מתושלח הזקן
New member
קטע קצר שכתבתי....
תארו לכם את התמונה הבאה, אתם, שכל חייכם חינכו אתכם בישות עליונה (חלק יצאו מזה, אני יודע..) מוצאים את עצמכם מנסים לנחם את בורא עולם, שאשכרה יושב איתכם בבית בשעה כזאת או אחרת בתאריך כזה או אחר, ולא מבין מה הוא עשה רע. סיטואציה קשה, לא? "באמת שאני לא מבין, הרי נתתי לכם כל מה שאתם צריכים. אז אכלתם מהעץ, עבר איכשהוא, אז עשיתם מלחמות, נסלח כי גם עשיתם שלום, אבל המאה שנה האחרונות זה יותר מדי בשבילי אני אומר לך" "אתה לא צריך לקחת את זה קשה מדי" אני אומר לו "בסך הכל זה אנחנו לא אתה, אנחנו הורסים לעצמנו פה" "אבל אתה לא מבין" הוא ממשיך לבכות כמו ילדה קטנה, ואת האמת, אני ממש לא מבין מה עשיתי שזה מגיע לי. "תחשוב כאילו אתה בונה איזה משהו, לא בשבילך, בשביל מישהו אחר, אבל כל מה שהוא מנסה לעשות לו זה לחפור בתוכו, להרוס אותו, להרוג אותו, ואז הוא מנסה לעזוב את מה שאתה בנית בשבילו, ומנסה לחקור ולהרוס עוד דברים, שבכלל לא יעדת לו, אתה מבין?" "בוא אני יסביר לך מה הבעיה שלך" אני מנסה, באמת שאני מנסה לעודד אותו, "פעם היית חזק, מישהו היה עושה איזה משהו, היית מטביע את כל העולם, חוץ מאיזה סנג'ר אחד שגרמת לו לעבוד כמו חמור דפוק, היו עונשים עונשים, אבל היום, מה אני יגיד לך, המקסימום שאתה עושה זה איזה שיטפון בסין, או איזה רעידת אדמה בטורקיה, זה לא מספיק, איפה האלוהים של פעם, זה שהיה חזק, היה לו ארון מזהב והוא הסתובב איתו כמו ערס קטן עם גורמט גדול, איפה כל זה?" אני רואה שהוא לא ממש יודע מה להגיד, ואז אתה שומע אותו לוחש איזה משפט, ואני ממש רואה שהוא מתבייש בו. "דעת הקהל". אני לא מאמין למה שאני שומע. אלוהים הגדול מתנהג כמו פרסומאי קטן, ומוטרד מדעת הקהל.. "זה מה שמטריד אותך, דעת הקהל? מה אנשים חושבים עלייך? עלייך!?" "אתה צריך להבין" מגיעה התשובה המהוססת קלות "גם ככה היום אתה וכל האנשים בגיל שלך לא ממש מאמינים, ואתה מאמין עכשיו רק כי ירדתי לפה לדבר איתך, זה נמשך ככה הרבה זמן, ופשוט מאוד אין לי מה לעשות נגד זה..." אחרי המשפט הזה אני פשוט קם והולך, עושה סיבוב, מעשן איזה סיגריה, כי בינינו, בדוגרי, עם אלוהים כזה רכרוכי, מי צריך אוייבים...?
תארו לכם את התמונה הבאה, אתם, שכל חייכם חינכו אתכם בישות עליונה (חלק יצאו מזה, אני יודע..) מוצאים את עצמכם מנסים לנחם את בורא עולם, שאשכרה יושב איתכם בבית בשעה כזאת או אחרת בתאריך כזה או אחר, ולא מבין מה הוא עשה רע. סיטואציה קשה, לא? "באמת שאני לא מבין, הרי נתתי לכם כל מה שאתם צריכים. אז אכלתם מהעץ, עבר איכשהוא, אז עשיתם מלחמות, נסלח כי גם עשיתם שלום, אבל המאה שנה האחרונות זה יותר מדי בשבילי אני אומר לך" "אתה לא צריך לקחת את זה קשה מדי" אני אומר לו "בסך הכל זה אנחנו לא אתה, אנחנו הורסים לעצמנו פה" "אבל אתה לא מבין" הוא ממשיך לבכות כמו ילדה קטנה, ואת האמת, אני ממש לא מבין מה עשיתי שזה מגיע לי. "תחשוב כאילו אתה בונה איזה משהו, לא בשבילך, בשביל מישהו אחר, אבל כל מה שהוא מנסה לעשות לו זה לחפור בתוכו, להרוס אותו, להרוג אותו, ואז הוא מנסה לעזוב את מה שאתה בנית בשבילו, ומנסה לחקור ולהרוס עוד דברים, שבכלל לא יעדת לו, אתה מבין?" "בוא אני יסביר לך מה הבעיה שלך" אני מנסה, באמת שאני מנסה לעודד אותו, "פעם היית חזק, מישהו היה עושה איזה משהו, היית מטביע את כל העולם, חוץ מאיזה סנג'ר אחד שגרמת לו לעבוד כמו חמור דפוק, היו עונשים עונשים, אבל היום, מה אני יגיד לך, המקסימום שאתה עושה זה איזה שיטפון בסין, או איזה רעידת אדמה בטורקיה, זה לא מספיק, איפה האלוהים של פעם, זה שהיה חזק, היה לו ארון מזהב והוא הסתובב איתו כמו ערס קטן עם גורמט גדול, איפה כל זה?" אני רואה שהוא לא ממש יודע מה להגיד, ואז אתה שומע אותו לוחש איזה משפט, ואני ממש רואה שהוא מתבייש בו. "דעת הקהל". אני לא מאמין למה שאני שומע. אלוהים הגדול מתנהג כמו פרסומאי קטן, ומוטרד מדעת הקהל.. "זה מה שמטריד אותך, דעת הקהל? מה אנשים חושבים עלייך? עלייך!?" "אתה צריך להבין" מגיעה התשובה המהוססת קלות "גם ככה היום אתה וכל האנשים בגיל שלך לא ממש מאמינים, ואתה מאמין עכשיו רק כי ירדתי לפה לדבר איתך, זה נמשך ככה הרבה זמן, ופשוט מאוד אין לי מה לעשות נגד זה..." אחרי המשפט הזה אני פשוט קם והולך, עושה סיבוב, מעשן איזה סיגריה, כי בינינו, בדוגרי, עם אלוהים כזה רכרוכי, מי צריך אוייבים...?