"זה לילה שקט הלילה, לא, חזרזיר?" אמר פו והביט בכוכבים.
"זה בהחלט כן," אמר חזרזיר, כף רגלו הקטנה מונחת על ידי חברו.
"על מה אתה חושב שהכוכבים מדברים?" שאל פו. "כשאנחנו לא מקשיבים, אני מתכוון."
חזרזיר חשב לרגע. "אני חושב שהם מדברים על אור," הוא אמר. "על איך אפילו בשמים האפלים ביותר, הם זורחים הכי טוב שהם יכולים, לא משנה כמה הם קטנים. כי הם יודעים שמישהו, איפשהו, מסתכל למעלה וצריך לראות אותם".
פו חייך. "זו מחשבה מקסימה, חזרזיר. אתה חושב שגם אנחנו כאלה? כוכבים קטנים, מאירים זה לזה?"
חזרזיר הנהן. "כן, פו. אני חושב שזה מה שאנחנו אמורים לעשות. להיות קצת קליל עבור מישהו, גם כשהלילה מרגיש מאוד גדול וחשוך מאוד".
פו ישב בשקט לרגע, ואז אמר, "אם זה נכון, חזרזיר, אז אני חושב שאתה הכוכב הכי זוהר שאני מכיר. אפילו בימים הכי קודרים שלי, אתה גורם לי להרגיש שהכל יהיה בסדר".
"ואתה שלי, פו," אמר חזרזיר ברכות. "כי איתך, אני תמיד מרגיש בטוח, גם כשהיער נראה מפחיד, או שהנתיב לא פנוי."
שני החברים ישבו יחד מתחת לכוכבים, עטופים בסוג של אהבה שקטה שאינה זקוקה למחוות גדולות או מילים מפוארות. רק נוכחות. רק אכפת. רק שני אורות מאירים זה לזה בעולם הגדול הגדול.
"מה אתה חושב שאנחנו צריכים לעשות מחר?" שאל פו לאחר זמן מה.
"אני חושב שאנחנו צריכים פשוט להמשיך לזרוח," אמר חזרזיר.
וכך הם עשו. יַחַד. תָמִיד.
מתוך פו הדוב-א.א.מילן
"זה בהחלט כן," אמר חזרזיר, כף רגלו הקטנה מונחת על ידי חברו.
"על מה אתה חושב שהכוכבים מדברים?" שאל פו. "כשאנחנו לא מקשיבים, אני מתכוון."
חזרזיר חשב לרגע. "אני חושב שהם מדברים על אור," הוא אמר. "על איך אפילו בשמים האפלים ביותר, הם זורחים הכי טוב שהם יכולים, לא משנה כמה הם קטנים. כי הם יודעים שמישהו, איפשהו, מסתכל למעלה וצריך לראות אותם".
פו חייך. "זו מחשבה מקסימה, חזרזיר. אתה חושב שגם אנחנו כאלה? כוכבים קטנים, מאירים זה לזה?"
חזרזיר הנהן. "כן, פו. אני חושב שזה מה שאנחנו אמורים לעשות. להיות קצת קליל עבור מישהו, גם כשהלילה מרגיש מאוד גדול וחשוך מאוד".
פו ישב בשקט לרגע, ואז אמר, "אם זה נכון, חזרזיר, אז אני חושב שאתה הכוכב הכי זוהר שאני מכיר. אפילו בימים הכי קודרים שלי, אתה גורם לי להרגיש שהכל יהיה בסדר".
"ואתה שלי, פו," אמר חזרזיר ברכות. "כי איתך, אני תמיד מרגיש בטוח, גם כשהיער נראה מפחיד, או שהנתיב לא פנוי."
שני החברים ישבו יחד מתחת לכוכבים, עטופים בסוג של אהבה שקטה שאינה זקוקה למחוות גדולות או מילים מפוארות. רק נוכחות. רק אכפת. רק שני אורות מאירים זה לזה בעולם הגדול הגדול.
"מה אתה חושב שאנחנו צריכים לעשות מחר?" שאל פו לאחר זמן מה.
"אני חושב שאנחנו צריכים פשוט להמשיך לזרוח," אמר חזרזיר.
וכך הם עשו. יַחַד. תָמִיד.
מתוך פו הדוב-א.א.מילן