קורקינט עכשיו
התכונה המאפיינת במיוחד ילד קטן, היא: סיפוק צרכים מידי. מי לא מכיר את התמונה של ילד קטן הרוקע ברגלו או זורק את עצמו על הריצפה בניסיון לגרום לאימו לקנות לו כאן ועכשיו מקל סבא עם סוכריות או קורקינט. לא יעזור כלום, הוא רוצה עכשיו. כך גם ``כוחות השלום`` הישראליים, הם רוצים שלום עכשיו ולשם כך הם מוכנים גם לצאת למלחמה בכל העולם, ראשית כמובן במתנחלים המתועבים, אחריהם בליכודניקים, אחר כך בדתיים, בחרדים, ובכל מי שחשוד וכעת גם בפלסטינאים. רק תשמעו את האיומים. כמו אלה שהופנו בעת שברק שהיה מוכן לתת 99.8% מרמת הגולן והתעקש על הצ`ופצ`יק של הכינרת, גם אז איימו עליו במלחמה, והגאון הגדול מוכר ההמבורגרים של מקדונלנד, אפילו הציע פתרון מבריק לעשות מנהרה תחת חוף הכינרת העיקר שיהיה לו הסכם עכשיו. לא יעזור לעראפת העובדה שהעם שלו לא רוצה ממש את הסידור המוצע ונוח לו עם מצב כזה של לא לפה ולא לשם, תנועה חופשית בארץ אחת יחסי מסחר, קצת התערבות של המשטרה וכוחות הביטחון הישראליים מפני השתוללות יתר של המיליציות המקומיות. גם מה שרוצים הפלסטינאים לא ממש מעניין כי כוחות השלום רוצים הסכם, השטיקעל פאפיער (בתימנית זה חתיכת נייר) חתום בעת כדורי על ידי עראפת ז``ל, אהוד ברק וקלינטון אם יעמוד לו (הכוח כמובן) שלום זה פאקטו עם הבשלה איטית והשלמה איטית של שני העמים לא מעניין אותם. הם רוצים הסכם. לא שלום אלא ``הסכם שלום`` שלפחות לפי הדוגמא המצרית הוא לא ממש שלום, ולפחות לא יותר טוב ממה שיש עם הסורים עד עתה, בלי לוותר על שטחים חיוניים ומים. לא עוזר להם גם שאסאד לא ממש מעוניין ביחסים עם כוחות השלום הישראליים ובאשר רוצה להתמקד בענייני פנים (טוב בינתיים גם אהוד הפנים את העניין שענייני פנים חשובים לא פחות מהאוננות המדינית) הם רוצים ``הסכם שלום`` ולא חשוב מה בעצם כולנו רוצים. אנחנו לחילופין רוצים שלום ולא הסכם שלום. אנחנו רוצים הבשלה איטית של תהליכים כפי שהדבר קרא באירופה במהלך מאות שנים וכעת יש יחסים יציבים. אנחנו רוצים להגיע להסכמים עם עם ולא עם שליטים וזה יכול לקרות רק אחרי שהעם יגלוש באינטרנט, יבחר מלכת יופי בבגד ים, יפסיק להרוג בנות על רקע ``כבוד המשפחה`` ויבחר שליט ברוב של 50.2% ולא ברוב של 99.9% אבל מה לעשות ``כוחות השלום`` רוצים הסכם שלום כאן ועכשיו ומי אנחנו עמי המזרח התיכון שנעמוד בדרכם.
התכונה המאפיינת במיוחד ילד קטן, היא: סיפוק צרכים מידי. מי לא מכיר את התמונה של ילד קטן הרוקע ברגלו או זורק את עצמו על הריצפה בניסיון לגרום לאימו לקנות לו כאן ועכשיו מקל סבא עם סוכריות או קורקינט. לא יעזור כלום, הוא רוצה עכשיו. כך גם ``כוחות השלום`` הישראליים, הם רוצים שלום עכשיו ולשם כך הם מוכנים גם לצאת למלחמה בכל העולם, ראשית כמובן במתנחלים המתועבים, אחריהם בליכודניקים, אחר כך בדתיים, בחרדים, ובכל מי שחשוד וכעת גם בפלסטינאים. רק תשמעו את האיומים. כמו אלה שהופנו בעת שברק שהיה מוכן לתת 99.8% מרמת הגולן והתעקש על הצ`ופצ`יק של הכינרת, גם אז איימו עליו במלחמה, והגאון הגדול מוכר ההמבורגרים של מקדונלנד, אפילו הציע פתרון מבריק לעשות מנהרה תחת חוף הכינרת העיקר שיהיה לו הסכם עכשיו. לא יעזור לעראפת העובדה שהעם שלו לא רוצה ממש את הסידור המוצע ונוח לו עם מצב כזה של לא לפה ולא לשם, תנועה חופשית בארץ אחת יחסי מסחר, קצת התערבות של המשטרה וכוחות הביטחון הישראליים מפני השתוללות יתר של המיליציות המקומיות. גם מה שרוצים הפלסטינאים לא ממש מעניין כי כוחות השלום רוצים הסכם, השטיקעל פאפיער (בתימנית זה חתיכת נייר) חתום בעת כדורי על ידי עראפת ז``ל, אהוד ברק וקלינטון אם יעמוד לו (הכוח כמובן) שלום זה פאקטו עם הבשלה איטית והשלמה איטית של שני העמים לא מעניין אותם. הם רוצים הסכם. לא שלום אלא ``הסכם שלום`` שלפחות לפי הדוגמא המצרית הוא לא ממש שלום, ולפחות לא יותר טוב ממה שיש עם הסורים עד עתה, בלי לוותר על שטחים חיוניים ומים. לא עוזר להם גם שאסאד לא ממש מעוניין ביחסים עם כוחות השלום הישראליים ובאשר רוצה להתמקד בענייני פנים (טוב בינתיים גם אהוד הפנים את העניין שענייני פנים חשובים לא פחות מהאוננות המדינית) הם רוצים ``הסכם שלום`` ולא חשוב מה בעצם כולנו רוצים. אנחנו לחילופין רוצים שלום ולא הסכם שלום. אנחנו רוצים הבשלה איטית של תהליכים כפי שהדבר קרא באירופה במהלך מאות שנים וכעת יש יחסים יציבים. אנחנו רוצים להגיע להסכמים עם עם ולא עם שליטים וזה יכול לקרות רק אחרי שהעם יגלוש באינטרנט, יבחר מלכת יופי בבגד ים, יפסיק להרוג בנות על רקע ``כבוד המשפחה`` ויבחר שליט ברוב של 50.2% ולא ברוב של 99.9% אבל מה לעשות ``כוחות השלום`` רוצים הסכם שלום כאן ועכשיו ומי אנחנו עמי המזרח התיכון שנעמוד בדרכם.