קטע/תרגיל

קטע/תרגיל

לקחתי רעיון לסצנה שיושבת אצלי בראש כבר המון זמן וניסיתי לתהאים אותה לתרגיל הבא שסנופקין נתן לי ולהלן התוצאות:


ספינת הפיראטים נצמדה לספינה של פיקאסו וחבריו, וקרש המעבר הורד ונח. פיראט כהה עור, הקפטן כנראה לפי לבושו המהודר והססגוני, עבר מעליו והניח את רגליו על הספינה שלהם.
"מה אתה רוצה?" שאל פיטר, "אין לנו שו-" לסטר סתם את פיו לפני שהוא סיים את המשפט.
"אם אתה רוצה סיכוי לשרוד אז אל תגיד כלום" הוא סינן לו, "זה קפטן סמואל ג'ולס!".
סמואל עמד במקום והביט סביב על הספינה שלהם במשך דקה. "יש רק סיבה אחת" הוא הרים אצבע, "סיבה אחת שעוד לא ריסקתי את הספינה הקטנה הזו לחתיכות. הדגל הזה" הוא הצביע על הדגל החום עם סמל המצפן הכחול שלהם, "מה זה הדגל הזה לכל הרוחות?".
"זה הדגל שלנו" ענה פיקאסו, "עיצבתי אותו בעצמי".
"אתה הקפטן?" סמואל שאל, סורק במבטו את מבנה גופו הנערי והרזה של פיקאסו, "דגל של מה זה אמור להיות?".
"אנחנו הרפתקנים" פיקאסו השיב.
"מה זאת אומרת?" סמואל הרים גבה, "אתה רוצה להגיד לי שאתם סתם מחפשים לכם צרות פה באמצע הים?".
"כן, צרות והרפתקאות מעניינות. זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים".
"אתה רציני?" סמואל הביט בו במבט לא משוכנע, "מה אתה מנסה להשיג בדיוק?".
""לא יודע" פיקאסו משך בכתפיו, "אולי אני אמצא אוצר, אולי אני אנצח סופה או איזו מפלצת ים נוראית... אולי אני אפילו אציל איזו נסיכה ואהיה גיבור. מה שיבוא בדרך".
"...אתה מטורף או שאתה סתם שקרן?" סמואל שאל, "אף בן אדם לא בוחר בחיים של פיראט מסיבות כאלה".
"אני לא פיראט, אני הרפתקן. אני לא רוצח,ק גונב הורג או הורג או שודד אף אחד. טוב, אולי רק אנשים רעים, אבל אף פעם לא בשביל לפגוע במישהו למען מטרות אנוכיות".
סמואל פער עין אחת. "תגיד, כמה זמן אתה כבר מחכה למות?".
"כמו כולם" ענה פיקאסו לאחר רגע של הרהור, "כל החיים שלי".
סמואל עיווה חצי מפניו. "אתה מוזר".
 

ויימס

New member
אתה ממש משתפר לאחרונה.

אני חושבת שזה אחד הדיאלוגים הכי טובים שלך שקראתי עד כה.
יש בעיה מרכזית ודי קריטית- יש משהו נורא נאיבי עד כדי לא אמין באנשים שהפכו לפיראטים כדי להיות הרפתקנים, והם לא רוצחים אף אחד, ופיראט אמיתי מתעניין בדגל שלהם. אתה יודע איך זה יכול לעבוד? אם הם ילדים ביסודי שמשחקים במשחקי דמיון, והם הפכו את השולחן לספינה וציירו דגל מנייר. ברגע שאני מדמיינת את זה ככה- פתאום זה נורא מסתדר.
זה הזכיר לי את the fall הסרט- שם יש מישהו שמספר סיפור, והסיפור נורא ילדותי ולא אמין, עם דמויות שמשנות את המניעים שלהם באמצע ככה סתם. הסיבה שזה המצב, היא שהגיבור מספר אותו לילדה קטנה, והוא משכתב את הסיפור תוך כדי שהוא מספר אותו, כדי להיענות לגחמות שלה.
זה סמואל ג'קסון, נכון?
"יש רק מאדרפאקינג סיבה אחת שעוד לא ריסקתי את הספינה הזו לחתיכות"
 
אכן

סמואל ג'ולס נוצר בהשראתו של סמואל ל. ג'קסון. ופיקאסו הוא בחור סופר נאיבי (לכאורה), שגורר אנשים כשרוניים שתקועים בתוך שגרת חיים מאוסה להרפתקאות שלו. המטרה שלו היא שכשהוא ימות יהיו לו סיפורים אמיתיים לספר לאחותו המתה בעולם הבא במקום כל הסיפורים הדמיוניים שהוא המציא בשביל לעודד אותה כשהיא הייתה חולה...
 

ויימס

New member
אתה יודע,

לדעתי אתה צריך לעבור לכתוב סיפורים קצרים. יש לך רעיון לעלילה, עולם ודמויות? תתחיל, תמשיך, תסיים, תעבור הלאה. לדעתי אתה תשתפר הרבה יותר מהר ככה מאשר להיאבק עם ניסיון לכתוב ספר. לי זה עזר מאוד.
 

shccer

New member
גם לי זה קורה.

תחליט שאתה כותב את זה כסיפור קצר, וזה מה שהוא יהיה. זה הרבה יותר בסגנון הכתיבה מבעלילה עצמה
 

ויימס

New member


התחושה שיש עולם עשיר וגדול ברקע, תעבור יותר טוב מבלי שיסבירו לנו הכל בנוגע אליו. מצמצמים למינימום הכרחי דמויות משנה שהן שם רק בשביל האווירה והצבעוניות. מוציאים מהעלילה את הפילרים, ומשאירים רק את הקו המרכזי.
ספר זה כמו טיול שבו אתה כל הזמן עוצר בדרך כדי לאכול סנדוויץ', או עושה סטייה מהמסלול כדי להסתכל על פרחים. (ואני אוהבת ספרים, שלא תטעו. זה פשוט לא הכרחי לספר ככה סיפורים)
 

godright

New member
אני מסכים עם כל מילה

לא נכחתי במשך חצי שנה.
אני רואה את השיפור שלך באופן בולט. זה כתוב הרבה יותר טוב, ורואים שבזמן הזה כתבת וקראת רבות.
&nbsp
הבעיה שלך מוכרת גם לי.
אבל אחרי שהסברת מה העלילה, אני לא רואה שום בעיה לעשות את זה סיפור קצר.
&nbsp
תחלק את הסיפור לנקודות שתרצה להעביר לקורא:
1. אחותו חלתה ומתה.
2. הוא המציא לה סיפורי הרפתקאות.
3. הוא רוצה סיפור הרפתקה אמתי אחד שהוא יוכל לספר לה.
4. הוא מצליח לגרום לאנשים אחרים לצאת אתו למסע מוזר זה.
וכן הלאה.
&nbsp
אני חושב שכדאי להשאיר את הגילוי שהיא מתה לסוף.
תאתגר את עצמך שהסיפור לא יעלה על 5000 מילה
 

phoenix2000

New member
מסכים עם ויימס

הבעיה בדיאלוג הזה זו כמות הנאיביות שנוטפת ממנו. אין פה תחושה של גברים אמיתיים הניצבים בעימות אחד מול השני. זו יותר כמו פארודיה לא מודעת לעצמה.
למה קפטן ג'ולס עולה לספינה שלהם ראשון? ועוד לבדו? אני מניח שאתה יודע איך פיראטים נוהגים להשתלט על ספינות (אלא אם כן הם הרימו דגל לבן אבל לא ציינת את זה, וגם אז לא סביר שהקפטן יהיה הראשון שיעלה).
אבל אני מניח שהמטרה של התרגיל זה להתמקד בדיאלוגים עצמם וחוץ מהנאיביות שנוטפת מהם, הם לא מוצלחים למדי לטעמי. הבעיה העיקרית בהם היא שהם מאוד ישירים. הדמויות שופכות את כל מה שבראש שלהם ולא שומרות שום דבר לעצמן. לפעמים אפילו אומרות דברים מיותרים שלא מוספים כלום לידע של הקורא.
בוא תראה איך אני הייתי כותב את זה ואז אולי יהיה לך מושג לגבי מה אני מתכוון:
&nbsp
ספינת הפיראטים נצמדה לספינה של פיקאסו וחבריו, וקרש המעבר הורד ונח. פיראט כהה עור, הקפטן כנראה לפי לבושו המהודר והססגוני, עבר מעליו והניח את רגליו על הספינה שלהם.
"מה אתה רוצה?" שאל פיטר, "אין לנו שו-" לסטר סתם את פיו לפני שהוא סיים את המשפט.
"זה קפטן סמואל ג'ולס!" הוא לחש באוזנו ועיניו של פיטר התרחבו.
סמואל עמד במקום וסרק את הספינה במשך דקה ארוכה. "יש רק סיבה אחת" הוא הרים אצבע לפתע, "סיבה אחת שעוד לא ריסקתי את הספינה הקטנה הזו לחתיכות." אמר והצביע על הדגל החום עם סמל המצפן הכחול שהתנוסס על התורן שלהם. "מה זה הדגל הזה לכל הרוחות?".
"מוצא חן בעיניך?" שאל פיקאסו שיצא מבין חבריו ונעמד מול סמואל בגב זקוף וידיים שלובות על חזהו. "עיצבתי אותו בעצמי." אמר בעוד חיוך מרוצה מתגנב אל שפתיו.
סמואל כיווץ את עיניו מול הגבר החצוף שנעמד מולו. "אתה הקפטן?" שאל בעודו בוחן את מבנה גופו הנערי והרזה. הוא לא היה יכול להוות שום איום עבור פיראט מנוסה כמוהו. הוא רצה ללמד אותו לקח על היאירות שהפגין, והוא גם יעשה זאת. אך קודם עליו להשביע את סקרנותו. "איזה מין דגל זה?" שאל.
"אנחנו הרפתקנים." השיב פיקאסו בגאווה יתרה.
"הרפתקנים?" סמואל הרים גבה.
"כן, הרפתקנים. צרות ואוצרות- זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים".
"אתה עושה ממני צחוק?" סמואל החל להתרגז. "נראה לך שנולדתי אתמול? שום אדם שפוי לא יוצא אל הים הפתוח בשביל הרפתקאות".
"אה, אבל זה בדיוק העניין," אמר פיקאסו. "לא תמצא על הספינה הזו שום אדם שפוי."
סמואל הרים את עיניו ובחן את הצוות שעמד מאחורי פיקאסו. הם היו כולם נערים. בסך הכל ילדים שמנסים לשחק בפיראטים, או בציידי אוצרות, או במה שלא יהיה החרא הזה שהוא הרגע שמע. לפתע הוא התחיל לצחוק. צחוק צרוד ומרושע. לסטר ופיטר התכווצו במקומם אך פיקאסו נותר שליו במקומו.
"שלושים שנה..." סמואל החל לומר אך אז נתקף שוב בפרץ צחוק שנמשך דקה ארוכה. "שלושים שנה אני מפליג על פני הים הפתוח," אמר כשצחוקו נרגע. "ואף פעם בכל חיי לא נתקלתי בחבורה של ליצנים שכמוכם."
&nbsp
פה אני אפסיק כי אני מניח שכבר הבנת למה אני מתכוון. ואם לא אז תקרא שוב ותנסה לנתח את השינויים שעשיתי. בגדול אבל הדגש שלי היה על לגרום לזה להיראות יותר חי, יותר טבעי ויותר כמו משהו שנשמע כמו דיאלוג של אנשים אמיתיים (גם אם הזויים).
&nbsp
 
למעלה