קו 7
הקדמה:בב"ש תחנתו הסופית של קו שבע מתייצבת בפאתי הבי"ח הפסיכיאטרי בעיר,היחיד שזכה בחמש כוכבי יופי בתחרות 'הבי"ח המטופח' לפחות 3 שנים ברציפות.לדעתי הוא גם המשתתף היחידי בתחרות וטיפוחו האוטנטי יעיד על כך!בכל אופן,זהו הרקע לשיר איתו אני רוצה לפתוח בהכרות עם אנשי הפורום.תהנו מהמסרים..(השיר נכתב במשך כ-3 שנים) אדיש כמו מלקוש אני צריך הפסקה בה זכאי אני לדרוש למות בגיל שלושים ושלוש באמצע שום הרפתקה או אתנחתא מלא לחשוש בנתיים מאומץ כאן, בתוך הבלאגן מפוצץ במזומן ואין זמן בו תמצא אותי לא מוכן כי זה כמו סרט מותחן: בלי שום מתח מופגן. וכשמסוכן אז אין דבר בלי מובן כמו יופי פלסטי מגוף אלסטי וזה פנטסטי להיות סרקסטי בתוך עידן פוסט-מאניפסטי והכל מיסטי, אכזרי ופשיסטי בלי מיסתורין - הכל ארטיסטי ולחיות זה להיות סדיסטי כי כל יום מחכים לכאב כך זה כשיש לב שאוהב ושואב מכל אדם את הזאב שרעב לתאב את החיים, שנתן אלוהים לאחרים ושוכחים שאני לא מגזים בשמחה, שבסוף גם אני בין המתים כי העולם כן שייך לצעירים והזקנים פה כדי שנבין שבמותם אנו פוסעים עוד צעד ליום הדין שבו הדיין יפסוק: אנחנו אשמים כי עד היום כל אחד הוא קין או הבל ואין סוף לסבל.. שניתן להמחישו מבלי לתלות איש על חבל דור אחריי דור בחיפוש אחר האור וכל צעד קדימה שם אותי מאחור מפני שכל יש זה 'מחסור במחזור' של לעמוד בתור כשהרמזור מראה שחור, זה המקור למה לי יש פטור לשבת בתוך השבט, אני הוא שאת כה אוהבת בגלל המיסטיות, המסתוריות המתיחות - אני זה קצה החוט של לחיות בבלגן עם מזומן ולהמחיש את הזכות לחירות אך כנראה זה לא סתם מתחרז עם עבדות וזוהי המהות - ברצינות! נוסיף לשיר עובדות אקטואליות כי לתוצאותיהן השלכות פאתאליות וגם אם עוד חמש שנים הן לא יהיו ריאליות עבורנו זה כמו השאלה: להיות או לא להיות ואנחנו לא חיות, לא כך התפתחה האבולוציה אלא יותר כמו תוכניות של אנשי הקונסטטוציה ובלי קשר לרבולוציה..אנו בפני מהפכה ראש הממשלה נרדם כשהוא מותיר עוד מפלגה וכעת לא רק הוא ניצב בחשיכה גם מדינתו הקרועה שנדמה ושוב שוגה פעם בעשר שנים זה קורה, אבל למה? זהו דור בו תפחה האלימות פי כמה! זה התחיל בדור המזויין המשיך בחבר, אתה חסר עדיין כאן - ואין מי שיערער את תכלית ההיום שלא יהפוך גם למחר וזה איום להאמין שזה עכבר המוליד הר וקצת מאוחר, אבל כן, עכשיו אני נזכר... לסוף קו 7 יש הרבה מה לספר כמו על אחת שאחיה נרצח כי היה סופר את הכסף שהרוויח מהסם שהיה מוכר אחיין שלו מצא עתה למה להתמכר ואחיו בצבא - ממשיך לא לוותר אבל האימא כבר בתחנה הסופית, תמהר! התחנה המרכזית היא המקום לאחרית וזה מרטיט להקליט שאנחנו החזית להמית את התכלית לתחייתנו הנצחית אתה תחליט כמה משמעות אמיתית יש למה שמוקלט כרגע על הביט ואני לא מסיט, אני רק מביט ומה שרואות עיניי לא פחות מבעית מדמם של חללים בחוד החנית הוא שייך לחיילים - חלוצי החזית והאופטימיות הפכה לתחזית אפסית לאומית, זו הקופת-חולים אליה בין היתר נוסעים האנשים שעל קו 7 עולים זה השתנה, פתחו את קו 6 לפני שנה אך הוא לא יספר את סיפור המחלקה "חה, חה, חה" זו הרוצחת שצחקה כשהיא רצחה את בעלה וחמותה למען בנה הוא יהנה מהחופש, רוחנית - גם עבורה, בתוך המשפחה החדשה שאותו אימצה "הוא היווה סכנה לסביבה" כך סיפרה על בעלה שהיה פרופסור למדעי החברה היא סבלה כשתמיד צדקה אך טעתה כשהחליטה להיות החכמה אז מה נורמלי? דרכה של החברה כי לאמת שלה אין שם זכות קדימה ומה נורא? רוצח שצומח מתבנית אנושית בה התארח ומואשם כי נשף את הרוח שנשם על אף חוטמו שנסתם אי-שם על-ידי האדם שהפך זאת לפתגם "רוצה לנצח, תשלם בדם" וזה לא מוקדם להיות השינוי בעולם אבל היכן הסולם לשם? בחלום נעלם!
הקדמה:בב"ש תחנתו הסופית של קו שבע מתייצבת בפאתי הבי"ח הפסיכיאטרי בעיר,היחיד שזכה בחמש כוכבי יופי בתחרות 'הבי"ח המטופח' לפחות 3 שנים ברציפות.לדעתי הוא גם המשתתף היחידי בתחרות וטיפוחו האוטנטי יעיד על כך!בכל אופן,זהו הרקע לשיר איתו אני רוצה לפתוח בהכרות עם אנשי הפורום.תהנו מהמסרים..(השיר נכתב במשך כ-3 שנים) אדיש כמו מלקוש אני צריך הפסקה בה זכאי אני לדרוש למות בגיל שלושים ושלוש באמצע שום הרפתקה או אתנחתא מלא לחשוש בנתיים מאומץ כאן, בתוך הבלאגן מפוצץ במזומן ואין זמן בו תמצא אותי לא מוכן כי זה כמו סרט מותחן: בלי שום מתח מופגן. וכשמסוכן אז אין דבר בלי מובן כמו יופי פלסטי מגוף אלסטי וזה פנטסטי להיות סרקסטי בתוך עידן פוסט-מאניפסטי והכל מיסטי, אכזרי ופשיסטי בלי מיסתורין - הכל ארטיסטי ולחיות זה להיות סדיסטי כי כל יום מחכים לכאב כך זה כשיש לב שאוהב ושואב מכל אדם את הזאב שרעב לתאב את החיים, שנתן אלוהים לאחרים ושוכחים שאני לא מגזים בשמחה, שבסוף גם אני בין המתים כי העולם כן שייך לצעירים והזקנים פה כדי שנבין שבמותם אנו פוסעים עוד צעד ליום הדין שבו הדיין יפסוק: אנחנו אשמים כי עד היום כל אחד הוא קין או הבל ואין סוף לסבל.. שניתן להמחישו מבלי לתלות איש על חבל דור אחריי דור בחיפוש אחר האור וכל צעד קדימה שם אותי מאחור מפני שכל יש זה 'מחסור במחזור' של לעמוד בתור כשהרמזור מראה שחור, זה המקור למה לי יש פטור לשבת בתוך השבט, אני הוא שאת כה אוהבת בגלל המיסטיות, המסתוריות המתיחות - אני זה קצה החוט של לחיות בבלגן עם מזומן ולהמחיש את הזכות לחירות אך כנראה זה לא סתם מתחרז עם עבדות וזוהי המהות - ברצינות! נוסיף לשיר עובדות אקטואליות כי לתוצאותיהן השלכות פאתאליות וגם אם עוד חמש שנים הן לא יהיו ריאליות עבורנו זה כמו השאלה: להיות או לא להיות ואנחנו לא חיות, לא כך התפתחה האבולוציה אלא יותר כמו תוכניות של אנשי הקונסטטוציה ובלי קשר לרבולוציה..אנו בפני מהפכה ראש הממשלה נרדם כשהוא מותיר עוד מפלגה וכעת לא רק הוא ניצב בחשיכה גם מדינתו הקרועה שנדמה ושוב שוגה פעם בעשר שנים זה קורה, אבל למה? זהו דור בו תפחה האלימות פי כמה! זה התחיל בדור המזויין המשיך בחבר, אתה חסר עדיין כאן - ואין מי שיערער את תכלית ההיום שלא יהפוך גם למחר וזה איום להאמין שזה עכבר המוליד הר וקצת מאוחר, אבל כן, עכשיו אני נזכר... לסוף קו 7 יש הרבה מה לספר כמו על אחת שאחיה נרצח כי היה סופר את הכסף שהרוויח מהסם שהיה מוכר אחיין שלו מצא עתה למה להתמכר ואחיו בצבא - ממשיך לא לוותר אבל האימא כבר בתחנה הסופית, תמהר! התחנה המרכזית היא המקום לאחרית וזה מרטיט להקליט שאנחנו החזית להמית את התכלית לתחייתנו הנצחית אתה תחליט כמה משמעות אמיתית יש למה שמוקלט כרגע על הביט ואני לא מסיט, אני רק מביט ומה שרואות עיניי לא פחות מבעית מדמם של חללים בחוד החנית הוא שייך לחיילים - חלוצי החזית והאופטימיות הפכה לתחזית אפסית לאומית, זו הקופת-חולים אליה בין היתר נוסעים האנשים שעל קו 7 עולים זה השתנה, פתחו את קו 6 לפני שנה אך הוא לא יספר את סיפור המחלקה "חה, חה, חה" זו הרוצחת שצחקה כשהיא רצחה את בעלה וחמותה למען בנה הוא יהנה מהחופש, רוחנית - גם עבורה, בתוך המשפחה החדשה שאותו אימצה "הוא היווה סכנה לסביבה" כך סיפרה על בעלה שהיה פרופסור למדעי החברה היא סבלה כשתמיד צדקה אך טעתה כשהחליטה להיות החכמה אז מה נורמלי? דרכה של החברה כי לאמת שלה אין שם זכות קדימה ומה נורא? רוצח שצומח מתבנית אנושית בה התארח ומואשם כי נשף את הרוח שנשם על אף חוטמו שנסתם אי-שם על-ידי האדם שהפך זאת לפתגם "רוצה לנצח, תשלם בדם" וזה לא מוקדם להיות השינוי בעולם אבל היכן הסולם לשם? בחלום נעלם!