קושי מסוים..
שלום רב, אמי בת 83 במצב שהחל להתדרדר במיוחד לפני 3-4 שנים כאשר בעקבות דלקת בלבלב היא הפכה מאשה מאד פעילה ןעצמאית לסיעודית. בתחילה במשך 6 ח' נעזרנו בעובדת זרה אותה העיפה אמי משהוטב מצבה.אבל השיפור היה זמני, עם עליות וירידות, נוספו הזיות, חולשות, תפקוד לקוי; סרבה לשתף פעןלה עם מטפלות זרות שהועפו בזו אחר זו. לפני למעלה משנתיים, משלא ניתן עוד להשאירה לבד ואני, בתה היחידה, התקשיתי כבר לעשות כ-5 גיחות מידי יום ולנטוש את המשפחה בסופי שבוע, העברנו אותה אלינו. במשך כשנתיים הסתדרנו ונראה היה כי בחיק המשפחה הוטב לה. גם במשך התקופה הזו היו עליות וירידות, אשפוזים שיקומים ובכל פעם התאוששה אך המצב התייצב ברמה נמוכה יותר וקשה יותר, כולל חוסר פעילות, ישיבה במשך היום אבל אכילה טובה בדרך כלל. אבל האלצהיימר הוסיף קשיים קשים משלו. לאחרונה, התדרדרות דרסטית: מזה כחודש חודשיים - בשרשרת: 2 פצעי לחץ בעקב הרגל, שינה רציפה במשך כשבוע, ולאחריו - חולשה נוראה, חוסר זיהוי, קושי ללכת אפילו את 5 הצעדים שעשתה בעבר... ובדיקות האלקטרוליטים וכימיה של הדם היו תקינות...היום אנחנו אחרי הפסקה שבה הורדו כל התרופות (אספירין, פוסיד, זוטון, 2.5 מ"ג ריספרדל). היא לא מוכנה (אולי אינה יכולה) לקום על רגליה, ולנסות ללכת אפילו צעד או שניים. בבוקר ובערב יש צורך ב-4 ידיים להקימה ולהושיבה. כל נגיעה בה כרוכה בצעקות עד השמיים (מה את עושה) התקשורת איתה מסתכמת בכ-10 מילים ביום. לעיתים אף אינני בטוחה שהיא מזהה אותי, ביתה היחידה, וכל עולמה. כך גם לגבי נכדיה האהובים שלהם היא הקדישה את חייה. אפאטיות. ובנוסף - אינה רוצה לאכול ואינה רוצה לשתות. אני מתעקשת במעין תקיפות מתונה להכניס לה כוסות נוזלים, מכינה מרקי ירקות עשירים, מרסקת אותם כמזון תינוקות (היות ואפילו אבטיח היא טועמת מעט ומחזיקה שעות בפה בלי לבלוע), ועם כפית אני מנסה לעבור איכשהו את מחסום הצעקות תוך כדי ההאכלה והשקייה. עזרה של 5 שעות ביום (מטפלת מט"ב) אינה מספיקה.לאחר עבודה במשרה מלאה אני מגוייסת לנושא ההאכלה. ההתלבטות לגבי בית אבות נפלה בשלב זה: הן מכיון שהבינותי שעדיף לטפל בה בבית והן מכיון שהוסבר לי כי בבית אבות לא תהיה להם היכולת והסבלנות הדרושה להאכלה כזאת ומיד יהיה צורך בזונדה ואינפוזיה.מזה כחודש אני שוקלת לצרף עובדת זרה (למטפלת הקיימת), הגם שעזרתה (זוג ידיים נוסף) דרושה זמן קצר בבוקר ובערב כי במשך שעות היום אמי אנה עושה דבר. בעבר, עם כל התאוששות נראה היה שגם ההבנה הקוגניטיבית השתפרה, כמו גם ההליכה ויתר התפקודים הפיזיולוגיים. נראה שלא כן הפעם. האם ידוע לכם אם ניתן לחזק אותה בתרופות כלשהן? ומה לגבי קשיי האכילה (לעיסה, בליעה) האם מדובר במצב בלתי הפיך? או שמא יש מקום לתקווה?האם יש מקום לפיזיותרפיה במצב כזה? אודה לכל עצה, רעיון שיש בו כדי להקל.
שלום רב, אמי בת 83 במצב שהחל להתדרדר במיוחד לפני 3-4 שנים כאשר בעקבות דלקת בלבלב היא הפכה מאשה מאד פעילה ןעצמאית לסיעודית. בתחילה במשך 6 ח' נעזרנו בעובדת זרה אותה העיפה אמי משהוטב מצבה.אבל השיפור היה זמני, עם עליות וירידות, נוספו הזיות, חולשות, תפקוד לקוי; סרבה לשתף פעןלה עם מטפלות זרות שהועפו בזו אחר זו. לפני למעלה משנתיים, משלא ניתן עוד להשאירה לבד ואני, בתה היחידה, התקשיתי כבר לעשות כ-5 גיחות מידי יום ולנטוש את המשפחה בסופי שבוע, העברנו אותה אלינו. במשך כשנתיים הסתדרנו ונראה היה כי בחיק המשפחה הוטב לה. גם במשך התקופה הזו היו עליות וירידות, אשפוזים שיקומים ובכל פעם התאוששה אך המצב התייצב ברמה נמוכה יותר וקשה יותר, כולל חוסר פעילות, ישיבה במשך היום אבל אכילה טובה בדרך כלל. אבל האלצהיימר הוסיף קשיים קשים משלו. לאחרונה, התדרדרות דרסטית: מזה כחודש חודשיים - בשרשרת: 2 פצעי לחץ בעקב הרגל, שינה רציפה במשך כשבוע, ולאחריו - חולשה נוראה, חוסר זיהוי, קושי ללכת אפילו את 5 הצעדים שעשתה בעבר... ובדיקות האלקטרוליטים וכימיה של הדם היו תקינות...היום אנחנו אחרי הפסקה שבה הורדו כל התרופות (אספירין, פוסיד, זוטון, 2.5 מ"ג ריספרדל). היא לא מוכנה (אולי אינה יכולה) לקום על רגליה, ולנסות ללכת אפילו צעד או שניים. בבוקר ובערב יש צורך ב-4 ידיים להקימה ולהושיבה. כל נגיעה בה כרוכה בצעקות עד השמיים (מה את עושה) התקשורת איתה מסתכמת בכ-10 מילים ביום. לעיתים אף אינני בטוחה שהיא מזהה אותי, ביתה היחידה, וכל עולמה. כך גם לגבי נכדיה האהובים שלהם היא הקדישה את חייה. אפאטיות. ובנוסף - אינה רוצה לאכול ואינה רוצה לשתות. אני מתעקשת במעין תקיפות מתונה להכניס לה כוסות נוזלים, מכינה מרקי ירקות עשירים, מרסקת אותם כמזון תינוקות (היות ואפילו אבטיח היא טועמת מעט ומחזיקה שעות בפה בלי לבלוע), ועם כפית אני מנסה לעבור איכשהו את מחסום הצעקות תוך כדי ההאכלה והשקייה. עזרה של 5 שעות ביום (מטפלת מט"ב) אינה מספיקה.לאחר עבודה במשרה מלאה אני מגוייסת לנושא ההאכלה. ההתלבטות לגבי בית אבות נפלה בשלב זה: הן מכיון שהבינותי שעדיף לטפל בה בבית והן מכיון שהוסבר לי כי בבית אבות לא תהיה להם היכולת והסבלנות הדרושה להאכלה כזאת ומיד יהיה צורך בזונדה ואינפוזיה.מזה כחודש אני שוקלת לצרף עובדת זרה (למטפלת הקיימת), הגם שעזרתה (זוג ידיים נוסף) דרושה זמן קצר בבוקר ובערב כי במשך שעות היום אמי אנה עושה דבר. בעבר, עם כל התאוששות נראה היה שגם ההבנה הקוגניטיבית השתפרה, כמו גם ההליכה ויתר התפקודים הפיזיולוגיים. נראה שלא כן הפעם. האם ידוע לכם אם ניתן לחזק אותה בתרופות כלשהן? ומה לגבי קשיי האכילה (לעיסה, בליעה) האם מדובר במצב בלתי הפיך? או שמא יש מקום לתקווה?האם יש מקום לפיזיותרפיה במצב כזה? אודה לכל עצה, רעיון שיש בו כדי להקל.
