פילוסוף רוחני33
Well-known member
זאת ההיסטוריה של השמיים והארץ כשנבראו ביום שאלוהים עשה ארץ ושמיים. וכל שיחי השדה עדיין לא היו בארץ וכל עשבי השדה לא צמחו, כי אלוהים לא הוריד גשם על הארץ ואין אדם לעבד את האדמה. ואד היה עולה מהארץ ומשקה את כל פני האדמה. אז אלוהים יצר את האדם חול מהאדמה ונפח בו רוח חיים, והאדם הפך לנפש חיה. אז אלוהים נטע גן בעדן ממזרח ושם שם את האדם שהוא יצר. ואלוהים הצמיח מהאדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, ובתוך הגן היו עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם מתפצל לארבעה נתיבים. שם הראשון פישון, הוא שמקיף את כל ארץ החווילה ששם הזהב, והזהב של אותה ארץ טוב, שם הבדולח ואבני השוהם. ושם הנהר השני גיחון, הוא שמקיף את כל ארץ כוש. ושם הנהר השלישי חדקל, הוא שהולך מקדימה לאשור, והנהר הרביעי הוא פרת. אז אלוהים לקח את האדם והניח אותו בגן-עדן לעבוד בו ולשמור עליו. ואלוהים ציווה על האדם כדלהלן: "מכל העצים של הגן אתה יכול לאכול, ומעץ הדעת טוב ורע אל תאכל ממנו כי ביום שתאכל ממנו תמות". ואלוהים אמר: "לא טוב שהאדם יהיה לבד, אני אעשה לו שותף". ואלוהים יצר מהאדמה את כל חיות השדה ואת כל עופות השמיים והביא לאדם לראות איך הוא יקרא להם, וכמו שהאדם יקרא לו לנפש חיה זה שמו. אז האדם קרא שמות לכל הבהמות, לעופות השמיים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא שותף. אז אלוהים הפיל שינה על האדם, והוא ישן, והוא לקח צלע אחת שלו וכיסה אותה בבשר. ואלוהים בנה אישה מהצלע שהוא לקח מהאדם, והביא אותה לאדם. אז האדם אמר: "זאת הפעם עצם מהעצמות שלי ובשר מהבשר שלי, לזאת ייקראו אישה כי נלקחה מאיש". לכן איש עוזב את אבא ואת אימא שלו ונצמד לאשתו והם הופכים לבשר אחד. ושניהם היו ערומים האדם ואשתו ולא התביישו. והנחש היה ערמומי יותר מכל חיות השדה שאלוהים עשה, והוא אמר לאישה: "למרות שאלוהים אמר: אל תאכלו מכל העצים של הגן". אז האישה אמרה לנחש: "מהפרות של העצים של הגן אנחנו יכולים לאכול. ומהפרי של העץ שבתוך הגן אלוהים אמר: אל תאכלו ממנו ואל תגעו בו שלא תמותו". אז הנחש אמר: "אתם לא תמותו, כי אלוהים יודע שביום שתאכלו ממנו ייפקחו לכם העיניים ותהיו כמו אלוהים יודעים טוב ורע". אז האישה ראתה שהעץ טוב למאכל ושהוא תאווה לעיניים והעץ נחמד להחכים, לקחה מהפרי שלו, אכלה ונתנה גם לאיש שלה שאתה והוא אכל. אז העיניים של שניהם נפקחו והם הבינו שהם עירומים, תפרו עלי תאנה ועשו להם חגורות. ואז הם שמעו את הקול של אלוהים מתהלך בגן לרוח היום, אז האדם ואשתו התחבאו מפני אלוהים בתוך העץ של הגן. אז אלוהים קרא לאדם ואמר לו: "איפה אתה?". אז הוא אמר: "שמעתי את הקול שלך בגן ונבהלתי כי אני עירום אז התחבאתי". אז הוא אמר: "מי אמר לך שאתה עירום? האם אכלת מהעץ שציוויתי עליך לא לאכול ממנו?". אז האדם אמר: "האישה שנתת לי, היא נתנה לי מהעץ ואכלתי". אז אלוהים אמר לאישה: "מה זה עשית?!", אז היא אמרה: "הנחש שכנע אותי אז אכלתי". אז אלוהים אמר לנחש: "כיוון שעשית את זה, אתה ארור יותר מכל הבהמות ומכל חיות השדה, אתה תלך על הגרון ותאכל חול כל החיים שלך. ואני אצור שנאה בינך ובין האישה ובין הצאצאים שלך לצאצאים שלה, הם יתקפו אותך בראש ואתה תתקוף אותם בעקב". לאישה הוא אמר: "אני אגרום לך הרבה סבל והיריון, בסבל תלדי בנים ולאיש שלך התשוקה שלך והוא ישלוט בך". ולאדם הוא אמר: "כיוון ששמעת בקול אשתך ואכלת מהעץ שציוויתי עליך: אל תאכל ממנו, האדמה ארורה בשבילך, בסבל תאכל אותה כל החיים שלך, וקוצים תצמיח לך ותאכל את עשבי השדה. בזיעה תאכל לחם עד שתחזור לאדמה כי ממנה נלקחת כי אתה חול ולחול תחזור". ואדם קרא לאשתו "חוה", כי היא הייתה אימא של כל החיים. אז אלוהים עשה לאדם ולאשתו כותנות עור והלביש אותם.