דארוויניזם בארכיטקטורה...?
אני לא בטוחה... הייתי רוצה לחשוב שבסופו של דב הקצפת אכן תצוף, אבל לצערי, ארכיטקטורה, כמעשה ויצירה שיש לה שותפים רבים, ולא רק האדריכל (החל במזמין, דרך הרשות שאמורה לאשר וכלה בציבור שחיי עמה),הינה טעונה באינטרסים רבים, שלפעמים עומדים בסתירה זה מול זה (למשל גורדי השחקים שמתוכננים בנווה צדק: טוב לציבור? לא נראה לי, טוב לרשות? כן-יותר מיסים פר מ"ר, טוב לאדריכל? אולי, שכ"ט ופרסום, טוב למזמין-כן-יותר ניצול מ"ר). כך השאלה "מהו טוב" שוב הופכת לתלויית תרבות ושנויה במחלוקת. וכאן אנו חוזרים לנקודת ההתחלה, מי מחליט? האדריכל? הכירורג? השרברב? ואם נניח לרגע, אבל רק לרגע, שיש כזה דבר איכות אבסולוטית באדריכלות, (ונניח שלא מדובר בפשרה, אלא במשהו דמוי "מדע מדוייק"), הרי באותו רגע, המגוון שהאדריכלות מאפשרת, יפסק.