קטע, מפרק ראשון, מסיפור שכתבתי!!!...
© כל הזכויות שמורות בת האלפים בקי שאלד הייתה בת יחידה והקיץ היה קר באותם ימים.אביה נהרג במלחמה ואמה נשארה בחיים. יום אחד הלכה בקי ביער כדי לקושש עצים ופגשה יצור נאה בעל אוזניים ארוכות. באותו הרגע נזכרה במשהו מן העבר שאביה סיפר לה כשהיה חי: " את יודעת בתי, את לא מי שאת חושבת שאת, את לא מהעולם הזה , את לא אנושית, את מילדיו של האלף הראשון!" אבל אז , לא הבינה מהו אלף, עד שפגשה את הייצור עם האוזניים המוארכות. באותו הרגע היא ידעה שלא הייתה מהעולם הזה והבינה את דבריו של אביה. היא רצה הביתה כשהיא צורחת כדי לספר לאמה על המפגש עם הייצור ועל דבריו של אביה אבל... היא מצאה את אמה על הרצפה ללא רוח חיים, מעכשיו היא הפכה ליתומה... כאשר בקי התבגרה, התחתנה, והולידה ילדים היא עדיין לא שכחה את מראהו של הייצור עם האוזניים המוארכות ואת דברי אביה אליה. היא קראה לילדתה אנה, על שם אמה היקרה. באותם ימים אנה הרגישה שהיא לא שייכת אל עולמה ואל עמה אלא לעם אחר ברחבי הגבעות הסבוכות שעטפו את עירה מכל צדדיה. היא הרגישה שייכת למה שנמצא מעבר לגבעות אלה. יום אחד הלכה אנה לקושש עצים ביערות שמאחורי הנהר הגובל בין בית ספרה למנזר הנטוש לידו. שם, היא פגשה יצור בעל אוזניים ארוכות והיא הרגישה שראתה אותו בעבר.באותו הרגע, חלף זיכרון ישן מעברה הקודם: "אנחנו לא יכולים להחזיק בך כאן יותר זה מסכן את העם שלנו! ...", היא נזכרה גם בסיפורים שאמה סיפרה לה: על אלפים, מזימות , עליה כלא אנושית...והיא לא הבינה מה מתרוצץ בראשה... הסיפור מתחיל בילדה ושמה דנה היא הייתה ילדה עם אוזניים זקופות שאפיינו את משפחתה במשך דורות רבים. כמו שאר בני מינה היא הייתה נמוכה ורזה אך בשונה מהם היו לה עיניים סגולות ורודות שייחדו את משפחתה הקרובה בלבד. בשונה מהילדים האנושיים, בני עם העץ לא הלכו לבניין מיוחד לבית ספר , הם למדו בשטחים של בני האנוש: איך לגנוב ולא להיראות, איך להיעלם ולהופיע במקום אחר, איך לשרוד, והדבר האהוב על בני עם העץ: לצחוק על חשבונם של האיכרים. עיקר תעסוקתם של האלפים ולא רק של בני עם העץ היה משחקים וחגיגות. הם נקראים בני עם העץ כי מתחת לעץ אלון בודד נמצא עולם ומלואו המלא קסם ושמחה. עץ האלון ממלא תפקיד חשוב בחייהם כי הוא מספק להם מעבר בין שני העולמות... יום אחד האיכר ג'ו טבלר יצא למסע להוכיח את קיומו של עם נסתר הנמצא בי הגבעות הסבוכות שעוטפות את כפרו. חבריו לעגו לו, צחקו עליו, וצעקו לו בנימת לגלוג מאחור: "אולי תביא לי פיה ואתן לבתי במתנה ליום ההולדת שלה, אם תחזור עם פיה נמנה אותך לראש העיר ... של הטיפשים", אך האיכר לא התייחס וצעק להם בחזרה: "אם אחזור עם פיה אני לא אהיה פה אלא בארמון הפרטי שלי, על פסגת העולם, כמלך העולם". באותו היום דנה יצאה לשחק תופסת היעלמות (תארו לכם לשחק תופסת כאשר אתם באים לתפוס מישהו והוא נעלם לכם ומופיע במקום אחר) היא רצה עד שנתקלה ביצור מבחיל ועצום מימדים, אחד מהיצורים שהיה אסור לבני עם העץ להתקרב אליהם בשל גובהם, בן אדם! הוא רכן קדימה ותפס אותה לפני שהספיקה להיעלם. הוא ביקש בקול צורמני גבוה אך בנימת קול רגועה
מה שנשמע לבני אדם חלש לאלפים נשמע חזק בגלל אורך וצורת אוזניהם)"הראי לי את מקום מחבואכם או שאשסה בך את כלבי הנאמן". "בסדר, בסדר" נרתעה דנה בקול מפוחד "אבל אני מפחדת ממנו אדוני" ממי? ממנו?!?" תהה האיכר "זוז מפה אריק ואמור לכולם שתפסתי פיה!" אך הכלב לא זע ממקומו כי היה עסוק בפרפר שנחת לו על קצה אפו "עוף מפה כלב סתום!!!" האיכר צעק, והכלב נבהל וברח כשהוא משמיע מאחוריו קולות ייבוב מבוהלים. דנה צחקה והם המשיכו ללכת. בדרך שאלה דנה את ג'ו אם הוא מעוניין בזהב שברשותם אך הוא הנהן בראשו ללא וענה שיש לו חשבון לא סגור עם מישהו, וכשסובב את הראש היא כבר לא הייתה שם. הוא צעק לה מאחור: "את עוד תצטערי על כך ילדה, אבל לא אני אהיה מי שיפגע בך אלא אחד מבני מינך!"הוא ידע שאסון מתקרב ודנה לא ידעה זאת אז אבל כשהיא תבין מה משמעות דבריו זה כבר יהיה מאוחר מדי…
© כל הזכויות שמורות בת האלפים בקי שאלד הייתה בת יחידה והקיץ היה קר באותם ימים.אביה נהרג במלחמה ואמה נשארה בחיים. יום אחד הלכה בקי ביער כדי לקושש עצים ופגשה יצור נאה בעל אוזניים ארוכות. באותו הרגע נזכרה במשהו מן העבר שאביה סיפר לה כשהיה חי: " את יודעת בתי, את לא מי שאת חושבת שאת, את לא מהעולם הזה , את לא אנושית, את מילדיו של האלף הראשון!" אבל אז , לא הבינה מהו אלף, עד שפגשה את הייצור עם האוזניים המוארכות. באותו הרגע היא ידעה שלא הייתה מהעולם הזה והבינה את דבריו של אביה. היא רצה הביתה כשהיא צורחת כדי לספר לאמה על המפגש עם הייצור ועל דבריו של אביה אבל... היא מצאה את אמה על הרצפה ללא רוח חיים, מעכשיו היא הפכה ליתומה... כאשר בקי התבגרה, התחתנה, והולידה ילדים היא עדיין לא שכחה את מראהו של הייצור עם האוזניים המוארכות ואת דברי אביה אליה. היא קראה לילדתה אנה, על שם אמה היקרה. באותם ימים אנה הרגישה שהיא לא שייכת אל עולמה ואל עמה אלא לעם אחר ברחבי הגבעות הסבוכות שעטפו את עירה מכל צדדיה. היא הרגישה שייכת למה שנמצא מעבר לגבעות אלה. יום אחד הלכה אנה לקושש עצים ביערות שמאחורי הנהר הגובל בין בית ספרה למנזר הנטוש לידו. שם, היא פגשה יצור בעל אוזניים ארוכות והיא הרגישה שראתה אותו בעבר.באותו הרגע, חלף זיכרון ישן מעברה הקודם: "אנחנו לא יכולים להחזיק בך כאן יותר זה מסכן את העם שלנו! ...", היא נזכרה גם בסיפורים שאמה סיפרה לה: על אלפים, מזימות , עליה כלא אנושית...והיא לא הבינה מה מתרוצץ בראשה... הסיפור מתחיל בילדה ושמה דנה היא הייתה ילדה עם אוזניים זקופות שאפיינו את משפחתה במשך דורות רבים. כמו שאר בני מינה היא הייתה נמוכה ורזה אך בשונה מהם היו לה עיניים סגולות ורודות שייחדו את משפחתה הקרובה בלבד. בשונה מהילדים האנושיים, בני עם העץ לא הלכו לבניין מיוחד לבית ספר , הם למדו בשטחים של בני האנוש: איך לגנוב ולא להיראות, איך להיעלם ולהופיע במקום אחר, איך לשרוד, והדבר האהוב על בני עם העץ: לצחוק על חשבונם של האיכרים. עיקר תעסוקתם של האלפים ולא רק של בני עם העץ היה משחקים וחגיגות. הם נקראים בני עם העץ כי מתחת לעץ אלון בודד נמצא עולם ומלואו המלא קסם ושמחה. עץ האלון ממלא תפקיד חשוב בחייהם כי הוא מספק להם מעבר בין שני העולמות... יום אחד האיכר ג'ו טבלר יצא למסע להוכיח את קיומו של עם נסתר הנמצא בי הגבעות הסבוכות שעוטפות את כפרו. חבריו לעגו לו, צחקו עליו, וצעקו לו בנימת לגלוג מאחור: "אולי תביא לי פיה ואתן לבתי במתנה ליום ההולדת שלה, אם תחזור עם פיה נמנה אותך לראש העיר ... של הטיפשים", אך האיכר לא התייחס וצעק להם בחזרה: "אם אחזור עם פיה אני לא אהיה פה אלא בארמון הפרטי שלי, על פסגת העולם, כמלך העולם". באותו היום דנה יצאה לשחק תופסת היעלמות (תארו לכם לשחק תופסת כאשר אתם באים לתפוס מישהו והוא נעלם לכם ומופיע במקום אחר) היא רצה עד שנתקלה ביצור מבחיל ועצום מימדים, אחד מהיצורים שהיה אסור לבני עם העץ להתקרב אליהם בשל גובהם, בן אדם! הוא רכן קדימה ותפס אותה לפני שהספיקה להיעלם. הוא ביקש בקול צורמני גבוה אך בנימת קול רגועה
מה שנשמע לבני אדם חלש לאלפים נשמע חזק בגלל אורך וצורת אוזניהם)"הראי לי את מקום מחבואכם או שאשסה בך את כלבי הנאמן". "בסדר, בסדר" נרתעה דנה בקול מפוחד "אבל אני מפחדת ממנו אדוני" ממי? ממנו?!?" תהה האיכר "זוז מפה אריק ואמור לכולם שתפסתי פיה!" אך הכלב לא זע ממקומו כי היה עסוק בפרפר שנחת לו על קצה אפו "עוף מפה כלב סתום!!!" האיכר צעק, והכלב נבהל וברח כשהוא משמיע מאחוריו קולות ייבוב מבוהלים. דנה צחקה והם המשיכו ללכת. בדרך שאלה דנה את ג'ו אם הוא מעוניין בזהב שברשותם אך הוא הנהן בראשו ללא וענה שיש לו חשבון לא סגור עם מישהו, וכשסובב את הראש היא כבר לא הייתה שם. הוא צעק לה מאחור: "את עוד תצטערי על כך ילדה, אבל לא אני אהיה מי שיפגע בך אלא אחד מבני מינך!"הוא ידע שאסון מתקרב ודנה לא ידעה זאת אז אבל כשהיא תבין מה משמעות דבריו זה כבר יהיה מאוחר מדי…
