קיבלתי מחבר.

[u r i el]

קיבלתי מחבר.

פורסם כנראה במעריב לאחרונה.

 

[סביבון עד]

יישר כוח

אלו הכתבות שמוסיפות עוד נופך לאישיותו והנה גם למדנו משהו על תורתו - הבדל בין הכרעה לבין החלטה (למרות שלא ברור לי לגמרי מהו).

 

[u r i el]

בדיוק.

ההערה הזו של ל' חשובה, וזו אחת הסיבות שהעברתי את הדברים לידיעת הפורום. יפה שעמדת על כך.
לדעתי ההבדל הוא שההכרעה היא בחירה בין אופציות שונות והכרעה באחת מהן ולעומתה החלטה יכולה גם להיות מבלי הצורך להכריע.
לעבוד את ה' זו הכרעה כי קיימת גם האופציה שלא לעבוד אותו, וכאן גם מקבל ה"יתגבר" את משמעותו הליבוביציאנית.

 

[י ו ר ם 7]

החלטה קשורה בתיאוריה וההכרעה היא המעשה ?

 

[u r i el]

בערך.

לפי ליבוביץ ההפך, ההחלטה היא המימוש של הכרעה רצונית.

 

[יחיאב נגר]

תודה על ההעלאה

לגבי החלטה/הכרעה, נראה לי שליבוביץ משייך את 'החלטה' לקוגניציה (החלטה שמתקבלת על סמך נתונים) לעומת ההכרעה שהיא קונאטיבית טהורה.
בנוסף, ההחלטה נעשית בנקודת זמן מסוימת וזהו. לעומתה ההכרעה דורשת הקרבה גם במועד המאוחר לה.
לכן כשהוא אומר לסרי, אתה צריך לקבל הכרעה להמשיך בחיים, הכוונה היא שמדובר בהכרעה, ששום גורם מהחוץ לא גרם לה ("יש לך את הזכות המלאה להיות נתמך בידי החברה") שתדרוש ממנו מאמץ בכל שעה ושעה, למרות המשא הכבד, להמשיך ולחיות.

 

[u r i el]

נראה לי שמבחינת ליבוביץ

גם החלטה וגם הכרעה הן קונאטיביות, מאחר שאפשר גם שלא להחליט - ואז זו תהיה הכרעה ( ע"פ הגדרת ההבדלים שלי ).
לא כן במקרה של מסקנה שהיא אכן קוגנטיבית.
ל' אומר במשו"ש שההחלטה הינה דבר ראשוני, כלומר אין היא נובעת ממשהו. לעומת זאת הוא אומר גם שההכרעה היא שיקול דעת.
כל הסוגיה לדעתי לא ברורה די צורכה, ולעתים אף נשמעת לי מבלבלת ( מבולבלת ).
כך או כך כל הפרשנויות במקרה זה נראות אפשריות, וגם מה שהעיר יורם - יש לו על מה לסמוך.

 

[יחיאב נגר]

ברור שאין הבדל גדול, אם בכלל

ושלעתים הוא גם ישתמש במילה החלטה במקום שניתן לומר הכרעה.
אבל אני הצבעתי על מה שהוא ניסה לחדד כשאמר שהוא אומר הכרעה ולא החלטה.

 

[u r i el]

כן. ובקיצור - סמנטיקה.

 

[סביבון עד]

יפה זה בהחלט מתקבל על הדעת

 

[י ו ר ם 7]

על דעת מי ?

 

[סביבון עד]

ר' הודעתי דלעיל

 

[יחיאב נגר]

על דעת המקום

 

[מאור בר]

תמיד מרגש לראות את האדם

שמאחורי התדמית (של' יצר לעצמו). הרגישויות האלו עולות גם בכמה מקומות בספר שו"ת ואני תמיד שמח להפנות לשם אנשים שיכירו עוד פנים של הפרופ'.

 

[u r i el]

אבל מעניין

שכנראה אותו כל זה לא עניין כלל. לא היה חשוב לו כנראה - אלא להשמיע את דבריו כך שיישמעו.
אילו היה לו עניין בלהיראות ברגישותו - לא היה ליבוביץ.

 

[י ו ר ם 7]

כנראה שלך ! דווקא הסיגנון של ליבוביץ

ניראה לי מאד ריגשי והוא אף מרשה לך לבוא אל ביתו
לשתות תה והרצון שלו ללמד אותך באופן אישי מה הוא חושב
נשמע לי דבר מדהים ובעל ערך וזה לא כפשוטו "להשמיע" כפי שאתה אומר
ועובדה שהיו אנשים שיצאו משם מביתו של המורה בהרגשה אישית מאד טובה
היו גם כאלה שלא אבל תחשוב שהיום אתה הולך לבקש עצה בשוק העצות המתפתח
ואנשים גובים גם על עצות כוזבות אלפי שקלים ואין דין ואין דיין
סביר להניח שאם מתי סרי "גבור המלחמה" היה הולך רק לרופא אחרי הטרגדיה הגדולה
שהייתה לו ,הרופא היה מרפד אותו באלפי כדורים עד סוף ימיו
ואתה יודע אורי שמשקל אלפי כדורים יותר גדול מ"משקל" של אדם חכם...

 

[u r i el]

אני מתפלא עליך, יורם.

זו לא הפעם הראשונה שאתה מתנפל עלי לשוא - וכל זה מחוסר הבנת הנקרא.
כל מה שכתבתי על ליבוביץ - לכבודו כתבתי, לשבחו, ולציון ענוותנותו ויושרו, שאילמלא כן - היה מפרסם ברבים את מידת הכנסת האורחים שלו, ומתפאר ומתגאה על אותם הרבים שהיה עבורם מגדלור באפילה, אולם רק אלה שהעזו לפנות אליו ולא חששו משאגותיו, גילו את הכבשה שמאחורי הרעמה.

ולכל מה שכתבת לעיל אני כמובן מסכים ואת הדברים אני יודע מעצמי, לא מתוך העתונים.

 

[י ו ר ם 7]

בזמנו לא ידעתי שכל כך קל לבוא אליו הבייתה

תתאר לך שכולם היו יודעים שכך הוא המצב.
אני רק עצבני מאותם אנשים שניתפסים על ידי המימסד כאנשים
הוגנים "יודעי" מקצועות הרפואה ה"פסיכולוגיה" החינוך הפילוסופיה ועוד ועוד
שאתה בא ואומר להם ליבוביץ הם מסתכלים עליך כאילו נפלת על הראש ומה אתה מדבר
וסובר.זה מזכיר לי התנהגות מסוימת שקשורה בשואת היהודים
וזה חרפה איומה לראות " אנשים משכילים "
(לכאורה) נופלים בטעות המחשבה וההתנהגות.

 

[מאור בר]

אני לא יודע מה עניין אותו

אבל אני יודע לנתח את העולה מהכתב בכמה מקומות ובעיניי מדובר באדם עם הרבה חוש הומור, ציניות בריאה ורגישות לבני אדם (בעת שהיה צורך להיות רגיש כלפיהם).
זה מראה על אדם, ולא על איזו ישות קרה ומנוכרת, נביא זעם שעיקרו בנזיפה מוסרית בבריות... למרות שגם הפן הזה קיים בו.

מזכיר לי במידה מסוימת את הדימוי העל-אנושי (אל-אנושי?) שנוצר לרמב"ם כשעולה מן הדברים רגישותו ואנושיותו בעת מות אחיו, בכתיבתו על עבודתו הקשה לאחר מכן וכן באגרות שכתב ליהודים במצבים קשים בגלות.

 

[u r i el]

התכוונתי לכך

שאת ליבוביץ לא עניין להיראות בציבור ככבשה רכה ורגישה.
לעומת זאת, מי שמטיח בפני רבבות נצולי שואה שהעמידו צאצאים המשרתים בצבא ו/או משמשים בתפקידי מפתח ממלכתיים "יהודונאצים" ואינו חוזר בו למרות ההפצרות והתחנונים - אדם כזה אינו רוצה להיכנע לא לרגשנות ולא לרגישות. הוא גם זה שאיננו בוחל לפגוע באלה שעבורם מקודשים כל אותם מקומות מסורתיים אותם הוא מכנה דיסכותל, דגל ישראל = סמרטוט על מוט, דגל ישראל על קבר רחב הזונה וכו' - אלא מתגייס בכל עוצמתו הרטורית להעביר את המסר אותו הוא רוצה שמאזיניו ישמעו. חשוב לו להשמיע את דעתו באופן הנוקב ביותר.
כמובן, כמו שכתבתי לעיל ליורם, רק אלה שהעזו לפנות אליו באופן פרטי ואינטימי למרות הבוטות ולמרות הנזפנות והכעסנות שלו גילו את הצד האחר של המטבע, את הצד שליבוביץ העדיף שלא לנפנף בו ולהתייפייף בו. במובן זה הוא מצטייר בעיני כמי שלא מעניין אותו להיראות בציבור כממתק מסיס אלא דווקא כארי שואג ונוהם.

הרמב"ם מתגלה בכמה מקומות כאיש תקיף בוטה ואכזר. כך לגבי יחסו לנשים וכך לגבי יחסו לדלי השכל " שיביא הצורך להורגם " והוא זה שיצר את האבחנה בין 'ההמון' ( הנבער בד"כ ) ובין המשכיל, ובמובן זה הוסיף מימד נוסף לפילוג עם ישראל, בנוסף לכל מה שהיה כבר קודם לכן.

כל זה כמובן אינו גורע מהיותו גאון וחכם ומלומד וכו'.