קיטורים
טירונות זה לא כיף. באמת באתי בגישה טובה של לצחוק על זה ושגם ככה זה רק שבועיים וחצי, אבל פשוט רע שם. רוב החברים שלי בפלוגה השניה, מה שאומר שאני לא רואה אותן ושאנחנו סוגרים שבתות לא חופפות. חוץ מזה, שהחצאית שלי מגיעה עד מתחת לרצפה והמפקדות כל הזמן צועקות עלי בגלל זה, למרות שאין לי מה לעשות. השגתי נעליים לא מעור, אבל היה להם רק במידה גדולה יותר, וזה לא נוח בכלל. המדים באופן כללי לא נוחים. כואבת לי עדיין היד מהחיסון של הטטנוס אתמול. והעירו אותי היום בבוקר לתרגיל שריפה וצעקו עלי שמיהרתי ולא נעלתי נעליים. ואז המפקדת של הכיתה שלי עשתה שיחות אישיות והיא כנראה כבר חושבת שאני צריכה קב"ן, כי לא הסכמתי לדבר איתה, כי אם הייתי פותחת את הפה הייתי מתחילה לבכות. ובגלל הנעליים האלה, היום בדרך הביתה נפלתי, ועכשיו כואב לי האף ויורד לי דם מהמצח ושתי הברכיים שלי נפוחות. הצד החיובי הוא שאנשים נחמדים הציעו לעזור לי, ובעיקר, שהברכיים כנראה ישיגו לי פטורים. הכי מעצבן אותי, אבל, שביום ראשון צריך לחזור לשם. אף פעם לא היה דבר שפחות רציתי מזה.
טירונות זה לא כיף. באמת באתי בגישה טובה של לצחוק על זה ושגם ככה זה רק שבועיים וחצי, אבל פשוט רע שם. רוב החברים שלי בפלוגה השניה, מה שאומר שאני לא רואה אותן ושאנחנו סוגרים שבתות לא חופפות. חוץ מזה, שהחצאית שלי מגיעה עד מתחת לרצפה והמפקדות כל הזמן צועקות עלי בגלל זה, למרות שאין לי מה לעשות. השגתי נעליים לא מעור, אבל היה להם רק במידה גדולה יותר, וזה לא נוח בכלל. המדים באופן כללי לא נוחים. כואבת לי עדיין היד מהחיסון של הטטנוס אתמול. והעירו אותי היום בבוקר לתרגיל שריפה וצעקו עלי שמיהרתי ולא נעלתי נעליים. ואז המפקדת של הכיתה שלי עשתה שיחות אישיות והיא כנראה כבר חושבת שאני צריכה קב"ן, כי לא הסכמתי לדבר איתה, כי אם הייתי פותחת את הפה הייתי מתחילה לבכות. ובגלל הנעליים האלה, היום בדרך הביתה נפלתי, ועכשיו כואב לי האף ויורד לי דם מהמצח ושתי הברכיים שלי נפוחות. הצד החיובי הוא שאנשים נחמדים הציעו לעזור לי, ובעיקר, שהברכיים כנראה ישיגו לי פטורים. הכי מעצבן אותי, אבל, שביום ראשון צריך לחזור לשם. אף פעם לא היה דבר שפחות רציתי מזה.