קטניות בפסח

[לקשמי]

קטניות בפסח

מה הסיבה שיש כאלה שנמנעים מקטניות בפסח?

 

[tamarhp]

מנהג אשכנזי

אם אינני טועה - בעבר בקטניות היתה מעורבת גם חיטה, והיה חשש שלא יבדילו או לא יצליחו להפריד כמו שצריך, ולכן נהגו שלא לאכול קטניות. בכל מקרה, מדובר במנהג אשכנזי (וחלק מהמרוקאים נוהגים גם כן שלא לאכול חלק מהקטניות)..

 

[rachel437]

קטניות בפסח

קטניות בפסח

 

[ליבליך]

אם זו בעיה שהיתה קיימת רק בעבר

אז זה אומר שהיום הסיבה כבר לא מתקיימת יותר, ואנשים נוהגים ככה סתם מ"כוח ההתמדה", בלי שבאמת יש בכך משהו פסול? בכלל, מדובר בנושא מוזר ביותר: אם אני (לדוגמה) אוכל קטניות בפסח, הרי או שחטאתי או שלא. לא יכול להיות שהשאלה אם חטאתי או לא תלויה במוצאי העדתי. לכן אם אשכנזים פוסקים כך וספרדים אחרת, הרי שבהכרח או שאלה "סתם" מחמירים, או שאלה "סתם" מקלים. איך זה שאחרי כל כך הרבה שנים עוד לא הצליחו להגיע למסקנה מי "צודק" (כלומר: האם אלוהים מתנגד לאכילת קטניות בפסח או לא)? האם יכול להיות שכל ה"הלכות" וה"מנהגים" האלה הם סתם דברים שרב כזה או אחר בתקופה מסויימת בדה מליבו, ואין בהם שום דבר "קדוש"?

 

[אופירA]

מנהג ישראל קדוש

המחייב את עדות האשכנזים. בעדות ספרד לא התקבל, ולכן אין הם נוהגים בו. מקורו - בחשש המקורי שבין הקטניות מעורבים גרגרי חיטה וחמץ גמור. במנהגי הפסח בפרט ובמנהגי ישראל בכלל - מתקיימים 2 כללים חשובים: האחד - לשמר מנהג משפחתי או קהילתי, ולא חשוב מה סיבתו המקורית, גם כאשר התבטלה (ובלבד שאין מקורו בטעות גמורה ובסתירה של התורה, אלא שנבדק ע"י גדולי הדור ומעבירי השמועה, ונמצא ראוי עפ"י התורה). עצם העניין שהקהילה או המשפחה שומרים על מנהג כשר יש בו חשיבות להעברה לכל הדורות שאחריהם, ובפרט בפסח - חג החומרות. חג שבו שייך להחמיר גם שלא לצורך, בגלל העיקרון של ביטול לחלוטין של החמץ הנמשל ליצר הרע, לשאור שבעיסה, לעמלק, לספק - שבזה, כל המחמיר הרי זה משובח. הכלל השני - שמנהג שקיבלו אותו בקהילות רחבות בעם ישראל (או שנתקבל בכל העם, כמו חבישת כיפה) - הוא תורה, ולכן חיוב גמור על היהודי לקיימו, כשם שהוא חייב לקיים את מצוות התורה, ואת גזירות חז"ל. אף הלכות שמקורן במנהג ישראל - הן חובה (ורק במקרה ספציפי של סתירות בין דאורייתא לדרבנן או למנהג - מבטלים עניין בחשיבות נמוכה יותר מפני עניין בחשיבות גבוהה יותר). כאשר עם ישראל באופן כללי רואה מנהג מסוים לראוי, והמנהג מתקבל על ידי כל העם או על קהילות רחבות (עדת האשכנזים, עדת הספרדים וכו'), זה אינו מנהג שאפשר לבטלו סתם כך, בטענה שהוא מנהג ותו לא, משום שעם ישראל קובע את התורה ע"י פרשנותו וע"י הנהגותיו הקדושות. זה עניין שמקורו בקדושת העם, וכמובן שכל מנהג מתקבל רק לאחר שבדקו אם אינו מתנגש עם התורה, סותר או מבטל אותה, אם הוא אכן נכון עפ"י עקרונות התורה. (ועל כן לא יכולים הרפורמים לטעון בעזות פנים ובחוצפת השקר, שמנהגיהם תורה והם "זרם" בהשקפת היהדות). מי שמנסה לטעון שהמנהג בטל היות שסיבתו המקורית בטלה, ואינו מתייחס להתרחבות המנהג והעובדה שהוא התקבל על כלל ישראל או על קהילות רחבות ללא עוררין - מתנגד בעצם לעיקרון יסוד ביהדות, שהתורה ניתנה לעם ישראל, ושעם ישראל הוא שמפרש וקובע את האמת האלוקית (כמובן לא כ"א על דעת עצמו, אלא לומדי התורה ומעבירי השמועה). הנושא רחב ועמוק מאד, ולא כאן המקום והזמן לפרטו.

 

[msch]

אני ישראלי נולדתי כאן אז מה אני?

אשכנזי או ספרדי. וגם ילדי נולדו כאן אז מה הם... ראיתי פסק הלכה שפורסם בynet שהרבנים שם אומרים שמי שנולד בישראל הוא לא אשכנזי או ספרדי ולכן מותר לו לאכול קיטניות ? הם רבנים אורטודוכסים לפי הגדרתם. אז מותר לי או אסור .

 

[יהדות בשבילך]

"הלכות" קטניות - הרב אליעזר מלמד

מנהג איסור קטניות - מתוך האתר 'ישיבה' הרב אליעזר מלמד נערך על ידי הרב מוקדש לעילוי נשמת ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד זצ"ל 1 - שורשי מנהג אשכנז חמץ שאסרה התורה הוא הנוצר מחמשת מיני דגן, שהם: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון. אבל מינים אחרים, כאורז ודוחן, אף אם יתפחו, אין חימוצם שווה לחימוץ של חמשת מיני דגן, ומותר לאוכלם בפסח. ואמנם דעת אחד התנאים, רבי יוחנן בן נורי, שדין אורז כדין חמשת מיני דגן, ואף החימוץ שבו אסור מהתורה. אבל דעת שאר חכמי ישראל שאף אם יתפח, מותר לאוכלו בפסח (פסחים לה, א). וכך נהגו כל גדולי התנאים והאמוראים. וכן מסופר על רבא, שהיה אוכל אורז בליל הסדר (פסחים קיד, א). אולם בתקופת הראשונים (לפני כשבע מאות שנה) החלו באשכנז להחמיר שלא לאכול קטניות. בתחילה רק במקצת הקהילות נהגו איסור, ובמשך כמה דורות המנהג התפשט בכל קהילות אשכנז. שלושה טעמים עיקריים נתנו למנהג. א) הואיל ונוהגים לבשל קטניות כמיני דגן בקדרה, יש חשש שאם יבשלו אורז יטעו ויבשלו גם גריסים ושאר מיני דגן. ב) כיוון שגם ממיני קטניות רגילים לעשות קמח ויש חשש שמא עמי הארץ שיראו שמבשלים ואופים מאכלים מקמח של קטניות בלא שנזהרים מחימוץ, יבואו ויבשלו ויאפו קמח של מיני דגן ויחמיץ בידם. ואף שבתקופת התלמוד לא חששו לזה האמוראים, זהו מפני שהמסורת היתה ברורה ויציבה, אבל בעקבות הגלויות והטילטולים התגבר החשש שבין עמי הארץ יהיו יהודים שלא ידעו מה בדיוק אסור ומה מותר, ומתוך שיאכלו קטניות יטעו ויאכלו מיני דגן בלא זהירות מחימוץ. הטעם השלישי: מפני הדמיון שבין מיני דגן וקטניות שהם גרגירים שנאספים ונשמרים באותם המחסנים לתקופות ארוכות יחסית, יש חשש שמא יתערבו במיני הקטניות גרגירים של חיטים ושעורים, וכשיבשלו את הקטניות יחמיצו החיטים המעורבים בהם. ואף היום חשש זה קיים, ובפועל כשבודקים מיני קטניות מוצאים בתוכם מיני דגן, ועירוב זה נובע גם מפני שבאותם השדות רגילים לגדל מספר שנים מיני דגן, ואח"כ כדי שלא לפגוע בשדות מגדלים בהם מיני קטניות. שאם יגדלו באותו השדה שנים רבות מין גידול אחד, השדה הולך ומאבד את כוחו, ואילו בהחלפת הגידולים השדה מבריא ומתחדש. אלא שתמיד נשארים עדיין בשדות מיני זרעים מהגידול הקודם, ולכן אם גידלו בתחילה חיטים ואח"כ כוסברא או חילבה, בין הכוסברא והחילבה יצמחו גם חיטים, וכך בין גרגירי הקטניות מעורבים גרגירי חיטים ושעורים. ופעמים שאין בגרגירי הקטניות פי שישים יותר מגרגירי הדגן, כפי שנבדק והוכח. בעייה זו קיימת כמובן באותם המינים הדומים בגודלם למיני דגן. 2 - מנהג הספרדים בקטניות ובאורז בתקופת הראשונים נהגו בכל קהילות הספרדים לאכול מיני קטניות ואורז בפסח, ורק הקפידו לברור אותם היטב, כדי שלא יתערבו בהם מיני דגן. וכן כתב רבי יוסף קארו בבית יוסף (סימן תנג): שאין מי שחושש "לדברים הללו זולתי אשכנזים". אולם בין גדולי הפוסקים הספרדים האחרונים יש שכתבו כי נהגו שלא לאכול אורז בחלק מקהילות ספרדים, ושכן ראוי לנהוג. וכן כתבו בעל הפרי חדש והחיד"א בברכי יוסף, שרבים ושלמים מיראי ה' נוהגים שלא לאכול אורז בפסח, מפני שהיה מעשה שלאחר שביררו האורז כמה פעמים שוב נמצאה אח"כ חיטה בתבשיל, אבל בשאר מיני קטניות אין נוהגים איסור כלל. וכן נהגו במרוקו שלא לאכול אורז בפסח. וכן נהגו באיזמיר שלא לאכול אורז (לב חיים ב, צד). ובעל הבן איש חי (ש"א פרשת צו מ"א) כתב שהרבה בעלי בתים מבני בגדאד אינם אוכלים אורז בפסח. ואלו הנוהגים לאכול אורז בפסח, צריכים לבודקו תחילה פעמיים ושלוש. והנכון שכל אחד ימשיך לנהוג כמנהג אבותיו, ובמקרה של ספק או קושי לקיים המנהג, ראוי לשאול שאלת חכם. וכיום, שהאורז מאוחסן בבתי אריזה של קמחים וסולת, הנוהגים לאכול אורז בפסח צריכים לקנות שקיות שיש עליהם השגחה מיוחדת לפסח, ואח"כ לבודקם היטב שלוש פעמים (עמא דבר א, סא). 3 - בני זוג מעדות שונות שאלה נפוצה, מה יעשו בני זוג שאחד מהם בא ממשפחה שנהגה איסור קטניות והשני ממשפחה שאוכלת קטניות. כתב על כיוצא בזה אחד מגדולי הראשונים, רבי שמעון בן צמח דוראן (תשב"ץ ג, קעט), שדבר פשוט הוא בלא ספק, שלא יתכן שישבו שניהם לשולחן אחד, ומה שמותר לזה אסור לזה. ולכן צריכה האשה לילך אחר מנהגי בעלה, שאשתו כגופו. ואם הבעל נפטר, תלוי הדבר, אם נולד לאשה ממנו ילד תשאר במנהג בעלה, ואם לא נולד לה ממנו ילד תחזור למנהג בית אביה. והוסיף לבאר הרב פיינשטיין (אג"מ או"ח א, קנח), שדין האשה כדין מי שעובר לגור במקום שהכל נוהגים בו באופן שונה מכפי שהיה רגיל, שאם בכוונתו לגור שם תמיד, עליו לבטל את מנהגיו הקודמים ולנהוג כמנהג אנשי מקומו החדש (עפ"י שו"ע יו"ד ריד, ב; או"ח תסח, ד, מ"ב יד). וכן אשה שנשאת לבעלה, הרי היא כמי שעברה לביתו לתמיד, ולכן עליה לנהוג כמנהגיו. לפי זה, אם אשה אשכנזית נישאה לספרדי, יכולה לאכול קטניות בפסח, ואינה צריכה לעשות התרת נדרים, מפני שכך הדין שהאשה נוהגת כמנהגי בעלה. ואע"פ כן כמה פוסקים המליצו שתעשה התרת נדרים. 1

 

[יהדות בשבילך]

"הלכות" קטניות - המשך

4 - המינים הכלולים באיסור המאכלים המוכרים הכלולים במנהג זה הם: אורז, אספסת, אפונה, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חמניות (גרעינים שחורים), חרדל, כוסמת (גרצקע), כרכום, כרשינה, לוביה, לוף, סויה, ספיר, עדשים, פול, פלסילוס (תורמוס צהוב), פרגין, פשתן, קטנית, קימל (כמון), קנבוס, שעועית, שומשום, תורמוס, תירס, תילתן, תמרינד הודי. גם המוצרים העשויים מקטניות אלו כלולים במנהג, כגון קורנפלקס וקורנפלור המופקים מתירס ופריכיות אורז. החרדל והפשתן אינם מין קטניות, אלא שנהגו לאוסרן מפני שהם גדלים בשרביטים כדוגמת הקטניות. כתב הרמ"א שמותר לאכול שבת וכוסברא מפני שאינם מיני קטניות. אבל כתבו האחרונים שצריך לבודקם היטב מפני שפעמים רבות מעורבים בהם חיטים, ויש אומרים שטוב להחמיר שלא לאוכלם בפסח (מ"א, מ"ב תנג, יג). לגבי בוטנים נחלקו המנהגים. בירושלים ובמקומות רבים נמנעו מלאוכלם (מקראי קודש ב, ס). בליטא נהגו לאוכלם. ומי שאינו יודע אם נהגו במשפחתו להחמיר בהם, רשאי לאוכלם (אג"מ או"ח ג, סג). קמח תפוחי אדמה מותר בפסח. ואין לטעון שעל פי מנהג איסור קטניות יש לאסור כל דבר שעושים ממנו קמח, מפני שרק מה שגדולי אשכנז הראשונים נהגו לאסור בפועל כלול במנהג, וכיוון שתפוחי אדמה לא היו אז באירופה אינם בכלל האיסור (אג"מ או"ח ג, סג). 5 - דיני המנהג על פי המנהג אין אוכלים מיני קטניות, אבל מותר להשהותם בבית בפסח, וכן מותר להנות מהם, כגון להדליק נר משמן קטניות (רמ"א תנג, א). מותר למי שנוהג שלא לאכול קטניות לבשל קטניות למי שנוהג לאכול קטניות בפסח, וטוב שיעשה איזה סימן שאינו מבשל לעצמו (כה"ח תנג, יז, ספ"כ טז, ח). וכן מותר לבעל חנות למכור קטניות בפסח. אבל אם יש חשש שמעורבים בקטניות גרגירי חיטים, ואין בקטניות יותר מפי שישים מהחיטים, לא יסחר בהם, כדי שלא להכשיל הקונים באיסור חמץ. וטוב למוכרם במכירת חמץ. אם בישלו מאכל לפסח ונפלו לתוכו מיני קטניות, אם ניתן להוציא את גרגירי הקטניות מהתבשיל - יוציאום, ומה שאי אפשר להוציא בטל ברוב. אבל אם רוב התבשיל מקטניות, הרי הוא נחשב כתבשיל קטניות ואסור לאוכלו (רמ"א תנג, א; מ"ב ח-ט). מותר לנוהגים איסור קטניות לאכול ולבשל בכלים של מי שאינו נוהג איסור זה, ובתנאי שיעברו עליהם עשרים וארבע שעות מאז שבישלו בהם קטניות. ואם בישלו בכלי שלא עברו עליו עשרים וארבע שעות, התבשיל כשר. 2 6 - קטניות שלא נגעו במים, ושמני קטניות אין דינם של הקטניות חמור יותר מדין חמשת מיני דגן, וכל מה שכשר במיני דגן כשר גם בקטניות. לפיכך, אם לא באו עליהם מים, או שבאו עליהם מים אבל נזהרו שלא ישהו שמונה עשרה דקות עד שאפאום כמצות, מותר לאוכלם. ויש שנהגו להחמיר בזה, ודעת רוב הפוסקים להקל. 3 נחלקו הפוסקים בדין שמנים או יין שרף הנעשים ממיני קטניות. לדעת המקילים איסור קטניות חל רק על הקטניות בצורתם השלמה או כקמח, אבל אם נעשו שמן מותרים. ולדעת המחמירים דין שמן קטניות כדין קטניות האסורות באכילה על פי המנהג. ולדעה האמצעית, אם לתתו (שטפו) את הקטניות במים, כבר נאסרו הקטניות, וגם השמן היוצא מהם אסור, אבל אם בלא שנתרטבו טחנום ועשו מהם שמן, אין דינו כקטניות. 4 שמן סויה כשר לפסח, ורבים נהגו להחמיר, והרוצה להקל רשאי. שמן כותנה כשר לדעת הכל. 5 שמן (לציטין) המופק מליפתית, ומערבים אותו בשוקולד, אינו נכלל באיסור קטניות. ויש שהחמירו בזה. 6 שוקולדים וממתקים, אף שכתוב עליהם כשר לפסח לאוכלי קטניות בלבד, מצד הדין מותרים גם למי שנמנע ממאכלי קטניות, מפני שנתערבו לפני הפסח, ובטלו ברוב. ובנוסף לכך מדובר בדרך כלל בשמנים המופקים מקטניות, ודעת כמה מגדולי הפוסקים שמנהג איסור קטניות לא חל על שמני קטניות. אמנם בפועל, רבים נהגו להחמיר בזה, ולכן גופי הכשרות כותבים עליהם שהם כשרים לאוכלי קטניות בלבד. 7 7 - בשעת הצורך לחולים וקטנים גם באשכנז ברור שמנהג איסור קטניות אינו חמור כאכילת חמץ, ולכן בשעת הדחק כשנות בצורת ורעב, התירו גדולי ישראל לאכול קטניות. אמנם למעשה, פעמים רבות כשהיתה בצורת, נחלקו הרבנים אם השעה דחוקה מספיק כדי להתיר קטניות. והיו שנטו יותר להקל, והיו שנטו להחמיר. והיו שהתירו לעניים בלבד לאכול קטניות, ואילו לעשירים אסרו, מפני שיש להם יכולת לקנות מאכלים אחרים. ובעניינים אלו צריך לנהוג בכל מקום לפי הוראת הרבנות המקובלת, שהיא ה"מרא דאתרא". ויש מהאחרונים שכתבו, שגם כשמקילים, ראוי להקל תחילה באותם מיני קטניות שאינם דומים למיני דגן, ורק כשאין ברירה אפשר להקל גם באורז ודוחן וכוסמת (רעצקע) הדומים למיני דגן (נשמת אדם). ועוד כתבו כמה אחרונים, שגם כשמקילים, יש לחלוט תחילה את הקטניות במים רותחים, שבאופן זה גם מיני דגן אין מחמיצים. ואף שלמעשה אין מקילים כיום לחלוט מיני דגן, מכל מקום כאשר יש הכרח להקל במנהג הקטניות מוטב לתקן במה שאפשר (חתם סופר). 8 וכן מותר לחולה הצריך לאכול מיני קטניות לאוכלם בפסח, ואפילו כשאין במחלתו סכנה. למשל, הסובל מעצירות יכול לבלוע זרעי פשתן במים, שהם מועילים נגד עצירות. וכן מותר להאכיל תינוקות הצריכים לכך מאכלי אורז (ח"א קכז, ו). ויש אומרים שטוב לחלוט אותם תחילה (חתם סופר או"ח קכב, מ"ב תנג, ז). וראוי להקצות לצרכם כלים מיוחדים.

 

[אופירA]

שאלה מצוינת

אבל לא הנקודה איפה נולדתי, אלא מה המסורת המשפחתית. אם נולדת כאן, אבל מסורת מפוארת של משפחתך מקורה באשכנז - זה מה שקובע. למדתי, שמי שאין מסורת במשפחתו, היות שכמה דורות קודם לא שמרו מצוות, והוא מקבל עליו עול מצוות היום, יכול להיצמד לכל שיטה שיבחר - אשכנז או ספרד, כלומר לבחור את שיטת הפסיקה על פיה ילך. אבל אז זה שייך בכל העניינים, ולא רק בקטניות בפסח. היות שהולכים לפי שיטת פסיקה מסוימת, שהיא מכלול של עניינים שתלויים זה בזה, ולא בכל עניין לפי שיטה שתבחר - אז אם השיטה עובדת גם עם קטניות - אפשר לאכול, אבל אם השיטה אוסרת קטניות - צריך להיצמד לשיטה, לא חשוב איפה נולדת. הסיבה שנצמדים לשיטת פסיקה מבוטאת ברעיון: "פיקודי ה' נאמנים צדקו יחדיו" (זה כמובן הרבה יותר מורכב, ולא כאן המקום לפרט). פסקי הלכה מאוד לא כדאי לשמוע מהאינטרנט (כולל מפורום "יהדות לחילוניים"), ובוודאי שלא בידיעות אחרונות. מפני שהכל מעוות שם להחריד (אפילו מה שנכון מעוות...). אני מעידה שהפסק שפורסם בידיעות אחרונות מוכר רק לקוראי ידיעות אחרונות ולגולשי האינטרנט, ולא ליהדות התורה (לא התכוונתי למפלגה...). גם לעדות שלי, כעיקרון, אתה לא צריך להאמין... אם מוכרחים מהאינטרנט, יש פורום "שאל את הרב", שהיתרון שלו על שאר אתרי האינטרנט הוא שיש ביקורת על מה שאנשים אומרים שם, והאנשים בודקים את דבריהם ודברי חבריהם עפ"י ידיעותיהם, עפ"י ספרי ההלכה ועפ"י שאלות שמפנים לפוסקים מוכרים. ומה שלא יודעים בוודאות - לא עונים. אז זה קצת יותר מוסמך ואמין.

 

[masorti]

"איש שמנהג אבותיו"...

מי שמסורת אביו (ואבי אביו...) היתה שאוכלים קטניות - יאכל, ומי שמסורת אבותיו שלא אוכלים קטניות - לא יאכל.

 

[masorti]

ובמיוחד בשבילך שאלת חכם?

גוי שהתגייר אוכל קטניות בפסח או לא? (הרי אבותיו לא היו אשכנזים וגם לא ספרדים) תשובה: למיטב ידיעתי, הוא נוהג לפי מנהג בית הדין שגייר אותו או לחילופין כמנהג הקהילה שהתיישב בתוכה. בד"כ שני הדברים חופפים (בעיקר בחו"ל).