צופית היחידה1
New member
קטע שכתבתי- להנאתכם
השיבולת טיילתי בטבע, ישבתי על אבן. נהניתי משמש חמימה, נוף יפה ועשב ירוק ורענן סביבי. בהסח הדעת קטפתי שיבולת. פתאום דיברה אלי השיבולת: למה קטפת אותי? - אני מצטערת. לא שמתי לב, אני באמת מצטערת. למה, למה קטעת את התכנית שלי? היתה לי תכנית להבשיל, לייבש את הזרעים, להעיף אותם ברוח, לנבוט מחדש. תכנית חיים ארוכה. ואת קטעת אותה ברגע, בלי לחשוב! - אני ממש מתנצלת, מרגישה רעה, טיפשה… לא חשבתי על כל זה, פשוט לא חשבתי. מה אני יכולה לעשות עכשיו? תקחי אותי איתך הביתה. תחכי עד שהזרעים יתיבשו ותזרעי אותם בגינה שלך. -בסדר גמור. שמתי אותה בעדינות בכיס, בדרך נזהרתי לא לדרוך על חרקים קטנים. אני יודעת שבמידה מסוימת אני לא יכולה להזהר, אבל חשבתי על זה. כשהגעתי הביתה שאלתי את השיבולת איפה לשים אותה בינתיים, בגינה, בבית? ליד המיטה שלך, כמו באגדת הנסיכה והצפרדע. שמתי אותה על השידה ליד המיטה. אני אשמור עליה ואזרע את הזרעים כשיתיבשו, אני מבטיחה. וגם מבטיחה לחשוב לפני שאני סתם קוטפת צמח או סתם הורגת חרק. תודה על החויה הזאת ושוב סליחה, השיבולים מלמדות אותי יש המון שיבולים, אבל כל אחת ואחת חשובה, אחרת לא היו המון.. בעצם היותם שם הם חשובות. הם לא צריכות ללמוד באוניברסיטה, או לעשות רושם על מישהו. בשלוה של הקיום שלהם הם חשובות. השיבולים לא עצובות שהם מצהיבות. הם יודעות שהזרעים שלהם יופצו וינבטו מחדש בחורף הבא. הם לא מנסות לשלוט על מה שאינם יכולות. כשהרוח נושבת הם מתכופפות. כשהשמש קופחת הם עומדות בזה. כשהגשם יורד הם מתרעננות.
השיבולת טיילתי בטבע, ישבתי על אבן. נהניתי משמש חמימה, נוף יפה ועשב ירוק ורענן סביבי. בהסח הדעת קטפתי שיבולת. פתאום דיברה אלי השיבולת: למה קטפת אותי? - אני מצטערת. לא שמתי לב, אני באמת מצטערת. למה, למה קטעת את התכנית שלי? היתה לי תכנית להבשיל, לייבש את הזרעים, להעיף אותם ברוח, לנבוט מחדש. תכנית חיים ארוכה. ואת קטעת אותה ברגע, בלי לחשוב! - אני ממש מתנצלת, מרגישה רעה, טיפשה… לא חשבתי על כל זה, פשוט לא חשבתי. מה אני יכולה לעשות עכשיו? תקחי אותי איתך הביתה. תחכי עד שהזרעים יתיבשו ותזרעי אותם בגינה שלך. -בסדר גמור. שמתי אותה בעדינות בכיס, בדרך נזהרתי לא לדרוך על חרקים קטנים. אני יודעת שבמידה מסוימת אני לא יכולה להזהר, אבל חשבתי על זה. כשהגעתי הביתה שאלתי את השיבולת איפה לשים אותה בינתיים, בגינה, בבית? ליד המיטה שלך, כמו באגדת הנסיכה והצפרדע. שמתי אותה על השידה ליד המיטה. אני אשמור עליה ואזרע את הזרעים כשיתיבשו, אני מבטיחה. וגם מבטיחה לחשוב לפני שאני סתם קוטפת צמח או סתם הורגת חרק. תודה על החויה הזאת ושוב סליחה, השיבולים מלמדות אותי יש המון שיבולים, אבל כל אחת ואחת חשובה, אחרת לא היו המון.. בעצם היותם שם הם חשובות. הם לא צריכות ללמוד באוניברסיטה, או לעשות רושם על מישהו. בשלוה של הקיום שלהם הם חשובות. השיבולים לא עצובות שהם מצהיבות. הם יודעות שהזרעים שלהם יופצו וינבטו מחדש בחורף הבא. הם לא מנסות לשלוט על מה שאינם יכולות. כשהרוח נושבת הם מתכופפות. כשהשמש קופחת הם עומדות בזה. כשהגשם יורד הם מתרעננות.