גירוש
גירושי היהודים מאזורים שונים באירופה היו בעיקרם מאבק בין הכנסיה (שלחצה לגרשם) ובין השלטונות החילוניים (שהיו זקוקים להם כגורם כלכלי). במאה ה-16 היו גירושים אחדים מחלקי אוסטריה. לפי האנציקלופדיה העברית (אוסטריה - יהודים) נתן המלך פרדיננד השני זכויות רבות ליהודים, למרות לחץ הכנסיה. יורשו הקיסר ליאופולד, בהשפעת אשתו הספרדיה מרגרטה תרזה, ובהמלצת ועדה בראשות חשמן נוצרי,גירש את היהודים: את העניים ביולי 1669, את האמידים באוגוסט 1669 [1600 יהודים נאלצו לעזוב את וינה במשך שבועיים], ואת העשירים בפברואר 1670. המגורשים פנו אל בוהמיה, מורביה, פולין, ברלין, פיורדא (FUERTH). לאחר 3 שנים הדרדר המסחר באוסטריה, וליאופולד התיר שוב ליהודים לבוא: תחילה סוחרים עשירים, ובהדרגה גם אחרים.
