קיטווווווווור.... ../images/Emo10.gif
אז אחרי שחזרתי בכזה היי מהסופשבוע - היה ברור מתישהו זה יעצור - לא? אז ככה: אתמול בלילה - התעוררתי בשלוש בערך - מצוננת עד לשד עצמותי. מה מצוננת?! גמורה מנזלת! ערפל בראש! וככה אני מאז. אבל זה באמת רק הרקע. אחרי ארוחת הערב, רציתי לשלוף את האפונה מהכסא שלה (הגבוה) - פתחתי את החגורות - אבל היא ביקשה להישאר ולשחק עוד בכסא - והסכמתי. בטמטומי כנראה לא חגרתי אותה שוב. בעודי מעבירה כלים מהשולחן לכיור והבעל מכניס אוכל למקרר - שמענו בום - ותוך כדי אני מסתובבת אני שומעת את הבום השני - ורואה אותה עפה מהכבסא - דופקת את הראש בשולחן וממשיכה בצניחה אל הרצפה. למותר לציין שהרגשתי האמא הרעה בתבל - נכון? הצרחות החלו מיד (שזה כמובן סימן טוב). במוקד ביקשו שנחזיק אותה ערה שעתיים ונעקוב 24 שעות. אז חיכיתי עם האמבטיה עד תשע. במהלך האמבטיה - סיבנתי אותה בידיים - ולפני שהספקתי לשטוף אותן - הקטנה שלחה יד לעין ושפשפה. שוב התחילו צרחות - שרק התגברו כששטפתי לה את העין במים. בשלב הזה נשברתי גמני - וכשאני מושכת באף מנוזל, התנצלתי בפניה שוב ושוב - כשדמעות חונקות אותי. באמת הרגשתי אמא מחורבנת. מכאן ועד הציצי נשפכו דמעות לרוב, ורק כשהיא סופסוף לקחה קצת ציצי, נרגע הווייב השלילי. אחרי כמה שלוקים היא ביקשה מים, קיבלה בקבוק, אז בין לגימה ללגימה היא פתאום התחילה לשיר משהו כמו: "חיים, חיים, פופי פה ננב..." (שזה "חיים חיים יופי של ארנב..."). היא כזאת מתוקה ואני מרגישה כל כך רע.
אז אחרי שחזרתי בכזה היי מהסופשבוע - היה ברור מתישהו זה יעצור - לא? אז ככה: אתמול בלילה - התעוררתי בשלוש בערך - מצוננת עד לשד עצמותי. מה מצוננת?! גמורה מנזלת! ערפל בראש! וככה אני מאז. אבל זה באמת רק הרקע. אחרי ארוחת הערב, רציתי לשלוף את האפונה מהכסא שלה (הגבוה) - פתחתי את החגורות - אבל היא ביקשה להישאר ולשחק עוד בכסא - והסכמתי. בטמטומי כנראה לא חגרתי אותה שוב. בעודי מעבירה כלים מהשולחן לכיור והבעל מכניס אוכל למקרר - שמענו בום - ותוך כדי אני מסתובבת אני שומעת את הבום השני - ורואה אותה עפה מהכבסא - דופקת את הראש בשולחן וממשיכה בצניחה אל הרצפה. למותר לציין שהרגשתי האמא הרעה בתבל - נכון? הצרחות החלו מיד (שזה כמובן סימן טוב). במוקד ביקשו שנחזיק אותה ערה שעתיים ונעקוב 24 שעות. אז חיכיתי עם האמבטיה עד תשע. במהלך האמבטיה - סיבנתי אותה בידיים - ולפני שהספקתי לשטוף אותן - הקטנה שלחה יד לעין ושפשפה. שוב התחילו צרחות - שרק התגברו כששטפתי לה את העין במים. בשלב הזה נשברתי גמני - וכשאני מושכת באף מנוזל, התנצלתי בפניה שוב ושוב - כשדמעות חונקות אותי. באמת הרגשתי אמא מחורבנת. מכאן ועד הציצי נשפכו דמעות לרוב, ורק כשהיא סופסוף לקחה קצת ציצי, נרגע הווייב השלילי. אחרי כמה שלוקים היא ביקשה מים, קיבלה בקבוק, אז בין לגימה ללגימה היא פתאום התחילה לשיר משהו כמו: "חיים, חיים, פופי פה ננב..." (שזה "חיים חיים יופי של ארנב..."). היא כזאת מתוקה ואני מרגישה כל כך רע.
