קיבלנו ביצים

[מיקי מהי]

קיבלנו ביצים

במתנה ממישהי שמצילה תרנגולות ומגדלת אותן עד שהן עוברות מסיבותיהן לעולם שכולו טוב.
הן חיות את החיים הכי טובים שתרנגולת יכולה לבקש, מחד מוגנות מטורפים מאידך אוכלות עשב טרי יכולות לפרוש כנפיהן ולחלץ עצמות ולקנן לעצמן. שווה.
אני מביטה בהן וחושבת על ליל הסדר .תוהה אם להשקיע בלילה הזה ולספר איך חיות מטילות ביצים אלה או להשאיר אותן לנו.
כי אנחנו אוהבים את הטעם אבל לא ממש זוכרים

 

[Dr T noki]

בדיוק היתה לי היום שיחה עם בתי בת ה-10

על תעשית המזון ואיך פעם כאשר היתה פרה וכמה תרנגולות לכל משק בית שחיו את חייהם בשקט ובטוב, זה היה שונה לגמרי מהתעשיה ההמונית המטורפת של היום. היא הבינה את זה תוך שניה.

 

[אוליב י]

אני מספרת בתקופה זו לילדים

את סדרת "בית קטן בערבה" בהמשכים. [סיימנו את הספר הראשון, "בית קטן ביער הגדול"]. זה מאד מאד בולט שם.

 

[Dr T noki]

גם בסדרה ד״ר קווין

 

[תמר האחרת]

אוליב, איך הסתדרתם בסוף עם האוכל במלון?

 

[אוליב י]

תודה על ההתעניינות..באמת לא היה פשוט

בעיקרון זה היה חצי פנסיון [ארוחת בוקר וערב, ללא צהריים]
ארוחת בוקר היתה חלבית - והכל, ממש הכל חוץ מירקות חתוכים ושניים שלושה סלטים - היה טבול בגבינה/שמנת/סוג של רוטב חלבי כלשהו.
חלק מאיתנו לא אכלו את זה גם קודם בגלל רגישות וחלק סתם לא אוהבים וחלק כבר הפנימו את העניין שלא אוכלים מוצרי חלב, אז הסתפקנו בסלטים [ובמצות, למי שמסוגל לאכול אותן. אני לא]
ארוחת ערב היתה בשרית. כמעט הכל היה עם בשר. תפו"א עם בשר, ירקות עם בשר, מרק בשרי, וכמובן המנות העיקריות שהיו בשריות. שאלנו אם יש משהו לצמחונים - אמרו שבפסח בגלל שהכשרות מגבילה אותם בלי קטניות, אז אין.
"ארוחת ילדים" היתה נקניקיות וצ'יפס.
הילדים אכלו מה שהם רצו, לא הפרעתי להם. אני אכלתי ירקות ופירות.
&nbsp
אחרי יום אחד כזה, הבנתי שפשוט עדיף לא להיות שם. אז יצאנו לטיולים של כל היום, לקחנו איתנו ברכב את הגזיה והסירים והירקות והפירות לאותו יום.
מרק ירקות בצהריים [רבע שעה בסיר לחץ], סלט מהיר עם הסלייסר, סיר של קינואה כל יום, ומצות למי שאוכל אותן. לקינוח המון פיצוחים [שלמרבה המזל הילדים אוהבים].
&nbsp
בהחלט היה מאתגר.

 

[תמר האחרת]

לא פשט, מאתגר...

נשמע כמו תרגול של ״לשון המעטה״!
פתרון הטיולים שלכם נשמע מעולה. זכרונות הילדות הכי שמחים שלי הם מטיולים בשטח, לינה באוהל (השכנים של הורי היו בטוחים שאנחנו מטורפים... הרי כולם זה עתה יצאו מהמעברות

) ובישולים על האש. אלו דברים שאני ממש תגעגעת אליהם.

גם אני לא אוכלת קטניות בפסח, והשנה גיליתי את נפלאות ממרח השקדים. אמנם זה יקר הרבה יותר מטחינה, אבל לשבוע אחד זה פתרון מעולה: הכנתי ממנו ממרח סטייל טחינה, הוספתי לממרח ארטישוק, לחציל קלוי.

בכל אופן התגובה של המלון מקוממת/מעצבנת...

 

[אליוט הולס]

פעם היו פחות אנשים בעולם, ריבוי אוכלסיה לא מתיר ברירה

בלי התעשיה ההמונית המטורפת, לא היה לך עכשיו אוכל על הצלחת.

 

[Gidi Shemer]

אצלנו זה המצב

פרט לכך שכבר אין עשב טרי. הם חיסלו את כולו....
מצד שני, חוגגות על הקומפוסט ועל הביצים שלהן עצמן.

חג שמח לכולם

 

[kmiki]

מוותרת לגמרי

אין מה לעשות, להגיש אותן ולאכול אותן מבסס את המנהג של אכילת ביצים ואז זה מתקשר בראש כמשהו שהוא תקין.
זה כמו שחברה רצתה לתת לי מתנה מעיל עור מהמם, החיה כבר מתה, המעיל כבר נקנה ונלבש, אין פה שום תרומה לתעשייה, אבל מבחינתי יש ביסוס ל"עור זה בסדר" וזה לא.

 

[RSPA]

 

[מיקי מהי]

זה לא כמו המעיל

משום שאלה לא ביצים שהוטלו בתנאים קשים, אף לא הוטלו באינוס או נלקחו בלי לתת אפשרות לדגור וככה.

אילו היו אלה ביצי התעשיה הייתי דוחה על הסף, ברור. אבל אלה לא

 

[kmiki]

כמו שאמרתי

לטעמי האישי מדובר פה על ביסוס של ניצול.
אני מבינה שבמקרה הזה לא מדובר בתרנגולות שחיות בתנאי ניצול, אבל מבחינתי
זה עדיין מבסס כלפי חוץ, כלפי הילדים, שזה בסדר.
אני חושבת שברגע שאנחנו מקבלים שביצים הן מאכל לגיטימי, מאד קל ליפול לאכילה
שלהן גם בסיטואציות אחרות.
ואני כן רואה קשר לסיפור המעיל, הקשר הוא אל שהמעיל לא יוצר בתנאי ניצול, אלא שכביכול "אני" לא גורמת לפגיעה של אף אחד, אבל "אני" כן מבססת את הלגיטימיות של לבישת עור.
בינינו, גם אם מישהו יבוא ויאמר לי שיש לו "מעיל חופש", כולמר מעיל שייצרו מעור של חיה שמתה מוות טבעי אחרי חיים נהדרים בטבע, אני אל אסכים ללבוש עור של חיה מתה, בדיוק כמו שגם אם יגידו לי שמדובר בביצים שתרנגולת נטשה והלכה לחיות במקום נפלא, אני לא אוכל אותן, כי זה עדיין מבסס משהו שהוא לא לגיטימי בעיניי.
&nbsp
הרי איך הכל התחיל?
&nbsp
פעם היו מגדלים את בעלי החיים בחצר הבית, השישמוש במוצרים מן החי היו דלים, אכלו כמה ביצים בשבוע, שתו מעט חלב, בעלי החיים חיו ברווחת חיים, ואז קמו אלה שרצו לעשות מזה כסף, ומשם תעשייה, אחורה כבר לא נחזור, אל הימים שבהם הניצול היה "אנושי" יותר, ולכן מבחינתי, תפקידינו כטבעונים, למגר את התופעות האלו לגמרי מהעולם, ולקחת על עצמנו "גזירות" קצת יותר קשות, אפילו אם אנחנו רואים בזה פתרון מוסרי אפשרי, בגלל היראו ויראו.

 

[קרנף לבן 1]

הצמוחנות שלי כרגע היא חלבית

אני לא חושב על זה פשוט לא אוכל ביצים.
אם הייתי מסתדר עם סויה בלי להשמין הייתי מוותר גם על החלב

 

[תמר האחרת]

מוותרת

 

[Ofericko]

דעתי הצנועה..

בימים כתיקנם, ללא תעשיית מזון אכזרית, היה אפשר לכאורה להבין צריכה כזו של ביצים, ללא כל סבל לתרנגולות. מאידך, מאחר והעולם עדיין רחוק מאד מאד מהאג'נדה הטבעונית, אני אישית מעדיף לעשות גבול מאד ברור: בעלי חיים ותוצרתיהם אינם מוצרי צריכה. הם לא כאן למעני, גם אם לא כרוך בכך כל סבל לחיה.
&nbsp
וזה נוגע גם, למשל, לפרה שחיה חיים נפלאים ומתה בגלל התקף לב נניח.... האם אבשל ואוכל אותה? לא. כי מבחינתי לא מספיק "להוציא את בעלי החיים מהצלחת" אלא צריך לעקור את התודעה שבעלי החיים יכולים בתנאים מסויימים להוות מוצרי צריכה לאדם. באופן גורף.
&nbsp
זו דעתי האישית בלבד. אני ממש לא בא לחנך כאן אף אחד

 

[Ofericko]

וכמובן כל הכבוד למישהי הזו שמצילה

את התרנגולות מגורל קשה

 

[RSPA]

אל תצטנע. דעתך חשובה.

רק לשם הדיון והקוראים, נסה להסביר את הרציו שמאחורי הטיעון המרכזי. כלומר, מדוע בעלי חיים לא יהיו - בכל מצב או מקרה - מוצרי צריכה ?

חג שמח

 

[Ofericko]

אני חושב שצריכת המזון מן החי הוא חלק אינטגרלי מעולם

האנושות, כ"כ אינטגרלי שזה הפך לסוג של "טבע אנושי". על מנת לעקור את המזון מן החי מה-DNA של האנשים, צריך להקים גבול מאד משמעותי. ברגע שאתה אומר לאדם ממוצע "שמע, אל תאכל בעלי חיים כאשר כרוך בכך סבל כ"כ גדול", אתה מאפשר לו את החופש להחליט לעצמו מהו "סבל גדול" מבחינתו וכל אדם יפרש זאת אחרת. כאשר אתה "מכשיר" צריכת בעלי חיים ותוצרתיהם, כאשר אין בצד הדבר סבל לחיה, אתה עדיין מכשיר את החיה כמוצר צריכה לגיטימי לצורכי סיפוק בלוטות הטעם של האדם. כאשר "משחררים קצת חבל"... מהר מאד יבואו האנשים שיגדירו לעצמם מצבים של "סבל מועט", "סבל שהחיה לא ממש מודעת אליו", "סבל סביר" וכו'.
&nbsp
מקווה שהצלחתי להבהיר את כוונתי.

 

[RSPA]

אני מתרשם שגם לך יש ביצים

וגם ל kmiki.
זה לא טריויאלי לבא ולשים את "כל האמת בפרצוף" (בכל זאת אנחנו כאן עם חברים שאנו אוהבים ומעריכים - שדעותיהם שונות) וברור שהדברים באים מהלב.