מאוד עצוב לי וראיתי שבעלי לקח את זה קשה מאוד אז אני מצנזרת רגשות למרות שכל מה שבא לי זה להיכנס למיטה ולבכות.
אני יודעת שזה רק הניסיון הראשון אבל באמת שקיוויתי...
הוסיפ י לכך את מצב הרוח הלאומי,
אל תצנזרי רגשות,
"הרווחת" את הזכות לבכות ביושר,
כנסי למיטה, בכי את כל הדמעות
ולאחרהן תרגישי הרבה הרבה יותר קל,
שק העצב והדמעות, כבדים מנשוא.
בהצלחה בפעם הבאה.
בימים הראשונים- אין מה להגיד, מצב הרוח בשפל. לא בא לי כלום ובא לי לבכות ואני אכן בוכה. כמו שנתנאלה רשמה- לבכות ולתת לעצמך להוציא את זה. לדבר עם חברה טובה שמבינה.
אחרי שבוע+ את כבר כולך נמלאת תקווה חדשה כי הנה- את עומדת שוב פעם בפני האפשרות שהפעם זה יקרה .