תפוז עסקים
New member
קידום עסק חדש בהיעדר משאבים
החזקתי עסק לבגדי גברים וחתנים ביפו-תל אביב. חנות קטנה, שמעליה עוד קומה שיועדה לקונפקציית גזירה.
הבעיה היחידה בכל העניין הזה הייתה שהעסק כולו התבסס על דבר אחד – אני. הייתי הגזרן, הייתי החייט, הגהצן, הסבל והמוכר. מגיע בארבע בבוקר לעבודה, גוזר, תופר, יורה טיקט ותולה על קולב. בסביבות 9:00 מכין לי כוס קפה ויורד למטה למכור. בחיים לא למדתי, אבל הייתי סביב גזרנים מאז שאני בן 15, שלושים שנות הניסיון עשו את שלהן והמקום עבד יפה כך שגם חברות גדולות פנו אליי לבצע עבודות גזירה עבורן, מה שנדחה על הסף, לפחות עד שמישהו יוסיף כמה שעות ליממה.
כעבור כמה שנים, כשהביקוש עלה, התחלתי לשלוח את הבדים הגזורים לחייטים. מי שמכיר את המקצוע יודע שהחייטים הטובים ביותר יושבים בעזה (אז עוד היה אפשרי לקיים איתם קשרי מסחר), והסחורה לא תמיד חזרה אליי. בהמשך, כשלא הצלחתי למצוא עובדים שיגזרו ויתפרו כמו שאני דורש, הבנתי שמשתלם לי יותר לייבא חליפות חתן מאיטליה מאשר לייצר אותן בעצמי, ושם התחלתי ליפול. איכות הבגדים ירדה, הלקוחות נעלמו, נפתחו אופנות מתחרות במרחק יריקה מהחנות שהצליחו למתג את עצמן טוב ממני, ובצהרי יום בהיר בשנת 2007 הבנות שלי חזרו מבית הספר וראו בחורים גדולים לוקחים להן את הטלוויזיות מהחדרים.
במשך חצי שנה נשארתי בבית לבשל לילדים ולפשפש במודעות הדרושים. ניסיתי הכל, עד שהבנתי שאולי אני לא בנוי מהחומר של שכירים. אולי אני לא מאלה שישנים טוב בלילה עם תלושי השכר הקבועים שלהם. אני לא יכול להחתים כרטיס.
לילה אחד הבנתי שניסיתי לתפוס מרובה, ולכן לא תפסתי, אולי היה כדאי לי להתמקד מההתחלה בדבר אחד?
שכרתי את החנות שמול החנות הקודמת שלי והקמתי גזרנייה. ברגע של "על החיים ועל המוות" התקשרתי שוב לחברות הגדולות ושאלתי אם הן עדיין מעוניינות בשירותי הגזירה שלי, רובן הסכים לנסות, והן חזרו אחר כך לעוד כמה גזרות.
היו לי כמה בעיות עם קידום העסק בהתחלה: קודם כל – כסף. השקעתי את החסכונות האחרונים שלי במקום החדש, ולא נשאר לי כלום. דבר שני – גזירה היא שירות נישתי למעצבות ויצרני בגדים למיניהם, שיווק מקיף מדי לא יביא לי תוצאות. אז הסתובבתי בארלוזורוב, בין חנויות הבוטיק הקטנות, וסיפרתי לכל מעצבת שרוצה לשמוע שאני גזרן, ותיק בתחום, ושתנסה פעם - מ'כפת לה?
מאז הספקתי להגדיל את העסק, כי הייתי צריך שולחן גזירה גדול יותר. זה עדיין אני לבד, עם עליות ומורדות, תקופות עמוסות עבודה ותקופות מלאות שש-בש עם השכנים. אבל בסוף כל יום, כשאני יוצא לנעול את הגזרנייה, אני מסתכל על החנות הישנה שלי, שהפכה לחנות תיקים, ולא שוכח מאין באתי.
ביום ראשון, ה-8.2, יתארח אלון גל בפורום עסקים ויענה על שאלות הגולשים – איך מקדמים עסק ללא משאבים?
החזקתי עסק לבגדי גברים וחתנים ביפו-תל אביב. חנות קטנה, שמעליה עוד קומה שיועדה לקונפקציית גזירה.
הבעיה היחידה בכל העניין הזה הייתה שהעסק כולו התבסס על דבר אחד – אני. הייתי הגזרן, הייתי החייט, הגהצן, הסבל והמוכר. מגיע בארבע בבוקר לעבודה, גוזר, תופר, יורה טיקט ותולה על קולב. בסביבות 9:00 מכין לי כוס קפה ויורד למטה למכור. בחיים לא למדתי, אבל הייתי סביב גזרנים מאז שאני בן 15, שלושים שנות הניסיון עשו את שלהן והמקום עבד יפה כך שגם חברות גדולות פנו אליי לבצע עבודות גזירה עבורן, מה שנדחה על הסף, לפחות עד שמישהו יוסיף כמה שעות ליממה.
כעבור כמה שנים, כשהביקוש עלה, התחלתי לשלוח את הבדים הגזורים לחייטים. מי שמכיר את המקצוע יודע שהחייטים הטובים ביותר יושבים בעזה (אז עוד היה אפשרי לקיים איתם קשרי מסחר), והסחורה לא תמיד חזרה אליי. בהמשך, כשלא הצלחתי למצוא עובדים שיגזרו ויתפרו כמו שאני דורש, הבנתי שמשתלם לי יותר לייבא חליפות חתן מאיטליה מאשר לייצר אותן בעצמי, ושם התחלתי ליפול. איכות הבגדים ירדה, הלקוחות נעלמו, נפתחו אופנות מתחרות במרחק יריקה מהחנות שהצליחו למתג את עצמן טוב ממני, ובצהרי יום בהיר בשנת 2007 הבנות שלי חזרו מבית הספר וראו בחורים גדולים לוקחים להן את הטלוויזיות מהחדרים.
במשך חצי שנה נשארתי בבית לבשל לילדים ולפשפש במודעות הדרושים. ניסיתי הכל, עד שהבנתי שאולי אני לא בנוי מהחומר של שכירים. אולי אני לא מאלה שישנים טוב בלילה עם תלושי השכר הקבועים שלהם. אני לא יכול להחתים כרטיס.
לילה אחד הבנתי שניסיתי לתפוס מרובה, ולכן לא תפסתי, אולי היה כדאי לי להתמקד מההתחלה בדבר אחד?
שכרתי את החנות שמול החנות הקודמת שלי והקמתי גזרנייה. ברגע של "על החיים ועל המוות" התקשרתי שוב לחברות הגדולות ושאלתי אם הן עדיין מעוניינות בשירותי הגזירה שלי, רובן הסכים לנסות, והן חזרו אחר כך לעוד כמה גזרות.
היו לי כמה בעיות עם קידום העסק בהתחלה: קודם כל – כסף. השקעתי את החסכונות האחרונים שלי במקום החדש, ולא נשאר לי כלום. דבר שני – גזירה היא שירות נישתי למעצבות ויצרני בגדים למיניהם, שיווק מקיף מדי לא יביא לי תוצאות. אז הסתובבתי בארלוזורוב, בין חנויות הבוטיק הקטנות, וסיפרתי לכל מעצבת שרוצה לשמוע שאני גזרן, ותיק בתחום, ושתנסה פעם - מ'כפת לה?
מאז הספקתי להגדיל את העסק, כי הייתי צריך שולחן גזירה גדול יותר. זה עדיין אני לבד, עם עליות ומורדות, תקופות עמוסות עבודה ותקופות מלאות שש-בש עם השכנים. אבל בסוף כל יום, כשאני יוצא לנעול את הגזרנייה, אני מסתכל על החנות הישנה שלי, שהפכה לחנות תיקים, ולא שוכח מאין באתי.
ביום ראשון, ה-8.2, יתארח אלון גל בפורום עסקים ויענה על שאלות הגולשים – איך מקדמים עסק ללא משאבים?