../images/Emo207.gif התחשק לי לשתף
בדרכי לקחת את אחותי, שמתי במכונית דיסק שהיו בו כמה שירים "ישנים" של גאגא. לא יצא לי לשמוע אותם כלכך הרבה בתקופה האחרונה, ואולי לכן ההרגשה היתה ממש... מדהימה כמעט! אני מדברת על אלחנדרו, פוקר פייס, ג'אסט דאנס, באד רומנס וטלפון, הסגנון כלכך מדהים, שאי אפשר בכלל להשוות אותו לאלבום הנוכחי (לטעמי בלבד, אני לא באה לפתוח כאן דיון על איזה אלבום יותר טוב). הכל כלכך חד בשירים, נשמע שעומדת מחשבה עמוקה מאחוריהם, לא סתם לחיצה על כפתורים שונים שעושים צלילים אלקטרונים וכדי לכפר על זה תוקעים סקסופון באמצע (עם כל הכבוד לקלארנס קלמונס). שני האלבומים הקודמים פשוט קלאסיקה.