קייט המתוקה
New member
קחו כמה דקות, תקראו את זה.
לפני כמה שבועות ראיתי כתבה על נערה צעירה, משהו בין ט' ליא' אני מאמינה, שמאה בחייה רק בגלל שבבית פרה הופצו שמועות רעות עליה, בדבר מיניותה ובדבר התנהגותה ומעשיה. אמרו שהיא מעשנת ולוקחת מים ובכו אותה עם כל הנהלת בית הספר כשלא היה כלל בסיס לדברים. בסופו של דבר, היא התאבדה. כל כך עצוב לשמוע, מחניק כל כך. הרגשתי אני עצמי שכל כך עצוב לי עליה, גם אם היא לא היתה הבן אדם הכי מושלם והנערה הכי מקובלת... להתאבד בגלל רוע לב של אחרים, להעניש את עצמה על חוסר הרגשות והפתיות של אנשים אחרים זה מזויע בעיני. ואם עוד בא לכם לשמוע, אז רציתי קצת לפרוק מעצמי, כי אני באיזשהו מקום, אני מאוד מצליחה להזדהות עם אותה נערה. אני בכיתה ח'. בשנה שעברה הרגשתי מעולה בכיתה. מקובלת או לא, לא מעניין אותי. היו לי חברות ומי שלא היתה חברה שלי היתה ידידה שלי, ומי שלא סבלה אותי, לא עניין אותי בגרוש. במיוחד לאור העובדה שהשנאה של בנות בשכבה שלי מתבססת בעיקר על מידת המקובלות. השנה עברתי ברוב טפשותי לכיתה מקבילה, כי זוהי כיתת מחול, ואני רוקדת מגיל צעיר וחשבתי שמגמה יכולה עוד יותר לעזור לי, מלבד החוגים. אך טעיתי. הבנות לא קבלו אותי יפה. חלק ניסו ובמהרה התייאשו-השפעת הרוב קוראים לזה...לא? וחלק התעלמו ממני לחלוטין. ישנה ילדה שבכלל שונאת אותי ואין לי מושג למה, לא עשיתי לה דבר. כעבור כמה פעמים שהושפלתי, פשוט השפלתי אותה חזרה ולצערי ירדתי לרמה שלה. אבל... קשה לי להתמודד. רואים שרע לי ולא עושים דבר למרות שדברתי איתן. נראה כאילו שהלב שלהן עשוי מאבן, ושום דבר לא נכנס להן לא לשם ולא למוח. אולי אני לא מצליחה להעביר את עצמי באופן ברור. אני לא יודעת. קשה לשפוך את הכל בפורום כשגם כך קשה לי לרכז את כל המחשבות שלי ולדבר בגלוי ומהר... להתעלם תוכלו לומר. להתעלם ממה? לשם פס על מה? על הפס שהן שמות עלי, או על הירידות שלהן? בדידות זה מה שאני מרגישה! לא כל הזמן אני יכולה להתראות עם חברות מכיתות אחרות ורוב הזמן לא. ובלי קשר, תחשבו גם על מה שכתבתי בהתחלה. זה עלול להגמר כך במצבים שונים. אין כאן רמיזה לשום דבר, רק שהכתבה זעזעה אותי.
לפני כמה שבועות ראיתי כתבה על נערה צעירה, משהו בין ט' ליא' אני מאמינה, שמאה בחייה רק בגלל שבבית פרה הופצו שמועות רעות עליה, בדבר מיניותה ובדבר התנהגותה ומעשיה. אמרו שהיא מעשנת ולוקחת מים ובכו אותה עם כל הנהלת בית הספר כשלא היה כלל בסיס לדברים. בסופו של דבר, היא התאבדה. כל כך עצוב לשמוע, מחניק כל כך. הרגשתי אני עצמי שכל כך עצוב לי עליה, גם אם היא לא היתה הבן אדם הכי מושלם והנערה הכי מקובלת... להתאבד בגלל רוע לב של אחרים, להעניש את עצמה על חוסר הרגשות והפתיות של אנשים אחרים זה מזויע בעיני. ואם עוד בא לכם לשמוע, אז רציתי קצת לפרוק מעצמי, כי אני באיזשהו מקום, אני מאוד מצליחה להזדהות עם אותה נערה. אני בכיתה ח'. בשנה שעברה הרגשתי מעולה בכיתה. מקובלת או לא, לא מעניין אותי. היו לי חברות ומי שלא היתה חברה שלי היתה ידידה שלי, ומי שלא סבלה אותי, לא עניין אותי בגרוש. במיוחד לאור העובדה שהשנאה של בנות בשכבה שלי מתבססת בעיקר על מידת המקובלות. השנה עברתי ברוב טפשותי לכיתה מקבילה, כי זוהי כיתת מחול, ואני רוקדת מגיל צעיר וחשבתי שמגמה יכולה עוד יותר לעזור לי, מלבד החוגים. אך טעיתי. הבנות לא קבלו אותי יפה. חלק ניסו ובמהרה התייאשו-השפעת הרוב קוראים לזה...לא? וחלק התעלמו ממני לחלוטין. ישנה ילדה שבכלל שונאת אותי ואין לי מושג למה, לא עשיתי לה דבר. כעבור כמה פעמים שהושפלתי, פשוט השפלתי אותה חזרה ולצערי ירדתי לרמה שלה. אבל... קשה לי להתמודד. רואים שרע לי ולא עושים דבר למרות שדברתי איתן. נראה כאילו שהלב שלהן עשוי מאבן, ושום דבר לא נכנס להן לא לשם ולא למוח. אולי אני לא מצליחה להעביר את עצמי באופן ברור. אני לא יודעת. קשה לשפוך את הכל בפורום כשגם כך קשה לי לרכז את כל המחשבות שלי ולדבר בגלוי ומהר... להתעלם תוכלו לומר. להתעלם ממה? לשם פס על מה? על הפס שהן שמות עלי, או על הירידות שלהן? בדידות זה מה שאני מרגישה! לא כל הזמן אני יכולה להתראות עם חברות מכיתות אחרות ורוב הזמן לא. ובלי קשר, תחשבו גם על מה שכתבתי בהתחלה. זה עלול להגמר כך במצבים שונים. אין כאן רמיזה לשום דבר, רק שהכתבה זעזעה אותי.
