קיבלתי מנה ממה שמחכה לי

[habubnik]

קיבלתי מנה ממה שמחכה לי

אבא שלי, או בכינויו החדש - מלך מלכי המיסיונרים, עשה לי אתמול הרצאה ארוכה ומפורטת בטלפון על הבאת ילדים. היה ברור לי מההתחלה שאני לא אומר לו שאני לא רוצה, כי זה בחיים לא יגמר. אז אני בד"כ אומרת שאני לא חושבת שאני מוכנה לזה. ואתמול הוא בא לי ביציאה שאין דבר כזה "מוכנה". ציטוטים מפי אבא: "כשהילד מגיע כל כך רוצים לקנות לו דברים, שמוצאים את הכסף. אפילו אם לפני זה חשבת שאין" (ילדים מייצרים כסף?? אני הייתי תחת הרושם שהם שואבים אותו) "99% מההורים מביאים ילד בפעם הראשונה כי צריך. אח"כ הם ממשיכים כי הם אומרים: וואו! איזה כיף זה, אני רוצה עוד. אז אין לך מה לחכות לרצון הזה מבפנים, כי הוא בחיים לא יבוא עד שתביאי ילד" (לא שאלתי אפילו מה זה אומר 'כי צריך'!) "כשיש את הילד - רוצים אותו" "עד שלא תחווי את זה, לא תדעי כמה שזה טוב" העליתי את נושא האימוץ "מפתאום אימוץ?! זה חייב להיות בשר מבשרך" "זה בחיים לא יהיה אותו הדבר. את לא תאהבי אותו כמו ילד ממך" "ילד חייב להיות מהגנים שלך" בקיצור, אני כבר רואה מה מחכה לנו בעתיד, ואני פוחדת מזה נורא. התחלתי לשקול את האופציה שאז ביטלתי די מהר - וזה לומר שמישהו מאיתנו לא יכול פיזית. אבל אז יתחילו לבלבל לנו את המוח על טיפולים. אין לי כבר כוח לזה. אחרי כל שיחה איתו בא לי לזרוק את הפלאפון לשירותים ולהוריד את המים.

 

[XUXA141]

כשיש ילד רוצים אותו?

תשלחי אותו לקרוא עיתונים - כמה הורים נוטשים את ילדיהם, מתעללים בהם, מזניחים אותם, פוגעים בהם, מכים אותם, ובאופן כללי מצטערים שהם נולדו?

 

[habubnik]

השתגעת?

הבת שלו תהיה אמא למופת! אז זה בכלל לא תקף לגבי. את לא מבינה את קונספט הבסיס שלו (מעבר להכחשה עמוקה): אני לא אהיה אמא גרועה כי אני לא רוצה, כי ברגע שיהיה לי ילד - אני ארצה. זה מעין מעגל דבילי כזה. לא רוצה = אמא גרועה, אבל ילד מגיע = רוצה ילד = אמא טובה.

 

[Kalla]

אתייחס ספציפית לנושא האימוץ

מהניסיון שלי (ואני יכולה להשוות כי יש לי גם ילדים ביולוגיים) - הסיבה שאבא שלך אומר את זה היא פשוט מתוך בורות (בנושא האימוץ), וזו בורות נפוצה וטבעית מאוד בקרב אנשים שאין להם נגיעה לנושא. רק מי שאימץ בפועל יכול להגיד לך אם יש הבדל בין אהבה לילד ביולוגי למאומץ והתשובה היא שאין. כשאני עמדתי לאמץ ניתקלתי בהתנגדות מאוד חזקה מצד ההורים, עד כדי ריבים מאוד רציניים בינינו. אמנם הטיעונים שלהם היו קצת אחרים (יותר בסגנון שאין לי מושג איזו ילדה בעייתית אני עלולה לקבל וכבר יש לי ילדים אז בשביל מה לי להכניס ראש בריא למיטה חולה), אך גם הם שללו את הרעיון מכל וכל ואמרו שהם לא מוכנים בכלל לשמוע עליו. אז פשוט הפסקתי לשתף אותם והמשכתי לי לאמץ בשקט בלי לעדכן אותם, ובסוף פשוט העמדתי אותם בפני עובדה. ברגע שהם הבינו שכבר יש ילדה וכבר יש תאריך לנסיעה כדי להכירה וראו את הוידאו והתמונות - ההתנגדות שלהם פשוט נמוגה גם כי הם הבינו שאין להם ברירה וגם כי הילדה לפתע נראתה ממשית וחמודה מאוד. הם קיבלו אותה לתוך המשפחה באהבה והיום היא נכדה אהובה בדיוק כמו האחרים. מה שאני מנסה להגיד שאם זו התגובה של אביך ואם אי פעם תחליטי לאמץ - אל תתרגשי מההתנגדות. פשוט תפעלי ותשתפי כמה שפחות. בסוף לא תהיה לו ברירה אלא לקבל את התוצאה המוגמרת. אם הוא אוהב אותך ורוצה באושרך - בסופו של דבר הוא ישלים עם זה ויקבל את זה. והקבלה הרבה יותר קלה כשיש ילד קונקרטי, אדם שאפשר לאהוב, ולא כשזה רעיון ערטילאי ומאיים.

 

[habubnik]

הסיבה שאבא שלי אומר את זה

היא לא בורות. היא נקראית אטימות. אבא שלי לא ער לשום דבר אחר חוץ מהמחשבות שלו, הרצונות שלו, הרגשות שלו וההחלטות שלו. בחיים שלי, אבל ב-ח-י-י-ם שלי לא פגשתי עוד אדם כמוהו, שפשוט לא מקבל (ואני בכוונה לא כותבת "לא מסוגל לקבל") דרכי חיים שונות ממה שהוא בחר. זה תמיד מה שמוביל אותו, ולא רק בקשר אלי, בקשר לכולם. שרק לו האמת המוחלטת ואין אחרת. מי שהולך אחרת הוא טיפש, מעוות, מפגר, אדיוט, חי בחושך וכו' וכו'

 

[Kalla]

זה לא קל.

גם הוריי מאוד נחרצים בדעתם, בעיקר אמא שלי, ומאוד קשה עד בלתי אפשרי לגרום להם לראות את הדברים אחרת. אני חושבת שזה כתוצאה מצורת חשיבה מקובעת, מנוקשות באופי, מחוסר גמישות ולא מאטימות מכוונת, רוע או חוסר אכפתיות. אני יודעת שהוריי אוהבים אותי מאוד ויתנו את חייהם בשבילי והם מאוד אוהבים את הנכדים ותמיד מוכנים לעזור, אם מבחינה כלכלית או מכל בחינה אחרת. אבל ברגע שאני מנהלת את חיי לא על פי מה שהם מאמינים שנכון לעשות - יש התנגשות רבתי. וזה קורה מרוב דאגה אליי, כי הם כל כך משוכנעים בצדקתם שהם פוחדים שאם אני לא אפעל בשיטה שלהם, אני אפגע או אכשל. מסיבה זו אני לא משתפת אותם בהרבה מהדברים שאני עושה שאינם נוגעים להם ישירות כדי למנוע חיכוכים או משתפת אותם בדיעבד, אחרי שהמעשה כבר נעשה ואין דרך חזרה וכבר רואים שדווקא התוצאה חיובית. מצד אחד אני מאוד קרובה להוריי, אך מדד שני, איפה שלא חייבים להיכנס איתם למצבים בעייתיים, אני עושה הכל כדי להימנע מזה. בסך הכל, עד כה, הצלחתי להגשים את כל החלומות שהיו עקרוניים לי שבתחילה הוריי מאוד התנגדו להם. עשיתי זאת פשוט על ידי כך שהייתי נחושה, שהייתי מוכנה להתמודד עם כל תגובה שתבוא מצידם, להישאר חזקה ולעמוד על שלי. עוד לא קרה שבדיעבד הוריי לא קיבלו את הבחירות שלי ולא סלחו לי עליהן, אבל רק בדיעבד. אני ממש לא מנסה לעשות דווקא להורים שלי ובכל הדברים שאני יכולה ולא מספיק עקרוניים לי אני כן מנסה להתחשב בהם. אני גם חושבת שהם לא אוטומטית טועים ומנסה בכנות לבחון את הדעות שלהם ואם יש מקום להודות שהם צודקים אני עושה זאת. אך אין סיכוי שבגלל התנגדותם אוותר על דברים שעקרוניים וחשובים לי כשאני משוכנעת בצדקתי. אני גם יודעת, שבסופו של דבר, כשהם יראו אותי מאושרת בעקבות ההחלטות שלי, הם ישכחו את ההתנגדות שלהם וישמחו בשבילי. אני חושבת שאם אבא שלך אטום עד כדי כך, פשוט אל תשתפי אותו, אל תתני לו דין וחשבון ותעשי מה שטוב לך. נכון, זה קשה וכואב, אך לא נראה שיש ברירה אחרת.

 

[efroch99]

הי חבובניק../images/Emo24.gif

צר לי שאת צריכה לעבור את זה כל פעם מחדש עם אבא שלך. שאלתי - אין לך אפשרות לקחת עמדה יותר תקיפה ואסרטיבית מולו? בסגנון - קבל אותי כמו שאני או שלא תראה אותי יותר? את לא חייבת להתחיל עם אולטימטום על ההתחלה, אבל להחדיר לו לראש שיש לו את הברירה לקבל את הבת שלו כמו שהיא, על הדברים והנפלאים שבה כמו גם על "מוזרויותיה" או לאבד אותה? מעבר לכך, אני ניתקתי את הקשר המעונה שהיה לי עם אבא שלי לפני מספר שנים. אני לא אומרת שזה פתרון אידיאלי, ובמקרה שלי זה יותר קל כי הוא לא חי בארץ. אבל אני חייבת להגיד שחיי הרבה יותר חופשיים ומאושרים מאז שדמותו לא רובצת עליהם. (אגב זה בכלל לא היה קשור לנושא הבאת ילדים). אבל לפעמים הורה עושה יותר רע בחיים מאשר טוב, ואז שווה לשקול אם זה בכלל כדאי לנו.

 

[habubnik]

תשמעי

זו בעיית הבעיות שלי, הקטע של האסרטיביות מולו. זה הדבר הראשון שהייתי רוצה לפתור יום אחד, כשיהיו לי המשאבים ללכת לטיפול. אני לא יכולה לנתק איתו את הקשר, מכיוון שאני קשורה מאוד לסבתא שלי (אמא שלו) והם שכנים, והם בקשר יומיומי וזה יכאיב לסבתא שלי מאוד. מעבר לכך, יש לי 2 אחים ואחות (שנולדה לפני כשבוע) שם, שאני אומנם לא מאוד קשורה אליהם, אבל בכל זאת לא הייתי רוצה להיות מנותקת מהם. והם ילדים קטנים (הגדול בן 5) כך שהקשר הוא רק דרך אבא שלי. לכן עניין האולטימטום פשוט לא יעבוד. אני אפסיד יותר ממנו (למרות ההקלה). תראי, ככה זה היה כל החיים שלי. הוא רוצה משהו (שאני אחזור בתשובה, שאני לא אלך לצבא, שאני אצא עם בחור דתי, שאני אתחתן בגיל מוקדם, שאני אלך ללמוד באוניברסיטה ולא במכללה וכו' וכו'), ואם אני לא קופצת לדום אז הוא מסביר לי יפה למה אני טועה והוא צודק, אח"כ זה עובר להטפות ואח"כ לקללות. בסוף כשהוא רואה שלא יעזור לו, הוא מקטלג את זה במה שאני קוראת לו "רשימת האכזבות", ורק מדי פעם מסנן איזה משפט שמתחיל ב"חבל ש..." ומה הנקודה שלי? שלמרות הכל, אם אני לא ארצה ילד - אני לא אביא ילד. אבל הוא יעשה לי את המוות על זה מיום החתונה, ועד היום שאני אפסיק לקבל מחזור, פחות או יותר. ואיתו כמובן כל המשפחה מהצד שלו (בחיים לא חשבתי שיהיו צדדים טובים לזה שלאמא שלי לא ממש אכפת, אבל מסתבר שיש - לפחות ממנה אני לא אקבל שום ציפצופים בנושא). ואם לקחת ביטוי ממישהי שכתבה פה לפני, כנראה שנגזר דיני שיסתכלו על הצדודית שלי כל חיי.

 

[marish]

כפתור הניתוק בטלפון.

תרגישי חופשיה להשתמש בו. כשאמא שלי מתחילה (כל שבוע שאני חוזרת הביתה מזה יותר מ-4 שנים) לחזור על הטענות הלעוסות לעייפה של "חבל שהלכת ללמוד בירושלים, חבל שהלכת ללמוד משפטים, חבל שאת צמחונית, למה שלא תחליפי את החבר..." - אני פשוט אומרת שלום והולכת/סוגרת את הטלפון. הרי את כבר אמרת לו את אותם הדברים אלפי פעמים, ונתת את כל ההסברים, ושום הסברים רציונליים לא עובדים, זה כבר הוכח. חבל על העצבים. אז בפעם הבאה שהוא מתחיל שיחה על אחד הנושאים בהם את כבר יודעת בעל-פה את התגובות שלו - תגידי לו "אבא, שלום". וזהו. בטלפון זה לא קשה. פנים מול פנים קשה יותר להתגבר על היצר לענות. אבל גם אז ההתעלמות עוזרת. זה לקח לי זמן, אבל ההורים שלי כבר יודעים שאם הם חוזרים על עצמם - אני פשוט לא מדברת איתם, ואם הם רוצים שאני אדבר איתם כמו עם בני אדם, הם צריכים להתנהג ככאלה. לפעמים יש נסיגות כמובן, אבל אז צריך לחזור ולהתעלם, ולא להגרר. קשה מאוד להיות אסרטיבי מול הורה. אבל כשאת מבינה ומפנימה שהערך שלך כאדם לא קשור להערכה של הסביבה - כולל ההורים - כלפייך, זה נותן לך כוח להדוף את הנסיונות לשלוט בך.

 

[מלח השמים]

לקח לי זמן רב והרבה עצבים ללמוד...

את השיטה הזו ולהשתמש בה. זה עובד יופי.

 

[מלח אנגלי]

נקי מידי

מה עם לתלוש את החוט מהקיר בעצבים, הרבה יותר מרגיע ופרמננטי

 

[marish]

חבל, זה בסך הכל מכשיר שימושי

לפעמים האדם מהעבר השני של הקו אפילו מקשיב לך.

 

[habubnik]

שלושתכם צודקים

אבל לצערי עניין הניתוק ו/או לקום וללכת לא מקובל אצלנו במשפחה של אבא שלי. מגיל אפס הוא חינך אותי שאסור לי לעולם לומר לו "לא" (ומעולם לא אמרתי, ד"א). מעולם לא הרמתי עליו את הקול אפילו בדציבל אחד, לא התחצפתי, לא עניתי בחזרה. כלום. אנחנו מדברים פה על חנק מוחלט. נכון, עכשיו אני כבר לא ילדה והכל, אבל מה שהחינוך החונק והארגסיבי שלו עשה לי מילדות, בא לידי ביטוי בפחד (לא רציונלי, נכון) להיות אסרטיבית מולו, ולכן אני לא אצליח להביא את עצמי לעשות משהו כזה.....כרגע! אבל מאז שהנושא עלה פה, התחלתי לחשוב על כך רבות ואני הולכת לעבוד על הנושא הזה בקיטור מלא. תודה לכם!

 

[מלח השמים]

אספר לך מה שהיה אצלי:

בגיל 20 באתי לגור בבית של אימי. יעץ לי אז חבר עצה שהוכיחה את עצמה- "כשאמא אומרת לך לעשות משהו שאינך מתכוון לעשות. אל תתוכח איתה. אלא, ענה לה כן כן ואחרי זה תעשה מה שבראש שלך... "

 

[efroch99]

אני מבינה שזה יותר מורכב

מכיוון שיש שם עוד בני משפחה שאת מעונינת לשמור איתם על קשר. במיוחד הילדים הקטנים שנתונים עוד לגמרי למרותו. מאחלת לך שבאמת תמצאי את המשאבים בשביל לעבור טיפול שיעזור לך להיות איתו בקשר ובלי לותר על עצמך.

 

[עינת12]

היי חבובניק

קודם כל, אם לא אחבק אותך

גדול, לא ארגיש טוב. אז

או קיי, עכשיו אחרי שהורדתי את זה מהלב: חבובניק את יותר מסך "הבת של אבא שלך". את המון המון דברים נפלאים. לא יודעת אם את מבינה ספרדית, אבל יש שיר נפלא של Piero המוכר בביצועה של מרסדס סוסה הנפלאה. שמו של השיר: SOY PAN, SOY PAZ, SOY MAS כלומר "אני לחם, אני שלום (שלווה), אני יותר". ואני מקדישה אותו לך. אנסה לתרגם קצת (מעורב באנגלית במקומות ששם זה יותר מילולי): YO SOY, YO SOY, YOU SOY SOY AGUA, PLAYA, CIELO, CASA BLANCA SOY MAR ATLANTICO, VIENTO Y AMERICA SOY UN MONTON DE COSAS SANTAS MEZCLADAS CON COSAS HUMANAS ?COMO TE EXPLICO COSAS MUNDADAS SOY PAN, SOY PAZ, SOY MAS SOY LA EESTA POR ACA NO QUIERO MAS DE LO QUE QUIERAS DAR HOY SE TE DA, HOY SE TE QUITA IGUAL QUE CON LA MARGARITA IGUAL AL MAR IGUAL LA VIDA, LA VIDA , LA VIDA תרגום: I AM, I AM, I AM אני מים, חוף, שמים, בית לבן אני אוקיאנוס אטלנטי, רוח ואמריקה אני המון דברים קדושים מעורבים עם דברים אנושיים איך אני מסבירה לך? MUNDANE THINGS אני לחם אני שלום/שלווה, אני יותר אני מה שנמצא כאן לא רוצה יותר מאשר תוכל לתת היום זה ניתן, היום זה נלקח ממש כמו המרגנית כמו הים כמו החיים, החיים, החיים. סוף תרגום. אז זהו חבובניק, את כל הדברים הנפלאים האלה. המון דברים קדושים. אביך מנסה לפגוע בקדושה הזו, ביודעין או שלא ביודעין. בדבר קדוש לא פוגעים. אולי אם תסתכלי על זה כך יהיה לך יותר קל להתמודד אתו. זה שלי וזה קדוש. ואני המון המון דברים מלבד הבת שלך.

 

[habubnik]

תודה תודה תודה

התשובה שלך מאוד נגעה לליבי...חבל שאני לא יכולה להאמין בזה יותר, כדי שיהיה לי יותר קל להתמודד ולהגן על עצמי, אבל ההלך רוח הכללי (אני המון המון דברים מלבד הבת שלך) זה מה שתמיד ביעבע אצלי מתחת כל השנים הללו.

 

[gלולוגית]

עכשו תורי...

לתת לך

גדול. להבין ולהזדהות עם הקושי להיות אסרטיבי מול אדם ששומע את עצמו בלבד. להזכיר לך מה שכתבת לי על להיות בת ערובה של רגשות או יותר נכון על לא להיות בת ערובה. להודות בעצב שאין לי פתרונות קסם, כי בחיים לרוב אין פתרונות כאלו. חשבתי להציע לך "לא לשמוע" כשהוא מתחיל להטיף אבל אני יודעת שזה קל להגיד והרבה יותר מסובך לעשות (בעיקר כשהוא עומד מולך ודורש תשובות). אז מה שנשאר לי להגיד לך: את לא לבד. לא במה שאת עוברת, ולא כי יש פה אנשים שאכפת להם ממך ומהרצונות שלך. ויש אחת, שאת עזרת לה בזה שהיא הרגישה פחות לבד, ורוצה לעזור בחזרה. אני איתך.

ג'לולוגית.

 

[habubnik]

יקירה

נו בוודאי שאני זוכרת מה כתבתי לך, הרי כתבתי את זה מניסיון חיים שלי. בגלל זה כל כך הבנתי אותך, כי הטרור הריגשי מופיע גם אצלי בחיים... את עניין ה"לא לשמוע" הציעו לי הרבה במהלך החיים שלי, לצערי זה לא עובד לי, כי הוא יודע על אילו כפתורים ללחוץ כדי להוציא אותי מאיזון. אבל אני עובדת על זה!!

תודה

 

[gלולוגית]

כל כך מכירה את הכפתורים האלו...

גם אני מנסה לעבוד על זה, אם אגיע למשהו - מבטיחה לשתף.