלל תוספת משמעותית של 26% בשכר המורים, העלאת שכר מורה מתחיל ל-5,300 שקלים, הארכת שבוע העבודה של המורים ונושאים נוספים בעלות של 3.3 מיליארד שקלים. [1] עם זאת, הפיצול שנעשה בין ארגוני המורים וחתימת הסכם נפרד למורים בבתי ספר הייסודיים עררה דאגה, ולמעשה סללה את הדרך לשביתה הארוכה של המורים העל-יסודיים שפרצה לאחר מכן. בתחילת שנת הלימודים תשס"ח, מערכת החינוך העל יסודית הושבתה על ידי המורים בעקבות סכסוך בין ארגון המורים למשרדי האוצר והחינוך. באוקטובר 2007 החל לשבות גם הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות. משכן הרב של השביתות הביא לכך שכ-40 חברי כנסת חתמו על עצומה שקוראת לפטר את תמיר". ואני שואלת ולא מבינה.. איך אחת כמוה עם תואר ראשון שני ודוקטור מרשה לעצמה להתנהג ככה, הרי היא לימדה בחוג לפילוסופיה - מעניין איך הייתה היום פועלת אם היו מיתעסקים לה ככה עם השכר שקיבלה. היום היא פשוט מקבלת כסף על לתפוס תפקיד בכנסת ולא לעשות הרבה חוץ מרע לאנשים. בכלל, מעניין איך בתור סטודנטית שרק התחילה את הלימודים היא היתה מגיבה אם היו רוצים להקפיץ לה את שכר הלימוד. האם היא גם הייתה רצה לבקש הלווטאות כפי שעכשיו היא מצפה מאיתנו?? והכי נורא ואירוני: יו"ר האגודה לזכויות האזרח. תתביישי לך!!