קטעים ושירים המתקשרים לרכבות

[מאי הגדולה]

קטעים ושירים המתקשרים לרכבות

שלום לכם, אני מחפשת קטעי קריאה ושירים בנושא השואה והגבורה שמתקשרים לרכבות. גם סיפורים אישיים קצרצרים יעזרו לי. תודה רבה..

 

[ענת אדרת]

בבקשה:

חפשי בגוגל "רכבת", ו- "שואה".

 

[מאי הגדולה]

תודה

את הקטע הראשון הכרתי, את השני לא. בכל אופן אחפש כפי שהצעת. תודה ושבת שלום!

 

[גרשון לב]

הרי לך

לא התכוונת לזה, אבל גם זה ניתן לשילוב. מתוך הספר רקמת חיים של חנה עזר-אוליצקי, מסיפורה של הילדה ינינה שנותרה בחיים [עמ' 17]: "כתוצאה מהמלחמה, הנסיעה ברכבת הפכה עבורי לאחד הסיוטים הגדולים. לאורך הדרך, בתחנות הרכבת, הגרמנים היו נכנסים לקרונות, מחפשים יהודים ופולנים מתנגדי המשטר. הם היו גוררים את האנשים החוצה תוך כדי צעקות, ביהודים היו יורים מיד ואת הפולנים עצרו. תמיד היו כמה יהודים או פולנים שהגרמנים היו תולים לראווה בתחנה...כמעט בכל תחנה היו אנשים תלויים. זו היתה זוועה...כילדה, לא ידעתי ולא הבנתי מהו מוות. אבל כנראה שברמה האינסטיקטיבית, החייתית, ידעתי". קראי ספרים ותמצאי חומר בשפע.

 

[מאי הגדולה]

למה לא לזה התכוונתי?

הקטע עזר לי מאד מאד, המון תודה.

 

[גרשון לב]

סברתי שהתכוונת לרכבות למחנות

וכאן מדובר ברכבת "סתם". בענין הרכבות למחנות יש חומר בשפע: כך, למשל, ישנו ספר על יהודי מקדוניה בו מסופר שרכבת הבקר שהובילה את יהודיח סלוניקי לאושוויץ עברה דרכם והמסכנים צעקו נואשות, לאחר שהיו כלואים ללא מזון ומים. ישנו ספר מעניין מאד של חייל הבריגדה, שנתפס בשבי, הובל ברכבת כזו, הצליח לקפוץ דרך הפתח שבתקרת הקרון ולאחר מכן נדד בהרי יוון שלש שנים בערך, עד שהצליח להגיע לתורכיה. הוא הציג עצמו, כמובן, כחייל בריטי, אחרת לא היה שורד. היה צריך הרבה תושיה ומזל גם יחד על מנת להינצל. שכחתי, לצערי, את שמות הספרים.

 

[deebeebee]

מה שמו של חייל הבריגדה?

אתה בטוח שהוא היה חייל הבריגדה ולא חייל בצבא הבריטי? קיים הבדל בין השניים.

 

[deebeebee]

יהודים מארץ ישראל

התגייסו לצבא הבריטי כבר בחודשים הראשונים של מלחמת העולם השניה והשתתפו בלחימה ביוון ובמקומות אחרים. הבריגדה היהודית, לעומת זאת, הוקמה רק בספטמבר 1944 וחייליה השתתפו בלחימה באיטליה, יוגוסלביה ואוסטריה, אבל לא ביוון. בזמן נפילת יוון בסוף אפריל 1941, הפכו כל חיילי הצבא הבריטי ביוון לשבויי מלחמה. היו ביניהם כאלה שנמלטו והתחבאו בכל מיני מקומות מבודדים ברחבי יוון. חיילים ארצישראלים ניסו, וחלקם הצליחו, אחרי נדודים ותלאות, לחזור הביתה דרך תורכיה. אבי היה אחד מהם.

 

[גרשון לב]

ייתכן והנך צודקת

לא אזכור את שמו. אך הוא היה חבר קיבוץ דתי, חזר לקיבוצו ובשנתיו האחרונות גר בקרית ארבע. סיפרו מדהים. אך אין הוא כמובן יחיד, כפי שהנך מספרת. ואני מכיר סיפור נוסף: של חייל בשם אריה כ"ץ, שגר במעונות עובדים בגבעתיים, שם גרתי גם אני. הוא התגייס לצבא הבריטי ועקבותיו נעלמו. כעבור מספר שנים הופיע לפתע פתאום. מסתבר שהוא שהא במחבואים בכרתים [אם איני טועה], עם עוד כמה חיילים. הם החליפו מחבוא אחר מחבוא. בסופו של דבר החליטו ליסוע בסירה בכיוון מצרים [!]. למזלם אספה אותם בדרך אניה בריטית. לא ידוע לי שכתב ספר על המוצאות אותו.

 

[deebeebee]

קורות אבי ביוון

מסוכמות בקטע הבא

 

[deebeebee]

זה רק חלק מקורותיו

המסופרים בביוגרפיה שלו. כמובן שכל הזכויות שמורות לו ואין לעשות שימוש בזה.

 

[גרשון לב]

תודה. מעניין מאד.

אינני יודע מה צריך היה יותר: מזל או תיחכום. נראה לי שזה קודם כל מזל. המציאות עולה על כל דמיון.

 

[deebeebee]

הקטע אמנם מסתיים כאילו טוב

אבל זה לא הסוף כפי שתראו בקטע ההמשך... גם כאן אני מצרפת את הערת הזכויות השמורות לכותב הביוגרפיה בלבד ושאין לעשות כל שימוש בזה למי שאינו מוסמך לכך!

 

[deebeebee]

גם קטע זה כלול בביוגרפיה

של אבי (כמובן שלאחר שנערך ותוקנו שגיאות דפוס ודקדוק).

 

[עב]

איזה סיפור מרתק

בלעתי כל מילה.

 

[deebeebee]

תודה

 

[גרשון לב]

מדהים, אך לא יוצא דופן

אביך איננו החייל היהודי היחידי שהופלה. בספר שסיפרתי עליו, מספר החייל שלנו שלאחר נדודים בהרים [כאשר הציג עצמו כבריטי, אחרת לא היה לו סיכוי לשרוד] הגיע לבסוף למישהי שהיא במחתרת ומטפלת בהחזרת חיילים. כל חייל שהגיע אליה התבקש לתת את מספר יחידתו וכו' ואת אלה העבירו למצרים. הוא המתין והמתין ולבסוף הבין שאין תגובה כי הוא יהודי. אז המשיך בנדודיו. כתבתי על חלקם של האנגלים בשואה. מסתבר שאפשר להוסיף ולהוסיף. ושוב: מזל ותושיה, תושיה ומזל - רק אלה מסבירים כיצד שרד מי ששרד. מדהים.

 

[deebeebee]

אולי בגלל האפליה העדיפו

חלקם ללכת לשבי, אם כי גם בשבי היו בעיות כי הגרמנים חיפשו חיילים יהודיים וגם את זה אבי עבר כאשר נפל בשבי בשנת 1944. את הסיפור הזה נצרף פעם אחרת. חבל שאינך זוכר את שם הספר ואותו חייל.

 

[גרשון לב]

לא היו להם אשליות

הם ידעו היטב מה מצפה להם. אנסה למצוא.

 

[deebeebee]

לאבי וחבריו כן היו אשליות

עד שחטפו את הסטירה הראשונה. הוא פגש את משה שרת וסיפר לו על כך אבל שרת אמר לו שיש להבליג כי הישוב זקוק לחיילים מאומנים לקראת הקמת המדינה.